מאז תחילת המלחמה התקבלו בער"ן כ־24 אלף פניות. יותר מ־1,000 פניות ביום, לעומת כ 600 פניות ביום בתקופות שקטות. הנתון הזה מספר סיפור שלם על מצב הנפש של החברה הישראלית בתקופה הזאת. אנשים פונים לער"ן כי אין להם עם מי לשתף את מה שהם מרגישים, והם צריכים מקום לפרוק, לשפוך את הלב, לדבר בלי שיפוט ובלי ביקורת.
בזמן מלחמה המצוקות צפות
בחיים הרגילים אדם שם מסכה, הולך לעבודה, מנהל משפחה וחיי שגרה, ולא תמיד רואים עליו שהוא עובר משבר. אבל בזמן מלחמה המצוקות צפות יותר. יש יותר פניות של חרדה, לחץ ודאגה. אנשים חוששים מהמצב הביטחוני, דואגים לילדים, לחיילים, לעתיד, לפרנסה. חלק מצאו את עצמם מחוץ לשוק העבודה ולא יודעים איך יגמרו את החודש. רבים מדברים על תחושה של "סיר לחץ" כאשר כולם בבית, המתח עולה, ויחד איתו סכסוכים משפחתיים. המצב גם מעצים בעיות שהיו קיימות קודם בזוגיות, במשפחה, בפרנסה, בבדידות או במצבים נפשיים קודמים.
בדידות ודחייה חברתית
בדידות היא אחת הסיבות המרכזיות לפניות לער"ן, והיא קיימת בכל הגילאים. גם בני נוער ומתבגרים פונים, לעיתים בגלל בעיות ברשתות החברתיות, דחייה חברתית, תחושה שלא מקשיבים להם או שלא מבינים אותם. חלקם מפחדים לספר או מתביישים, מחשש שיבזו אותם או שלא יקבלו אותם. אחרי אזעקות, גם בלילה וגם ביום, יש עלייה במספר הפניות. חלק מהמתנדבים בלילות הם ישראלים המתגוררים באוסטרליה ובצפון אמריקה, שבגלל הפרשי השעות יכולים לתת מענה כאשר בישראל לילה ושם יום.
הצלת חיי אדם
יש פונים שנמצאים בסיכון אובדני. השירות של ער"ן הוא בדרך כלל אנונימי, אבל כאשר יש סכנת חיים שוברים את האנונימיות כדי להציל את האדם. במקרים כאלה מפעילים את יחידת המשא ומתן של המשטרה שמגיעה אל הפונה למקום שבו הוא נמצא. בנוסף לקו הטלפון יש גם פנייה דרך האינטרנט, בצ'אט ובמייל, כי צעירים רבים מעדיפים לכתוב ולא לדבר. יש קווים ייעודיים לכוחות ביטחון, לניצולי שואה, לקשישים ולמתבגרים.
מאז ה-7 באוקטובר 2023, פנו גם אנשי זק"א שחוו מצוקות קשות בעקבות מה שראו וחוו. המתנדבים בער"ן אינם מביעים עמדה פוליטית ואינם שופטים. הם מקשיבים לכל אדם, לכל עמדה ולכל כאב. גם כאשר פונה מביע דעות קיצוניות, ההתמקדות היא ברגש שמאחורי הדברים ולא בדעה עצמה.
הפונים מגיעים מכל הקשת החברתית
חילונים, דתיים, חרדים, צעירים ומבוגרים. גם חרדים מתקשרים ומדברים על דילמות משפחתיות ועל בעיות אישיות שהם אינם יכולים לדבר עליהן בגלוי. המתנדבים לא צריכים להבין בדת או בתורה כדי לעזור. הם מקשיבים לרגשות, לכאב, לבדידות, ורואים בכך שליחות להיות שם עבור מי שאין לו עם מי לדבר. האנונימיות מאפשרת לאנשים לדבר בפתיחות רבה מאוד, כי לא שואלים מי אתה ואיפה אתה גר, ואפשר לדבר על הכול.
