(חי פה) – ביום הזיכרון הקרוב, רביעי 30/4/25 הרחובות השקטים של שכונת נווה שאנן בחיפה יתמלאו בריצה איטית אך עמוקה במשמעותה. זו השנה השנייה שתמיר פדידה, תושב השכונה, יוזם ומוביל את "רצים וזוכרים" – מירוץ קהילתי ייחודי שמטרתו אחת: לחבק את המשפחות השכולות, לזכור את הנופלים ולהעביר את ההוקרה והאהבה של הקהילה כולה.

המירוץ יוצא מגן הבנים ועובר בין חמש תחנות ברחבי השכונה, כאשר בכל תחנה ממתינה משפחה של חלל – בן השכונה שנפל במערכות ישראל. השנה ייקחו חלק באירוע משפחותיהם של: אחיה דסקל ז"ל, אליהו מאיר אוחנה ז"ל, בני וייס ז"ל, צביקה קפלן ז"ל ועמית חיות ז"ל.
בכל תחנה תשתף המשפחה את הרצים בסיפור חייו של יקירם – לא רק את רגעי הגבורה או האובדן, אלא את האדם שהיה: התחביבים, החלומות, המסרים שהשאיר אחריו והזיכרונות שממשיכים ללוות את יקיריו גם היום. המשתתפים, ילדים ומבוגרים כאחד, יעצרו, יקשיבו, יחבקו, יעניקו פרחים וימשיכו הלאה, אל התחנה הבאה, אל הזיכרון הבא.

תמיר מספר לחי פה: המירוץ שלנו הוא לא מירוץ של זמן או תחרות, זה מירוץ של חיבוק. של חיבור. של ביחד. אפשר לרוץ, ללכת, לרכוב על אופניים או קורקינטים – העיקר להיות שם. להראות למשפחות שאנחנו זוכרים, מעריכים, מוקירים.
לצד התחנות הרגשיות, ייהנו המשתתפים גם מאווירה קהילתית חמה. בפתיחה יוצבו דגלים, תמונות של הנופלים ומוצרים קטנים לילדים. השנה, לראשונה, יחולקו גם חולצות מיוחדות למשתתפים. בסיום המירוץ יתקיים טקס קצר הכולל כיבוד קל, שירת "התקווה" – ואז ימשיכו כולם אל חגיגות יום העצמאות, מתוך תחושת ערבות הדדית עמוקה יותר.
עבור תמיר, זה הרבה מעבר לאירוע קהילתי. "המשפחות האלה איבדו את היקר להן מכל. אין לנו דרך להשיב את הבן, האח, האב. אבל יש לנו דרך לאסוף אותן אל הלב, להראות להן שאנחנו זוכרים, שאנחנו איתן. זה אולי המעט שאני כפרט, ואנחנו כקהילה, יכולים לעשות. ואם הצלחנו – ולו לרגע – לתת להן תחושת חיבוק, אהבה והערכה, אז עשינו את שלנו".
יוזמות התושבים חשובות
ועוד יותר בחיפה בגלל העירייה ומה שהיא לא עושה..
התמונה של ודים בליך ראיתי אבל השם שלא לא מופיע ברשימה.
אני אמא של ודים בליך ורוצה להגיד :ב7/10/23 הבן שלי כמפקד ועוד שבעה לוחמים שלא נפלו הראשונים בבארי.
השם שלא הוסיפו ביד לבנים בחיפה, גם רשום על אנדרטה באחוזה.
אז אם אין לכם מידע מלא לא צריך למהר לפרסם.
תמיר פדידה צדיק ממשפחה של צדיקים ישר כוח אין כמוך
אני מאוד מקווה שבמירוץ היהיו דגלים אם הפנים הנופלים
מנוחתם עדן וזכרם לעד. לבי עם המשפחות בכאבן.