הכרמלית היא כלי תחבורה ציבורית תת-קרקעי, הראשון מסוגו בישראל, שפועל בחיפה מאז 1959. היא מחברת בין שלוש "המדרגות" המרכזיות שעליהן בנויה חיפה: העיר התחתית, שכונת הדר ומרכז הכרמל.
הכרמלית – רכבת תחתית?
בניגוד לדעה הרווחת, שלפיה הכרמלית היא רכבת תחתית, מדובר ברכבל הנע על מסילה במקום להיות תלוי באוויר. בניגוד לרכבת, אין בקרונות הכרמלית מנוע, ומשקלם של הקרונות היורדים הוא הכוח העיקרי המניע את הקרונות העולים (המנוע שבתחנת הקצה העליונה תורם אף הוא כוח הנעה למערכת).
קיצור תולדות ההקמה
הרעיון להקמת קשר רכבתי בין שלושת מרכזי העיר חיפה עלה לראשונה בספרו של בנימין זאב הרצל "אלטנוילנד", המתאר את חיפה כ"עיר נמל גדולה, עיר מסחר ותעשייה… ובה רכבת חשמלית שתקשר את הנמל עם אזור המגורים על רכס הכרמל".
שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, עוד בימיו הראשונים (1919), החל לתת דעתו לבעיית הקשר המהיר והנוח בחיפה בין רצועת החוף הנמוכה (העיר התחתית), מדרונות ההר (הדר הכרמל) ורכס הרי הכרמל. השלטון הצבאי הבריטי ביקש תוכניות שיפתרו בעיה זו ואף הוגשו לו חמש תוכניות. גם ההנהלה הציונית נתנה דעתה לכך, ובשנת 1919 התעורר הרעיון על ידי ד"ר ארתור רופין, שהחל בתכנון רכבת שתקשר בין שלושת חלקי העיר. בשנים 1921–1922 הגה בעניין זה גם פנחס רוטנברג ואף הכין תוכנית. בשנת 1936 הועלתה תוכנית שמימון ההקמה שלה אמור היה לבוא מכספי "הסכם ההעברה" עם גרמניה. אולם, אף לא אחת מן התכניות הללו הבשילה והגיעה לשלב מימוש.
על הקמת הכרמלית בחיפה, במתכונתה הנוכחית, החליטה מועצת העיר בשנת 1953. ב-1956, אחרי מו"מ עם חברה צרפתית, הוחל בעבודות חציבת המנהרות שהתבצעו על ידי שני צוותים, מכוונים מנוגדים. העבודות הסתיימו בשנת 1957, כאשר שני הצוותים נפגשו מתחת לכיכר "סולל בונה". הקמתה של הכרמלית הושלמה בשנת 1959 עם הגעת שני מערכי קרונות. טקס חנוכתה הרשמי של הכרמלית נערך ב-21 באוקטובר 1959 בנוכחות ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שר התחבורה משה כרמל ושר המשטרה בכור-שלום שטרית.
היסטוריה של תאונות
ב-1959, כבר בעת הרצת הכרמלית, ארעה תאונה באחת מנסיעות המבחן, דבר שגרם לעיכוב בחנוכת הפרויקט. בינואר 1960 ארעה תאונה שנגרמה על ידי חוט חשמל קרוע בלוח הבקרה. עקב זאת, נמנעה עצירתה של הכרמלית בתחנת כיכר פריז, והקרונות התנגשו בקירות התחנה וכך נעצרו. בעקבות זאת הוחלט להאט את מהירות הנסיעה.
ב-1961, בנובמבר, אירעה תאונה נוספת: בעת עבודות תחזוקה שבמהלכן הוחלף הכבל, נתקו שני קרונות ממקומם בתחנת גן האם, התדרדרו והתהפכו בתחנת מסדה.
ביולי 1967 ארעה תקלה במערכת המשקל הנגדי שבתחנת כיכר פריז.
במאי 1986, נפצע קשות נער שרגלו נתפסה בדלת הכרמלית בזמן שזו המשיכה לנסוע.

הכרמלית החדשה
בדצמבר 86׳ הופסקה פעולתה של הכרמלית כתוצאה ישירה מהתיישנות המערכת. בין השנים 1986-89 הוצא מכרז בינלאומי לשיפוץ הכרמלית, אך בסופו של דבר העבודה לא יצאה לפועל. פעילות הכרמלית הופסקה, מלבד עבודות תחזוקה הכרחיות.
דו״ח של ״המכון הישראלי לתכנון ומחקר תחבורה״ הצביע על כך שהכרמלית אינה יכולה לספק פתרון הולם לעומסי התחבורה בחיפה. למרות זאת, עירית חיפה החליטה לשפץ ולחדש את הכרמלית באמצעות החברה הכלכלית לחיפה. ביולי 92׳, אחרי עבודות שיפוץ נרחבות, נחנכה הכרמלית המחודשת במעמד רוה”מ יצחק רבין וראש העיריה אריה גוראל, בטקס בגן האם.
האם הכרמלית כלכלית?
מספרן המועט של התחנות גורם לכך שהכרמלית משרתת רק אזור מצומצם בחיפה , אזור שהיה חשוב בעת תכנון הכרמלית, אך כיום ירד בחשיבותו. לכרמלית שש תחנות ואלו הן: ״גן האם״ (מרכז הכרמל), ״גולומב״ (בי״ח בני ציון), ״מסדה״, ״הנביאים״, ״הדר-עיריה״ (סולל- בונה) ו״כיכר פריז״ (עיר תחתית).