מילים טובות מחזקות את מעגל החוסן
מירה פרבשטיין, מנהלת סניפי ער"ן חיפה, קריות ועמקים ומנחה את קורסי המתנדבים, היא עובדת סוציאלית בעלת תואר שני ורקע רב שנים בשיקום ובריאות הנפש. לפני שנה זכתה בפרס "עובדת סוציאלית פורצת דרך" על שם אורה גילבר. לאורך השנים הייתה מעורבת ביוזמות שיקום רבות, הקימה הוסטלים, הייתה חלוצה בתחום השיקום עוד משנות ה־80, ואף כתבה ספרים בנושא עוד לפני שהיה סל שיקום. בנוסף לעבודתה בער"ן היא עוסקת בהדרכות חוסן לאנשי מקצוע, צוותים ומנהלי ארגונים, ועובדת עם אוכלוסיות מגוונות, קשישים, בעלי צרכים מיוחדים, אנשי רווחה, עובדים סוציאליים, צוותי מד"א, זק"א ומרפאות שונות.
פרבשטיין: “ער"ן זה המד"א של הנפש. כמו שאמבולנס מגיע לאדם עם התקף לב, כך אנחנו הקו הראשון למצוקה נפשית. לא צריך לקבוע תור, לא צריך הפניה. ברגע שיש מצוקה מתקשרים.” לדבריה, בימים רגילים המערכת מאפשרת לפונה שיחה אחת ביום, אך בזמן מלחמה אין הגבלה. “אם היו ארבע אזעקות ואדם בחרדה בכל פעם, נקשיב לו בכל פעם. יש מדד אחר לחירום לעומת שגרה.” היא מסבירה שהמתנדבים אינם פותרים בעיות ואינם נותנים עצות, אלא מקשיבים הקשבה פעילה, מנסים להבין עם השכל והרגש מה עובר על האדם, ועוזרים לו למצוא בתוכו את הכוחות ואת ההחלטות. “המטרה היא שהאדם ירגיש שמבינים אותו, שירגיש פחות לבד, ויצא מהשיחה קצת יותר מחוזק. הרגעה היא כלי מאוד חשוב בשעת לחץ.”
"יש פונים שמקריאים שיר שכתבו כדרך לביטוי רגשי, והם חשים שהסביבה לא סבלנית אליהם. חשוב שנהיה בשבילם בהקשבה, חיבה וחמלה. מי שלא סבלני ואין לו יכולת הכלה לא מצליח לסיים את הקורס. אנשים עוברים משברים, נתקפים חרדה, ועלינו להקשיב ולתמוך. גם המתנדבים עצמם חיים בתוך המציאות הישראלית . זה לא פוסח גם עליי,” היא אומרת. “בן בתל אביב בלי ממ"ד, בן בדרום עם שני ילדים קטנים, בת בחיפה עם שלושה ילדים, ובן זוג בקצרין. אני דואגת לכולם. אני עושה עם הנכדה תרגולי נשימות וקרקוע כמו שאנחנו מלמדים בער"ן. החזית היא אמיתית, גם אישית וגם מקצועית.”
המסר שלה הוא לא להדחיק רגשות: “הדחקה והתעלמות הן כמו מורסה בנפש. זאת לא גבורה להתעלם מפחד. יש סכנה אמיתית וצריך להכיר בה ולנהל אותה. חשוב למצוא פעילויות מאוזנות, לא להסתגר, ולשים לב במיוחד בתקופה הזאת למצב הרוח. בקלות אפשר להסתכסך עם בני משפחה על שטויות בגלל המתח. דווקא עכשיו חשוב להגיד מילים טובות, להשתמש בכינויי חיבה, להביע אהבה. כל דבר כזה מזין מעגל של בריאות במקום מעגל של מתח.”
טייס, מהנדס ומתנדב שמציל נפשות
מודי (מרדכי) רשף היה טייס מסוקים בחיל האוויר ולאחר מכן מהנדס בחברת החשמל במשך יותר משלושים שנה בתפקידי הנדסה וניהול. לאחר שפרש חיפש דרך להתנדב. "כשפרצה המלחמה הרגשתי שאני לא יכול לשבת בצד וחיפשתי להתנדב. בהתחלה התנדבתי בחדרי כביסה למפונים. אחר כך התנדבתי ב"שדולת הגמלאים" בחיפה. גייסו אותי להדרכת טלפון חכם ואני מדריך וגם ממנכ"ל את הקורסים לגיל הזהב, בהתנדבות. למרות שאני איש טכני אני מרגיש מאד קרוב לתחום הנפש, ולפני שנתיים וחצי עברתי הכשרה בער"ן. ההכשרה שם מאד מקצועית וכוללת סימולציות חונכות עד שהמתנדב כשיר לנהל שיחות. רוח ההתנדבות והאווירה בער"ן היא מתנה. הרבה אומרים שלתת זה לקבל, אבל שם זה באמת ככה".
