נעדרים בישראל
מאז קום המדינה, נרשמו בישראל כ-600 מקרים של אזרחים שנעלמו ללא עקבות. מדי שנה מתווספים בממוצע כ-20 נעדרים חדשים. רוב הנעדרים הם קשישים שהלכו לאיבוד ולא נמצאו. אז אם אתם רואים קשיש או קשישה תימהוניים משוטטים, אל תתעלמו. תיגשו, נסו לברר אם האדם הזה יודע את דרכו או שמא הלך לאיבוד, או התקשרו למשטרה.
משטרת ישראל מקבלת כ-25,000 דיווחים על נעדרים בשנה, אך רובם נמצאים סמוך למועד קבלת התלונה, מאותרים ב-12 עד 48 השעות הראשונות. הסיבות להיעדרות מגוונות וכוללות בין היתר בריחה מהבית, מצבים רפואיים כמו דמנציה, מצבים פסיכוטיים, הסתבכות פלילית, תאונות או רצון אישי להיעלם כדי לפתוח דף חדש תחת זהות חדשה בלי להשאיר עקבות. לעתים מדובר באנשים שנמצאים בחובות גדולים ובורחים מהארץ או חיים בזהות בדויה במקום מרוחק, לעתים מדובר באנשים שחוזרים בתשובה ונעלמים בישיבות או חוזרים בשאלה ומתערבבים בעיר תחת שם חדש. ויש גם ילדים שנעלמים.
הנעדר שנתן גט מהמחבוא
אחד מרבני חיפה סיפר פעם כי אדם שהיה מעורב בפלילים, מסוכסך עם סוחר סמים וקבוצות אלימות, החליט יום אחד להיעלם. הוא יצא מהארץ בזהות בדויה ועבר ליבשת אחרת, משאיר מאחור את הוריו , ואת אשתו ילדיו שהכריזו עליו כנעדר. אף אחד לא ידע מה עלה בגורלו. המשפחה התייסרה. לא ידעו איפה לחפש, חשבו שנירצח, עברו ימים קשים. כך חלפו מעל עשר שנים ואז אביו נפטר, וכאילו משום מקום האדם יצר קשר.
איך נודע לו? כנראה שעקב אחרי פרסומים וראה מודעת אבל. בדרך לא דרך הוא יצר קשר עם חברים של המשפחה בארץ, הרגיש שהוא רוצה לנחם את אמו, להגיד קדיש, אולי לזכות בירושה. החברים הזכירו לו שהשאיר בארץ אישה וילדים, ושכדאי שייתן לה גט כי היא עגונה ולא יכולה להמשיך בחייה. הוא הסכים לעשות זאת בתנאי שלא יגלו את פרטיו ואת המקום בו הוא חי, וכך בעזרת הרבנים העביר את הגט לאשתו.
בכל שנה כ-15 עד 20 אנשים לא נמצאים ונחשבים לנעדרים לטווח ארוך. החודשים חולפים ואין להם זכר. האחוז הקטן הזה של נעדרים שלא ניתן לאתר בימים הראשונים נותר נעלם. לעתים מדובר באנשים שנהרגו או נרצחו ונקברו בלי להשאיר סימן, ורק במקרים בודדים מצליחים למצוא משהו מהם שיספר את סיפור ההיעלמות.
משפחות שמחכות לתשובות
אישה שהגיע אלי סיפרה שהבת שלה, בת 15, ירדה מהבית בכפכפים כדי להביא דואר מלמטה, ולא שבה. הם חיפשו בכל מקום, שאלו, חקרו, ניסו לברר מה עלה בגורלה, ולא הצליחו לגלות. הם לא ידעו אם היה לה חבר, לא ידעו אם הייתה מסוכסכת עם מישהו או שהייתה בקשרים עם עבריינים. עד כמה שהם ידעו, היא הייתה ילדה טובה ומתוקה שירדה להביא את הדואר ולא חזרה.
מאז אמא שלה לא הפסיקה לדאוג, לפחד, להתייסר. מאז אמא שלה לא הפסיקה לתהות מה עלה בגורלה, להתגעגע, לקוות שהיא חיה ושיום אחד תשוב. אף אחד לא ידע מה קרה, איפה היא, אם נחטפה, אם קרה לה משהו, אם נהרגה או נרצחה ומישהו הטמין את גופתה במקום נעלם. כשנתיים אחרי ההיעלמות ניתפס אדם שטען שהיה בן זוגה של הנערה בתקופה הסמוכה להיעלמותה. מאז המשפחה לא שמעה דבר עליו או על הילדה.