בעבר דובר על הצורך בהרחבת מנהרות הכרמלית כדי להגיע אל מרכזי אוכלוסיה נוספים אך תכניות אלה לא מומשו בגלל עלויותיהן הגבוהות. ע״פי הדו"ח של חשב העיריה (2004), בכרמלית משתמשים כ- 2,000 נוסעים בכל יום, והיא אינה כלכלית מאז פתיחתה המחודשת בשנת 1992. למרות זאת, עירית חיפה החליטה להמשיך את הפעלתה ואף להרחיב את שעות פעילותה.
החל מ- 2017 הכרמלית משולבת במערכת ההסעה של מטרופולין חיפה, כולל רכבת ישראל ומטרונית.

השדרוג האחרון
בפברואר 2017 פרצה שרפה בתחנת כיכר פריז, אחד ממערכי הקרנות נהרס כליל מהאש ונגרם נזק למנהרה. ב-2018 הגיעו קרונות חדשים שהוכנסו למנהרה דרך התחנה בכיכר פריז. הכרמלית נפתחה מחדש באוקטובר 2018.
כיום, מאז השדרוג האחרון, מערך הקרונות פועל ללא תקלות ונקווה שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים, ועלולות לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ"ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות, ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.
כשהקימו את הכרמלית הציעו שמות אחת מן הייתה "חושון" על שמו של ראש העיר דאז אבא חושי.
בכרמלית נוסעים 2500-5000 מדי יום.
הרבה יותר מברכבל המטופש לאוניברסיטה.
הבעיה העיקרית היא חוסר בקוי כרמלית משלימים בציר הרכס.
אם היה קו כרמלית לנוה שאנן ועד האוניברסיטה ברור שהיו נוסעים עשרות אלפים ביום בשני הקוים. סתם לדוגמה אם אחות עובדת בבית חולים בני ציון והיום לוקחת מרחוב איינשטיין את הרכב שלה להגיע לבני ציון. אם היתה תחנה באבא חושי והיא הייתה לוקחת קו כרמלית 2 לגן האם ובגן האם מחליפה לבני ציון ברור שלא הייתה צריכה רכב.
או סטודנט שגר בהדר ולומד באוניברסיטה. היה עולה לגן האם ומשם לוקח את הכרמלית קו 2 לאוניברסיטה. או תושב נוה שאנן היה לוקח קו כרמלית 3 לחורב ומחליף שם לכרמלית 2
לאוניברסיטה.
ככה פועלת כל עיר נורמלית לעשות מערכת קוים לכן בירושלים ובתל אביב בונים עכשיו לא קו אחד אלא עוד קוים מצטלבים לייצר רשת. רק בחיפה אין בכלל רשת.
כלכלית תהיה אם דמי השימוש בה, יהיו אפס.
הכלכליות שלה נמדדת בכמות המכוניות שימנעו מנסיעה בתחום הפעילות שלה…
במהלך שנת 2019 השתמשו בכרמלית 1,110,000; אם מחלקים את המספר הנ"ל ב365 ימים מקבלים 3,000 נוסעים ביום. בתחנות הכרלית אין מעליות, מדרגות נעות הן חלקיות ביותר, במילים פשוטות כרמלית חיפה אינה נגישה לרב התושבים.
הכרמלית סגורה בשבתות וימי שישי בערב.
ככה שלא צריך לחלק ב-365 ימים אלא ב-300.
זה 3,700 נוסעים ביום בממוצע לא 3000.
לא מוזר שבטכנולוגיות הישנות של שנות ה-50 הצליחו תוך 3 שנים לייצר כרמלית מתחת לקרקע עם 6 תחנות ומאז במשך 70 שנה לא מסוגלים להאריך את הכרמלית ברכס הכרמל לקו שני עם עוד 12 תחנות עד האוניברסיטה?!
אתם מבינים כמה חדלי אישים מהנדסי התחבורה הכושלים פה שלוקח להם 5 שנים לבצע מסלול מטרונית כושל – מול החזון והביצוע לפני 70 שנה של כרמלית שעובדת מצוין עד היום??
שמעתי את שיתוף הציבור בנוגע לתוכנית אב עד 2040 לתחבורה. סימנו את התוצאה (קו מטרונית) במקום לדרוש את הטוב ביותר – קו כרמלית נוסף ברכס וקו כרמלית עילי מחורב דרך הואדיות אל האצטדיון ומת"ם.
לכולם ברור מה צריך לעשות רק לא עושים. שוב נשמע על מטרונית בנוה שאנן (???)
הייתי בת 10 כשהתאספנו בכיכר פריז כל השכונה של ניצולי שואה שגרו בבתים הערביים הנטושים בואדי סליב, לחזות בטקס פתיחת הכרמלית. אבי, שהיה רביזיוניסט,
הרכיב אותי על כתפיו, הצביע על מישהו שעמד שם, ואמר: את רואה את האיש הזה עם הקרחת באמצע והשיער הלבן המתנופף? זהו בן גוריון, האויב שלנו!!!
תודה דוד בר און על זכרונות שכאלה והתיעוד המרהיב והסיפורים על בתים בחיפה ההיסטורית ששווה לזכור ןלשמר.
תודה רבה על תגובתך, שבת שלום!
תמיד השמאל והימין פה היו מבולבלים באופן דומה מי באמת האויב שמטרתו היחידה לבצע פה שואה (רמז בתחילת דבריך).
כל הכבוד לך ד"ר דוד בר און.על האינפורמציה.שבת שלום ומבורך.
תודה רבה, רפי, שבת שלום!