בער"ן הוא משמש גם תורן וגם כונן למצבי סיכון. כאשר תורן מרגיש שהשיחה עלולה להפוך למסוכנת, למשל אדם שבלע כדורים או עומד על גג, הוא מפעיל כונן. הכונן מסייע לתורן, מייעץ, ואם יש סכנת חיים פונה למשטרה כדי לאתר את האדם ולהציל אותו. רשף מספר על מקרה שבו התקשרה אישה ואמרה שהיא שכנה של אדם שלקח כדורים בכמות מוגזמת ואינו רצה ללכת לבית חולים. “תוך כדי שיחה הודעתי למשטרה ווידאתי שלוקחים אותו לבית חולים להציל את חייו. להיות כונן זה להכנס למוד של חירום. צלילות מחשבה, מה עושים עכשיו. זה לא טיפול רגשי אלא חילוץ. חברה בחדר מיון אמרה לי פעם שכאשר מגיע מקרה קשה, היא רק חושבת ולא מרגישה. אני שומע לפעמים דברים קורעי לב, וחייב לפתח יכולת להקשיב ולפעול ללא העמסה נפשית, כי אתה בא לחלץ. אני שומע אנשים חולים סופניים, אנשים בחרדות, אנשים בודדים. זה נותן פרופורציה לבעיות שלי. אני מרגיש שזאת שליחות יוצאת מהכלל".
"ישנם פונים שלא קשורים למה שקורה בארץ וחווים מצוקות שגרתיות, אבל לאחרונה יש עליה בשיחות של חרדה וצריך להיות בהכלה מלאה. אני שומע קשיים ולבטים וכאבים וזורם עם הפונים. אני לא מוכיח אף אחד. לא מזמן היתה שיחה מאדם שסיפר שנפלו טילים ליד הבית שלו. הוא ישב בעסק שלו באותו זמן, לא יכול לעזוב, לא נוסע הביתה כי חשב שהוא צריך להחזיק את המקום. בבית חיכו לו אישה וארבעה ילדים צורחים שהיה צריך להרגיע. כיוונתי אותו איך להרגיע, להתקשר למשפחה, להגיד שאתה איתם ברוח, שיחבקו את הילדים, שעוד מעט תבוא. יש בער"ן מתודות וסימולציות, יש קוד אתי שמתנהלים לפיו ויש חמלה ואינטואיציה שצריך להפעיל. נותנים לאנשים לבוא עם מה שרוצים לספר.
"באחת השיחות אישה שחיה בבית אבות, רצתה שאבקר אותה. כשהסברתי לה שזאת לא הדרך שלנו היא התחילה לקלל. קללות זה משהו שיכול מאד לעשות מאד רע. אתה נותן מכל הלב ומהצד השני שומע קללות. אלה רגעים קשים. הרגישויות של הפונים גבוהה. מילה לא במקום יכולה להביל להתלקחות כי האנשים טעונים בלי קשר להתנהלות השיחה. טלפנה חולה סופנית שתיארה מצב קשה, דיברה על הטיפול שלה ואמרה שאין לה פרוטקציה לקבל עזרה מיוחדת. חשבתי שאולי אוכל לכוון אותה ושאלתי כמה זמן היא בארץ. היא התנפלה עלי כאילו שאלתי משהו נוראי. קראה לי גזעני, סנוב, פתחה עלי פה, וברור לי שזה מתוך הכאבים שלה. עד אותו רגע היתה שיחה אמפטית והבעתי הבנה לקושי שלה. זה חידד אותי.