הכאב של משפחות הנעדרים הוא בלתי נתפס. הן נקרעות בין תקווה לייאוש, בין חיפושים בלתי נגמרים לבין ההכרה שאולי לעולם לא יקבלו תשובה. הן מתמודדות עם קשיים כלכליים, רגשיים, חברתיים – וללא מערך תמיכה מסודר. בשונה ממשפחות של נעדרים צבאיים, להן יש ליווי ותמיכה מהמדינה, משפחות הנעדרים האזרחיים נותרות לבד במאבקן.
ב-2015 הקימו ורדה ושוקי מיניביצקי את עמותת "בלעדיהם", שנה לאחר שבנם דניאל נעלם. מטרת העמותה היא לסייע למשפחות ולהיאבק עבור זכויותיהן. כיום היא מייצגת 69 משפחות של נעדרים, הממשיכות לקוות לנס.
למרות המאמצים לאתר את הנעדרים, עדיין קיימים אתגרים משמעותיים בטיפול בנושא, הן מבחינת איתור הנעדרים והן בתמיכה במשפחותיהם. מדי שנה, כ-15 עד 20 אנשים נעלמים בישראל, כולל ילדים ובני נוער. משטרת ישראל מפעילה יחידות מיוחדות לאיתור נעדרים ומפרסמת באתרה פרטים על נעדרים, כולל ילדים, בתקווה לקבל מידע מהציבור. עם זאת, קיימים אתגרים במעקב ובאיתור, במיוחד במקרים הנמשכים זמן רב. הסיבות להיעדרות ילדים ונערים מגוונות וכוללות בריחה מהבית, חטיפה, תאונות, או מצבים רפואיים. במקרים מסוימים, במיוחד בקרב בני נוער, ההיעדרות נובעת מרצון אישי להתרחק או לברוח ממצבים קשים, דבר שלא תמיד מסתיים טוב . היעדרות ילדים ונערים היא תופעה כואבת ומורכבת שגורמת לצער עמוק אצל המשפחות. התהליך מצריך שיתוף פעולה בין הרשויות, המשפחות והציבור הרחב, כדי להגביר את המודעות ולשפר את מערך החיפוש והסיוע למשפחות.
יחידת הכלבנים והמתנדבים האמיצים
כבר 20 שנה פועלת יחידת הכלבנים הארצית, שהחלה את דרכה כהגנה יישובית והפכה לגוף אזרחי מרכזי באיתור נעדרים. מדובר ביחידה שמתבססת על מתנדבים בלבד, ללא תקצוב מדינתי. הם נעזרים בכלבים, רחפנים, סירות, ג'יפים ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים. אבל מעל הכול – הם נשארים בשטח. "אנחנו מחפשים 3, 5 ימים ברציפות, לא עוזבים עד שאין ממצא," אומר דודי מיבלום מפקד יחידת הכלבנים הצפונית, האיש שאחראי על הפעילות מחדרה צפונה. "לצערי, בזמן האחרון יש יותר מקרים של נעדרים מאזור הצפון", אומר מיבלום. הוא מספר שיש ביחידה כלבים מסוגים שונים וציוד חדשני – רחפנים, סירות, ג'יפים ואמצעים אחרים, כשהמשאב היקר הוא המתנדבים שמכירים את הארץ היטב.
דודי מיבלום: "אנחנו מכירים כל פינה בתחום העירוני ובתחום הטבע באופן טוב מאד כי אנחנו מסיירים הרבה, הולכים ברגל את כל מדינת ישראל. אין מקום בצפון שלא הלכנו בו. תמיד יש פעילות. או שאנחנו מתאמנים או מטפלים במקרים. התקציב מגיע מתרומות, ואנשים נותנים מעצמם ללא כל תשלום, תורמים את זמנם ואת הכישורים שלהם. המדינה לא מתקצבת את זה. אנחנו בשיתוף פעולה עם היחידות המשטרתיות. היחידות המשטרתיות פעילות יותר באיתור אמצעי לחימה וסמים, ואנחנו באים לעזרה לכל מי שצריך, אם זה צבא, משטרה, כוחות ביטחון, מקרי חירום וכל מצב שצריך לאתר ולחפש.
"רוב המתנדבים הם אנשים עובדים, ורק כ 30 איש פעילים כל הזמן לטובת הנושא. יש חבר'ה לפני צבא, יש פנסיונרים. יש לנו בית ספר שלנו שבו אנחנו מלמדים את נושא החיפוש, והצעירים שלומדים נהיים מאד מבוקשים בצה"ל. הפנסיונרים כל הזמן בכוננות ואם צריך אותם, הם באים מיד. בכל עיר יש לנו אנשים, והעמותה מחזיקה את הכלבים. אנשים רוצים לתת לנו כלבים אבל הם לא תמיד מתאימים. אנחנו מאמנים כלבי תקיפה, למצב שצריך הרתעה בזמן חיפושים, או כשיש צורך לתפוס אדם חשוד שבורח, וכלבי גישוש. לכל משימה יש כלבים מתאימים. במשימה הכלבן שולט בכלבים באופן מוחלט. רעש, אבק, פיצוצים, שום דבר לא מסיח את הכלבים מהמשימה, וגם הכלבן צריך להישאר ממוקד כי הכלבים מרגישים אותו.
