מאת: אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב
המרווה הרפואית (מין זה קרוב מאוד למרווה משולשת ובעל תכונות רפואיות מאד דומות) נחשבה כצמח רפואה ממדרגה ראשונה, עד כדי כך שבימי הביניים רווח בדרום איטליה פתגם שמשמעו: "כיצד ימות אדם ומרווה גדלה בגנו". פתגם זה התגלגל ארצה ומובא בגרסה מקומית שלא מצאנו לה סימוכין במקומות נוספים: "מי שיש לו מרווה תחת ידו מרחיק מחלה מביתו".
הפרזה בשתיית חליטת מרווה גורמת לעצירות. לפי עדותו של ד"ר יעקב פרבשטיין מבית החולים פוריה, מדי פעם מגיעים לבית החולים אנשים הסובלים מסתימת מעיים כתוצאה משתייה עודפת של חליטת מרווה משולשת. מכאן הפתגם "כל הרע בא מהמרווה".
על אדם שנתנו לו תפקיד גדול ממידותיו אומרים: "לעולם אין מכינים מקל ממרווה משולשת" – עוּמְרוּ מַא נְעַמַל מִן אֶל גָ'עְסַאס מַסָּאס/מִנְסָאס (عمره ما نْعَمَل من الجعساس مسّاس/ منساس). הכוונה למָלְמָד. המסאס הוא המקל שמחזיק הפלאח בעת החריש. ביד אחת הוא מחזיק את ידית המחרשה וביד השנייה את המסאס. למסאס שני תפקידים – מצד אחד הוא משמש להמרצת הבהמה ומצד שני מתקינים עליו מעין מגרדה כדי לנקות את להב המחרשה. מרווה משולשת לעולם אינה מעוצה דיה כדי שיכינו ממנה מקלות.
גרסה של הפתגם הקודם נפוצה בגליל, "אינך יכול להכין מָלְמָד מהמרווה" מָא בְּנְעַמַלְ מִן אֶלְ גַ'עְסָאס מַסָּאס (ما بنعمل من الجعساس مسّاس). הכוונה היא שאין מצפים לגדולה מצאצאיו של פלוני. ענפיה של המרווה הם רכים ולעולם אי אפשר להכין ממנה מקל ראוי שיהיה קשה וחזק דיו.
מרווה נגד עין הרע
כאשר בודקים את השימושים הטקסיים של המרווה המשולשת אצל המוסלמים בארץ, מתברר שהיא משמשת כמרכיב עיקרי בטקסים לציון שלבים משמעותיים במחזור חיי האדם. המרווה ידועה, כמו צמחים ארומטיים אחרים – הדס, רוזמרין וריחן (בזיליקום) – ביכולתה לגרש את שלוחי הרוע. סיכם זאת היטב יוסף נימר נאסר אבו-לוטוף מסכנין שבגליל התחתון: "שמים מרווה משולשת ליד הבית ואז השטן לא יכול להיכנס. הצמח מרחיק את השטן מהבית. המרווה מקודשת ויש לה ריח טוב. פעם בשבוע מסתובבים בבית ועושים קטורת ממרווה סביב הבית לגירוש כל הרוחות הרעות".
את חשיבותה של המרווה המשולשת במחזור חיי האדם סיכמו אנשים שונים באמירות הבאות: "הנחת מרווה משולשת על קברים היא קשר המתקיים בין הלידה למוות"; "המרווה המשולשת מלווה את האדם בכל שלבי חייו". מכיוון שבני אדם חשופים לפגיעת עין הרע במיוחד בשלבי מעבר של מחזור החיים, נהוג להשתמש באמצעים שונים לגירוש עין הרע. לפיכך אין זה מפתיע שהמרווה משמשת בטקסים אלו. צרור מרווה המונח למרגלות עץ מקודש מקבל את ברכת הצדיק שנשמתו שוכנת בעץ. למרווה שכזו יש כוח רב יותר מאשר לענפי מרווה רגילים.
מי שהניח את הזר ימצא אותו יום אחד במקומו, מכיוון שאין נוטלים חפצים של אחרים המונחים מתחת לעץ מקודש, מפחד העונש הנורא הצפוי לגנב מהצדיק שלו מוקדש העץ.
לידה, שמחות וחתונות
כאשר נולד תינוק מניחים אותו על מצע טרי של עלי מרווה והאם שותה חליטה מצמח זה, דבר המנוגד להוראות הרפואה העממית. מקובל שחליטת מרווה מפחיתה את כמות החלב של האם (ס. ע. ח', ידע אישי). באותה הזדמנות עורכים טקס מיוחד בשם מַוְלִד (مولد). במהלכו שוחטים כבש ומזמינים את החברים ואת בני המשפחה, והשייח' קורא פסוקים מהקוראן. לידו מניחים מגש ועליו עלי מרווה מעורבים בשיבולת שועל או בשעורה. לאחר מכן לוקח כל אורח קומץ מהתערובת בשקית קטנה. בבית משמשת תערובת זו להכנת קטורת הנודעת בסגולתה כנגד עין הרע והשדים.
מניחים אותה על גחלים בוערות, הבית מתברך בריח הטוב, וכל שלוחי הרוע נעלמים ואינם. בכל חתונה ובשמחות משפחתיות אחרות מעלים קטורת מעלי מרווה, כאמור נגד עין הרע ולגירוש שדים. באופן דומה, אצל הבדואים בגליל התחתון רוקדים לפני הכלה עם ענפים של מרווה משולשת וזית כסימן טוב וכנגד עין הרע. במקומות שונים בארץ ובעדות שונות מכינים בחתונה בצק עם ענפי זית, פרחי רימון, עלי ריחן (בזיליקום), עלי מרווה משולשת ומטבעות. הכלה מדביקה את ה"זר", חַ'מִירִה (خميرة), לדלת הבית, כאשר היא נכנסת לבית בפעם הראשונה לאחר טקס החתונה.