"יש גם שיחות משעשעות, אנשים שלא אומרים שמציק להם אלא הם פשוט רוצים חברה. אישה אחת פנתה ואמרה שהיא לא רוצה להיכנס למקומות עמוקים. היא רק רוצה לפטפט. דיברנו על תשבצים, איך היא פותרת ונתתי לה בצורה מידתית מחמאות וחיזוקים. צריך לחזק על משהו שהפונה מספר עליו, לא סתם להגיד אתה תתגבר". לדבריו, אחד הדברים החשובים שלומדים בער"ן הוא לא לתת עצות. "אנחנו רגילים לייעץ למי שמספר לנו על הקשיים שלו.
בער"ן לומדים להקשיב בלי לייעץ, לשאול, לחזק את האדם כדי שימצא את התשובה בעצמו. אחרי הקורס גם בבית הפסקתי לתת עצות והתחלתי להקשיב יותר. זה שינה אותי. שמעתי במשפחה שאמרו ‘מודי מקשיב, ממש תענוג לדבר איתו’. הקורס שינה אנשים. היו שחשבו שהם בכלל לא מקשיבים ולמדו להקשיב, למדו לשאול את האדם מה נראה לו נכון, במקום לייעץ לו מה לעשות".
להיות שם עבור מי שאין לו עם מי לדבר
חיה אביאל, לשעבר מנהלת כספים וחשבת שכר, החליטה להתנדב לאחר שנים שבהן הרגישה שהיא רוצה לתרום. "לפני 46 שנים נדרתי שאתנדב כשאתפנה מהעבודה, אחרי שהבן שלי היה חודשיים וחצי בפגייה וראיתי איזו עבודת קודש עושים שם. כשהתפניתי חיפשתי מקום שבו אוכל לתרום מהכישורים שלי. דודה שלי שמתנדבת בער"ן מעל 20 שנה, אמרה שאני יודעת להקשיב ושזה יתאים לי, אז הצטרפתי". אביאל עברה את הקורס לפני ארבע שנים ומתארת אותו כחוויה עמוקה ומשנה תפיסה. "זה קורס שמצריך להיפתח, להתבונן על עצמך, לשחרר ביקורתיות ודעות קדומות ולהרחיב את יכולת ההקשבה.”
בספטמבר 2023 התחלתי לקבל שיחות באופן עצמאי וב 7 לאוקטובר בשעה 8 בבוקר פתחתי את משמרת בתחנה. לא ידעתי מה קורה בארץ, מה קורה בדרום. חייל שצלצל וסיפר לי שאחיו במסיבה. באותו רגע לא היה לי מושג על איזה מסיבה דיבר, אבל הוא אמר שהאח בורח ולא יודע לאן לפנות. החיל שטלפן גם לא ידע מה לעשות, הוא ניסה להרגיע את ההורים ואמר לאחיו לברוח לקיבוץ רעים, כי יש שם יש מיגונית. היתה שיחה מבעל שהתקשר וסיפר שאישתו שוכבת מתחת למיטה מתחבאת, ושבחוץ יש יריות. הם רק באו לבקר את המשפחה, לא התכוונו להישאר והיא בהיסטריה בגלל מה ששומעים מבחוץ. באותו בוקר קבלתי הרבה מאד שיחות של אנשים בחרדה, חוסר ביטחון, כאב, דאגה, ואני שם בתורנות, מנסה להרגיע בלי לדעת מה קורה בחוץ. בתום המשמרת פתחתי טלוויזיה והתחלתי להבין. עברו שעות עד שקלטתי את גודל האירוע. חלק מהשיחות מאותו יום נחרטו בי עד היום.”