"אנחנו מגיעים לשטח ולא הולכים הביתה. נשארים 3, 5 ימים בשטח. לא מפסיקים חיפוש לא בלילה ולא בחג, בכל מצד ובכל מזג אוויר. זה שונה מיחידות אחרות שבאות לכמה שעות. אנחנו לוקחים חפ"ק (חדר פיקוד) לשטח, מביאים ציודים ועושים הכל כדי למצוא את הנעדר. זה תחום שאתה רק יודע איך מתחיל. מה יקרה ואיך יתגלגל אתה לא יודע. רוב הנעדרים נמצאים מהר מאד. אם לא מוצאים תוך 3 ימים זה מקרה חמור ביותר. יש מקרים שלא הצלחנו למצוא את הנעדר. באזור צפת ומירון יש עדיין כחמישה נעדרים שלא מצליחים למצוא אותם.
פרשות עלומות שלא נפתרו
"הנעדרים הם בכל מני גילאים, מגיל גיל 9 עד גיל 60 , וכל מקרה הוא אירוע נפרד. בעין חוד יש נעדר, איתמר שלזינגר, בחור בן 33, שנעלם לפני שנה וחצי. הוא בחור צעיר מהמרכז שהגיע לעין חוד – צמוד לעין הוד- לא ברור לשם מה. נמצא הרכב שלו, והוא עצמו נעדר. חיפשנו ביער, הבאנו חופרים, הפעלנו כל מני אמצעים והוא לא נמצא. מקרים בולטים של ילדים ונערים נעדרים הם היימנוט קסאו, ילדה בת 9 מצפת שנעלמה בשנת 2022. היא עלתה לישראל מאתיופיה בגיל 7 עם משפחתה, ומאז היעלמותה לא נמצאו קצות חוט לגבי מיקומה. מוישי קלינמן, נער בן 16 מהיישוב מודיעין עילית, נעלם במרץ 2022 לאחר שיצא לטיול במירון. אלכסנדרה (סשה) ברנדט, ילדה בת 10 מרמת גן, נעלמה בשנת 1994 ומאז לא נודע גורלה. חיים אלברט בן 10, נעלם בשנת 1988 ומאז לא התגלו עקבותיו.
"פרשת היימנוט היא פרשה שמדברים עליה הרבה. ילדה בת 9 שנעלמה בצפת ומאז חודש פברואר 2024 מחפשים אחריה. הקמנו מסגרת מיוחדת לצרף כמה שיותר אנשים כדי לנסות למצוא פריצת דרך, ובינתיים אין רמזים. עשינו חיפושים בכל אזור צפת, חיפוש מדוקדק גם עם הכלבים וגם עם אמצעים טכנולוגיים על שטח די גדול. עשינו מה שיכולנו כדי למצות את האפשרות שאולי נמצא משהו שלא ראינו קודם. היה במירון נער ששמו משה, מוישי קלינרמן, שבחודש מרץ 22 נעלמו עקבותיו ומאז מחפשים אותו. משה אלוביץ, איש משפחה שנעדר מחודש מאי 2019. נעדר נוסף מנובמבר 22 בשם חיים חדד ועוד נעדר מאוקטובר בשם דוד פדידה שגם אותו לא מצליחים לאתר.
"בישראל יש כל שנה יש בין 10 ל 20 נעדרים שלא מוצאים אותם. חלקם ילדים, חלק בני 30-40 שלא ברור מה עלה בגורלם והרבה אנשים מבוגרים שמאבדים את דרכם, או הולכים למקום מסוים, נופלים ונשארים בשטח. אם לא מוצאים אותם בתוך זמן קצר, הם נפטרים וחיות הבר מגיעות לגופה. זה מחייב תגובה מהירה, מידית, ואסור בשום פנים ואופן לחכות יותר מידי.
כשיש מבוגר נעדר, צריכים לפנות ולהתלונן, לא לחכות. הרבה משפחות פונות אלינו, פונות גם למשטרה שהיא הגוף שאחראי על הנושא הזה, ואז מתחילים בחיפוש. צריך לבדוק כל מי שקשור, לחקור מי ראה, מה שמעו, להבין בדיוק מה קרה במקרה הזה. זה תחום רחב מאד. בעזרת החיפוש המקצועי של המתנדבים והחיפוש עם הכלבים, הרבה פעמים אנחנו מוצאים סימנים ורמזים, לפעמים זה אחרי שיחידות אחרות לא מצאו, כי אנחנו נשארים בשטח שעות רבות גם ביום וגם בלילה.
