הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
סייפן התבואה
גיאופיט (*) בעל פקעת המתחדשת בכל שנה ממשפחת האירוסים, בעל גבעול תפרחת יחיד שגובהו 50-35 ס"מ. עליו מחודדים כחרב (סיף) ומכאן נגזר שם הסוג-סיפן. גבעול התפרחת אינו מתפצל הוא נושא פרחים בצבע ארגמן המסודרים בשיבולת בת 10-6 פרחים בעלי צורה של שופר מוארך אורכו 5-4 ס"מ וקוטר לועו כ 1.5 ס"מ. הסיפן נפוץ בבתה ובשדות בחבל הים-תיכוני.
(*) איבר אגירה תת קרקעי שצובר חומרים ומים שמאפשרים את התחדשותו.
תעודת זהות
| משפחה: | אירוסיים. |
| שורש: | פקעת רשתית בקוטר של כ-2 ס"מ, ממוקמת בעומק של 20 ס"מ ויותר. |
| גובה: | 50-35 ס"מ. |
| עלים: | לצמח אין שושנת עלים. העלים חובקים זה את זה בחלקם התחתון ומקופלים לשנים לאורכם. עורקיהם בולטים. |
| גבעול: | זקוף, גבוה לא מסתעף. נושא לאורכו פרחים המסודרים בשיבולת חד-צדדית בת 10-6 פרחים. |
| פריחה: | באביב מסוף חודש פברואר עד אפריל. |
| פרח: | הפרח דו-שפתני, דמוי שופר שאורכו 5-4 ס"מ וקוטר לועו 1.5 ס"מ, בעל 6 עלי כותרת מופרדים שצבעם ורוד-סגלגל. במרכז עלי העטיף התחתונים רצועת אורך לבנה. לפרח 3 אבקנים. |
| מבנה הפרח: | הפרחים מסודרים בשיבולת חד-צדדית בת 10-6 פרחים לאורך הגבעול. |
| פרי: | הלקט גדול הנפתח ע"י 3 קשוות, מכיל זרעים רבים. |
| ריח: | אין ריח מיוחד. |
| צוף: | הצוף נאגר בצינור הכותרת ומושך דבורים שוחרות צוף. |
| שימושים: | אין שימוש מיוחד. |
| תפוצה בארץ: | בשדות ובבתות הים-תיכונים. מהרי הצפון, המרכז ועד הנגב הצפוני, וכן במישור החוף ובבקעת הירדן. |
מקום לפגוש את הפרח השבוע
- סע בדרך אבא חושי לכיוון דרום מזרח
- מיד לאחר גשר הולכי הרגל לאוניברסיטה, פנה ימינה (דרומה) לחניון טללים
- המשך כ-200 מ' עד לחניון (הממוקם משמאל לדרך)
- אחרי החניון מתחיל כביש סלול, רד בו (ברגל או ברכב) כ-100 מ', עד המקום בו הכביש פונה דרומה (מכאן כבר אין יותר כניסה לרכב).
המשך בשביל הרגלי, חפש את את סיפן התבואה. פריטים שלו פורחים לכל אורך כל צידו השמאלי של השביל.
האגדה על סיפן התבואה
פעם אחת, בארץ רחוקה עם גבעות זהובות ושדות אינסופיים של חיטה, חיה פייה קטנה ושמה סִיפָן הַתְּבוּאָה.
סיפן לא הייתה כמו שאר הפיות. במקום כנפיים נוצצות או שרביט קסמים, לה היו זרעים זהובים בכף ידה, וחיוך שיכול לגרום לשמש לזרוח גם ביום סגריר. היא חיה בין גבעולי החיטה, במקום סודי שאף אחד לא ראה, ומידי לילה, כשכל הילדים נרדמו והירח שלח קרן רכה אל השדות, סיפן הייתה יוצאת לטייל.
היא לחשה לגרגרי החיטה:
“גדלו, בשלו, התמתקו"
"בני אדם עוד יודו לכם!".
ושדות החיטה, כאילו שמעו אותה, היו מתנענעים ברוח כאילו רקדו.
אבל יום אחד, משהו השתנה.
האנשים בכפר הסמוך הפסקו להודות לשדות. הם קצרו את החיטה מבלי לשיר, אפו את הלחם מבלי לחייך, ואפילו הילדים שכחו לברך לפני הארוחה.
סיפן נעצבה מאוד.
"אם אין שמחה בתבואה – גם הלחם לא יִטְעַם”, היא לחשה לעורב שעמד על שיבולת.
ואז בלילה אחד, נעלמה משדות החיטה ולא חזרה.
כשהגיע הקיץ הבא – השדות לא גדלו. האדמה הייתה שקטה, והרוח לא נשבה.
הכפריים דאגו. “מה קרה לשדות שלנו?” שאלו.
יום אחד, ילדה קטנה בשם נגה שמעה את סבתה מספרת על סיפן.
שאלה נגה בעיניים נוצצות. “איך מביאים חזרה את הפייה של התבואה"
“באהבה, ילדה שלי,” אמרה הסבתא, “ובשיר מהלב”.
נגה יצאה אל השדה, התיישבה בין שיבולי החיטה הקמלים, ושרה:
"גדל שיבול, עלה ברוח"
תן לחם חם, תן יום פתוח.
לסיפן נשיר כולנו,
תחזור, תבוא – זה הזמן".
ופתאום… הרוח נשבה.
קול צחוק קליל נשמע בין השיבולים.
ואז, כמו אור רך במרחק – הופיעה סיפן התבואה.
נגה חייכה, הניפה את ידה, והזרעים נצצו. השדה התמלא צבע וחיים.
מאז, בכל שנה, לפני קציר, כל ילדי הכפר יוצאים לשדות, שרים ומודים לתבואה
כי הם יודעים – במקום של שיר ואהבה, סיפן התבואה פורח ועמו גדלה התבואה.
נפלא ! נהדר ! תודה !
נהדר ! תודה רבה !