"במהלך התקופה שאני מתנדבת בער"ן הבנתי כמה חשוב להושיט יד ואוזן קשבת לאנשים שפונים. אנשים שאין להם עם מי לדבר, אנשים בודדים. כשליש מהפניות הן של אנשים בודדים. אני נתקלת בשיחות של פונים שמבקשים לדבר על פוליטיקה, על גזענות, על אשכנזים וספרדים על מתח עדתי על בחירות ומנהיגים. אני לא נוקטת צד. במהלך התורנות שלי, האישיות הפרטית והאגו שלי בצד. אני שם להקשיב, עושה נותנת לפונה את מרכז הבמה, מאפשרת לתת אמון ולפתח את הלב. השיחות אנונימיות ויש לא מעט אנשים שלוקח להם זמן להיפתח. הם לא מביעים את מה שהם רצו להגיד כשהתקשרו. אני מנסה ליצור קשר וגשר לאדם כדי שיוכל לדבר. זה לא טיפול פסיכולוגי למרות שאני שואלת את האדם מה שלומך. יש אנשים שמתקשרים רק כדי לדבר. לפעמים זו שיחת ‘אוורור’. ברגע שאני אומרת ‘ער"ן שלום’ הפונה מתחיל לדבר ולא רוצה שאפריע. הוא רק צריך לדעת שמישהו מקשיב לו. יש שיחות קלילות יותר על מתכונים וסיפורי משפחה ושיחות קשות מאוד, כמו ניצולת שואה שמתלוננת על יחס בבית אבות או אדם חסר בית שחי בגן ציבורי. אלה שיחות שנשארות איתי” היא אומרת.
שיחות מילדים? "קבלתי שיחות מילדים החל מגיל 14 חלקם על הרצף. הם פונים כי הם בודדים ואין עם מי לדבר. זה גיל שקשה לדבר עם ההורים. יש לפעמים שיחות מדהימות. קיבלתי שיחות מסטודנטים שנמצאים במצב חברתי רגיש. אנחנו בעידן דיגיטלי מנוכר, שיחות מאנשים שנמצאים ברומן עם גבר נשוי או אישה נשואה, אנשים שנמצאים בקשרים על בסיס חומרי בלי רגש, יש מתמודדי נפש שמתקשרים ומספרים את הסיפור שלהם, אנשים שמתמודדים עם בעיות במשפחה, הורים, בני זוג. לפני שבוע גבר התקשר וסיפר שקשה לו עם אישתו. הוא נשוי 5 שנים ומרגיש שאישתו פוקדת עליו בכל תחום ולא מעריכה אותו. למדנו לא לייעץ אלא לשאול שאלות שמאפשרות לאדם להבין מה הוא רוצה ומה נכון לו. לעיתים השיחות מתחילות בבכי ומסתיימות ברוגע . זה סיפוק ענק. אתה מרגיש שעזרת לאדם לעבור רגע קשה.”
אני מקבלת הרבה מההתנדבות הזאת. אני רואה את עצמי ממשיכה שם לטווח ארוך. המשפחה מעריכה את זה. כשאני אומרת שאני במשמרת אז הם יודעים שלא אענה לטלפון. אינני יודעת אם הם מרגישים הבדל, אבל אני מרגישה שיכולת ההכלה שלי גדלה, והיכולת לקבל את השונה גדלה מאד.
שיחה קטנה שעושה שינוי גדול לטובה
בער"ן מדגישים שהדבר החשוב ביותר הוא לא להישאר לבד עם המצוקה. לדבר עם מישהו, חבר, בן משפחה או מתנדב בער"ן. עצם הדיבור וההקשבה יכולים להפחית חרדה, להוריד מתח ולהחזיר לאדם תחושה של שליטה. בתקופה של מלחמה, חוסר ודאות ומתח מתמשך, הצורך בעזרה נפשית ראשונית גדל מאוד. ער"ן, שפועל שנים רבות מאחורי הקלעים, הפך עבור רבים לקו חיים של ממש, מקום שבו אפשר לדבר על הכול, בלי להזדהות, בלי להתבייש ובלי שישפטו אותך. כמו שאומרת מירה פרבשטיין: “אנחנו לא מחליפים טיפול, אבל אנחנו שם ברגעים הראשונים, ברגעי המשבר, כשהאדם מרגיש לבד. לפעמים שיחה אחת יכולה לעשות שינוי גדול. לפעמים עצם זה שמישהו הקשיב, כבר מציל נפש.”
אשמח להתנדב לער"ן
זה נפלא. ממליצה שתצרי איתם קשר ותרשמי לקורס שהם מציעים למי שמעוניין להצטרף למתנדבים
מי ייתן שכול היצורים החיים יהיו שלווים
מי ייתן שכול היצורים החיים יהיו בריאים
מי ייתן שכול היצורים החיים יהיו מוגנים
מי ייתן שכול היצורים החיים יחוו הקלה
אמן ואמן
מלאכת קודש 👑
תודה, אכן מלאכת קודש