היתרון של הכלבים שהם יכולים מהר מאד להריח את מה שאדם מתקשה לאבחן. יש לנו ביחידה כלבים גם לאיתור ולחילוץ של ניצולים במקרה של מבנים שמתמוטטים, לבדוק אם יש אנשים מתחת למבנה. החברה שלנו כגששים סיירים, צריכים לדעת אם יש עבור מה להיכנס לבניין כזה, ונכנסים למרות הסכנה במקרה חירום כאשר מסתבר שיש אנשים בתוך ההריסות.
מבוגרים שאיבדו את הדרך
אישה שאביה נעלם מהבית סיפרה לי שהם חיפשו אותו בכל המקומות אליהם נהג ללכת, ולא היה ממנו זכר. הוא סבל דמנציה קלה, אבל הם היו בטוחים שלפחות את הדרכים הביתה מהנקודות המרכזיות בשכונה בה גר, הוא מכיר גם בעיניים עצומות, ודחו את עניין המטפלת הצמודה לימים רחוקים יותר. באחד הימים הוא יצא ולא חזר. החיפושים התארכו, הימים חלפו, ואחרי כמעט שבועיים קבלו הודעה שנמצאה גופתו על ספסל ליד הים. מה הוא עשה ליד הים? "הוא אהב את הים אבל זה רחוק מהבית, זה הרבה ללכת, לא העלנו על הדעת שהוא יגיע לשם".
דודי מיבלום אומר שאין יום שלא קורים בו דברים וכל מקרה הוא עולם ומלואו. "היה נעדר אחר שחיפשנו הרבה חודשים בקרית אתא, ביצענו שם מאות שעות של חיפושים. בסוף מצאנו רק את העצמות שלו. בחיפה הייתה אמא של צחי נוי, שרה נובוברודר. עשינו חיפושים רבים אחריה. הסתבר שהיא הלכה לאחת משכונות העיר הרחוקות ממקום מגוריה, נכנסה לאזור שהיו בו חיות משק ומצאה שם את מותה.
"חיפושים זה תחום מקצועי שצריך ללמוד אותו. יש לנו הרבה מאד ניסיון. הניסיון הרב שיש ליחידה הוא בעל תפקיד מרכזי. המשטרה וכוחות הביטחון נעזרים בנו. הם יודעים שאם נגיע נעזור בכל דבר ונבצע את המשימה. לפני מספר ימים היינו במשימה של חיפוש במקום מסוים. כלבי גישוש הם לא כלבי תקיפה, וכשהגענו למקום שבו היה מורכב יותר לבצע חיפוש, החלפנו כלבים כי במשימה השנייה צריך היה כלבי תקיפה שהנוכחות שלהם נותנת הגנה והם יכולים להגיב באופן מידי לאיום, מה שאפשר לנו לערוך את החיפוש באזור.
"הרבה מהנעדרים הם מבוגרים שאבדו את הדרך. לאנשים מבוגרים קשה מאד לשרוד בשטח בלי מים ובלי אוכל. אבל היו מקרים שמצאנו והיו עדיין חיים. היה נעדר מהקריות, שקבלנו מידע שהוא נמצא בחיפה וביצענו חיפושים. בסופו של דבר מצאנו אותו בקריית אליעזר. היה אדם מבוגר שנעדר מבית אבות. פעמים הוא עזב את בית האבות כי לא היה לו טוב. היה מספר ימים מחוץ לבית אבות והצלחנו למצוא אותו פעמיים ולהביא אותו. רצינו לנסות להעביר אותו למקום אחר כדי שיפסיק לעזוב. לא מזמן אישה הוכרזה כנעדרת מחיפה. היא נעלמה חמש פעמים, ובכל פעם נמצאה. בפעם האחרונה נמצאה ממש ליד הבית שלה.
"לרוב זה קורה בלילה או בסוף שבוע וחגים. בימים שאנשים נחים ונמצאים עם המשפחות שלהם, ואז הדברים קורים. יש נערות שבורחות ממוסדות, יש מקרים בחו"ל. כל יום יש מקרים. וזה מחייב הרבה מאד כוחות בחיפושים, בנוסף לעניין הביטחוני. אנחנו לא יכולים לטפל בכל דבר, כי אנחנו בסופו של דבר יחידת מתנדבים. אז בודקים את המקרה ובודקים עד כמה ומה ואיך יכולים לעזור. ברוב המקרים משתתפים, מגיעים ועושים כל מה שאפשר.