(חי פה) – אולגה ורומן פטרנקו, הורים שכולים שאיבדו את בתם דנה בטבח במסיבת הנובה, השתתפו בהצגת תחקיר האירוע למשפחות השכולות, משפחות השבויים ושורדי המסיבה. התחקיר הוצג על ידי תא"ל במיל' עידו מזרחי והאלוף דן גולדפוס, אך עבורם ועבור הורים נוספים, הוא לא נתן תשובות מספקות. המפגש היה טעון בכאב, כעס ותסכול, וההורים מחו על תחושת ההפקרה של ילדיהם.
"נכנסנו לאולם – נדרשו לוותר על הטלפונים"
"הגענו לתל אביב", מספרת אולגה ומוסיפה "קראו לנו להיכנס לאולם ולכבות טלפונים. היינו צריכים לשים את המכשירים בארונית עץ בצד. זה היה מוזר בשבילי, כי אני רגילה להשתמש בטלפון כל הזמן. נכנסנו לאולם גדול, מלא במשפחות שכולות, אנשים שכואבים כמונו".
"התחקיר לא נתן לנו תשובות"
רומן פטרנקו מתאר תחושות קשות לאחר הצגת הממצאים: "לא ברור לי בשביל מה עשו את זה. לא אמרו לנו שום דבר חדש. הסבירו לנו שהמחבלים שעשו את הטבח בנובה היו אמורים להגיע לנתיבות. אולי מבחינת התקשורת זה משנה משהו, אבל מה זה משנה לי כהורה? הצבא הוריד את הראש ואמר שהוא נכשל".
"מי נתן אישור למסיבה ליד הגבול?"
אולגה פטרנקו מבקשת תשובות ברורות יותר: "רצינו לדעת מי נתן אישור לעשות את הנובה ליד הגבול? למה לא היה מספיק כוח ביטחון? לא נתנו לנו שמות ולא ענו לנו תשובות מספקות. גילינו שכל הבלאגן התחיל ב-06:29, וצה"ל הגיע רק ב-09:30. האלוף דן גולדפוס אמר שהמסוק הראשון נשלח ב-09:30 והשני רק ב-12:30. איך זה הגיוני? למה שום דבר לא היה מוכן? התשובה היחידה שקיבלנו היא שהם נכשלו. מה זה עוזר לנו כהורים? הבטיחו לנו שהמצב השתפר ושאין ממה לדאוג, אבל לא קיבלנו תשובות אמיתיות. אמרו לנו שכל מי שהיה קשור – פוטר. לא הבנו למה מפוטר ולא בכלא? מה זה עוזר לנו?"
"ראינו את הדמייה של הנובה"
במהלך התחקיר, הוצגו למשפחות ממצאים קשים. "אצל כל החמסניקים היו מצלמות על הגוף", מספרת אולגה. "צה"ל תפס את המצלמות ויצר הדמיה ממוחשבת של הנובה. ראינו את השטח אחרי הטבח ואת הזוועות שהמחבלים ביצעו. זה היה כואב ומזעזע".
"התעלמות מסימנים מוקדמים"
רומן מציין שבמהלך התחקיר, הורים סיפרו על סימנים מוקדמים שלא טופלו: "היו הורים שסיפרו שכבר ביום חמישי, יומיים לפני הטבח, היו סימנים חשודים. אחת הבנות סיפרה שהיא פחדה להישאר עם הילדים בניר עוז. נאמר לנו שהצבא לא חשב שהסימנים האלה מספיק חשובים כדי לפעול. איך במסיבה עם 3,500 צעירים אין נוכחות של משטרה או צבא? זה לא מתקבל על הדעת".
"מי שרץ – ניצל"
רומן מתאר את המחדלים שעלו מהתחקיר: "המשטרה נתנה הוראה למבלים לברוח. כנראה שבזכות זה היו 'רק' 390 הרוגים מתוך 3,500 מבלים. מי שהיה עירני וברח – ניצל. אני לא יכול להגיד שהתאכזבנו מהתחקיר, כי לא היו לנו הרבה ציפיות מלכתחילה. המחבלים הגיעו לנובה ולא לנתיבות, אולי נמנע אסון גדול יותר. לנו זה לא עוזר, כמובן".
"צה"ל מנסה לשקם את תדמיתו"
על פי התחקיר, הצבא הפיק לקחים. רומן מסביר: "גולדפוס אמר שהתקנות השתנו, ולא יקרה שוב מצב שלוקח למסוק ארבע שעות להיות מוכן. גם מספר המטוסים בכוננות יוגדל. זה היה חשוב לשמוע, אבל אני לא יודע אם זה באמת מרגיע אותי. לפני המלחמה חשבתי שצה"ל הוא הצבא מספר 1 בעולם מבחינה מקצועית. פתאום אני מאוד מאוכזב, גם בלי קשר למה שקרה לנו באופן אישי. נראה שהם מנסים לשפר את המוניטין שלהם".
"יום ההולדת של דנה – השנה נציין אותו אחרת"
ביום שבת, 5 באפריל, דנה הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-25. "בשנה שעברה עשינו אירוע גדול עם החברות שלה", מספרת אולגה. "השנה החלטנו לציין את יום ההולדת בצורה יותר מצומצמת. אני אוהבת לראות את החברות שלה, הן מזכירות לי אותה. מחר אנחנו נוסעים לקיבוץ רעים, שם יש אבן זיכרון משותפת לדנה ולבן זוגה דניאל. אנחנו רוצים לסדר את המקום, להניח פרחים ולהוסיף אבנים גדולות יותר".
אמרו לי לשים תטלפון בצד היה מוזר לי למה מוזר כי אין בראש כלום הכל רייק
בושה. ככה אתה כותב על הורים שכולים?!