בני גנץ משוחח עם תושבי חיפה – סיקור המפגש שנערך ביום 9/2/25

ביום א' 9/2/2025, נערך בבית אבא חושי מפגש של בני גנץ עם תושבי חיפה. אל גנץ הצטרף גם השר לשעבר מיכאל ביטון. גנץ סופג לא מעט ביקורת, אך יש קונצנזוס, בקרב ציבור רחב בישראל, שמדובר באדם ישר והגון הפועל ממניעים של טובת המדינה מעבר לטובתו האישית, מה שהיום לא ברור מאליו.

האולם היה מלא למדי, אם כי לא מלא עד כדי להשאיר מישהו בחוץ. הקהל, לפי התרשמותי, היה מורכב ברובו מאנשים מבוגרים.  גנץ וביטון נשאו דברים בתחילת המפגש, וחלקו השני של המפגש הוקדש לשאלות ותשובות.

בכתבה זו אביא את עיקרי דבריו של בני גנץ.

גנץ פתח בסיפור הקשר החיפאי שלו. מסתבר שהוריו הכירו על ספינת המעפילים "אולואה" בה הגיעו לחיפה, ומיד גורשו לקפריסין על ידי הבריטים, שם התחתנו.

תקציר דבריו של בני גנץ

אני חייב להגיד לכם ביושר: החברה הישראלית מקולקלת.

עשינו כמה ניסיונות. נכנסנו לממשלת אחדות לתקופת הקורונה, עשינו כל שיכולנו כדי להגן על מערכת המשפט, לשמור על הכלכלה, להיאבק בקורונה, ולהכניס את מערכת הביטחון לאירוע.

בבחירות, אפשרנו את ממשלת השינוי והובלנו אותה. הוצע לי להיות ראש ממשלה עם הליכוד. אני העדפתי את ממשלת השינוי, כי חשבתי שצריך שינוי במדינה, גם במחיר טובתי האישית.

לאחר מכן, קמה לנו פה ממשלה של ימין מלא מלא. ראינו כולנו לאן זה הולך, ולכן יש צורך לתקן. אבל כדי שנוכל להתחיל את התיקון, מתבקשים שלושה דברים.

1. החזרת החטופים

יש הרבה אתגרים בצפון, באיראן ובתימן שדורשים טיפול, אבל זה ייקח המון זמן. לחטופים אין את הזמן הזה.

2. ועדת חקירה ממלכתית

צריך להתחיל מ-2007, מהיום שבו חמאס השתלט על רצועת עזה. צריך לחקור איך מדינת ישראל התנהלה מולו בתחום המדיני ובתחום הביטחוני. בתחום הביטחוני ייתכן שגם אני אדרש לתשובות. צריך ועדת חקירה ממלכתית שתחקור ותגיע למסקנות, ואני מחויב לקבל כל מסקנה שהיא תגיע אליה.

3. הליכה לבחירות

יש לנו ממשלה חוקית, אבל היא לא זוכה ללגיטימיות ציבורית רחבה. ב-7 באוקטובר נפגע כאן האמון. אנשים הפסיקו להאמין בצבא, הממשלה הפסיקה להאמין בצבא, הצבא הפסיק להאמין בממשלה, ואף אחד לא סומך על אף אחד. הממשלה הזאת מפורקת לחלוטין ומפרקת כל דבר. צריך לחדש את האימון בין העם לבין נבחריו.

כחברי קבינט ניהול המלחמה הצלחנו לגרום לממשלה להגיע לצפון ולדבר עם התושבים וראשי המועצות. אבל עד עכשיו עוד אין תוכנית אמיתית!

הממשלה הזאת כל כך גדולה ולא מתפקדת שהיא מתקשה לקבל החלטות, ולא מסוגלת לבצע אותן. צריך ריסטארט למדינה, ולכן אנחנו חייבים ללכת לבחירות

איך מתקדמים מכאן – התוכניות

בסופו של דבר מדינת ישראל חייבת להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. אנחנו חייבים להיות חזקים וליברליים. אנחנו לא מוכנים להיות מדינת חושך.

[קריאת ביניים מהקהל – "הפרדת דת ומדינה". גנץ: "זה במסגרת הדמוקרטית והליברלית"]

יש לנו תוכניות להתקדמות בארבעה שערים.

1. השער המדיני ביטחוני

יש לנצל את ההזדמנות של הגיבוי האמריקאי, לטובת הסדר עם הסעודים, והקמת מחנה מתון במזרח התיכון מול איראן. חייבים גם להכין מיתווה ביטחוני התקפי מול איראן, כדי למנוע ממנה גרעין צבאי.

עלינו להבטיח שלאורך כל הגבולות לא תיתכן פלישה מהסוג שראינו בדרום וכמעט גם בצפון. זה, זה מחייב תפיסת ביטחון ותפיסת הפעלה אחרת, וזה מחייב בניין כוח. אי אפשר לפעול  כפי שפעלנו בשישה באוקטובר.

2. השער הכלכלי

למדינת ישראל פוטנציאל כלכלי עצום, אבל היא חייבת לפתח ולקדם תשתיות בצפון ובדרום. המדינה לא יכולה להישאר תקועה בין חדרה לגדרה. 

ב-2048, בשנת המאה למדינה, נהיה פה 16-17 מיליון אנשים. אם לא יהיה מצב בו 25% ישבו בצפון, ו-25% בדרום, נישאר תקועים במרכז המדינה עם המקום הכי צפוף בעולם. אין לזה קיום.

מתחייבת גם הגדלה בפריון העבודה. כולם חייבים להיות שותפים בכלכלה הישראלית. הדבר הזה מתחייב ודורש מערכות חינוך חזקות.

3. רפורמה במערכת המשפט, במערכת הממשלתית ובשירות הציבורי

ממשלה של שלושים ומשהו תיקים היא בלתי נסבלת ובלתי מתפקדת. ממשלה צריכה להיות בין 18 ל-24 שרים. השירות הציבורי חייב להשתפר. המדינה צריכה לשרת את אזרחיה ולא ההיפך. אנחנו יוצאים כבר כשנתיים כנגד המהפכה המשטרית של הממשלה הזאת. עלינו להגיע בהסכמה למבנה חוקתי מאוזן, לקדם את חוק יסוד החקיקה ולהבטיח את עליונות המשפט במדינת ישראל.

4. אחדות בחברה הישראלית

אנחנו חייבים לחיות ימין עם שמאל, דתיים עם חילוניים ויהודים עם ערבים. חייבים את מתווה השירות הישראלי שגדי אייזנקוט ואני הצגנו בממשלה, שכלל הצעת חוק. כל אחד ישרת במדינת ישראל. אין יותר כאלה שנותנים וכאלה שלוקחים. כולנו נותנים.

איך נפעל והאם יש לנו תיקווה

אנחנו מפעילים כרגע מכוני מחקר, מכינים הצעות חוק ותוכניות כדי לקדם את ארבעת השערים שהצגתי כאן. אפשר לעשות זאת, כי יש עם מי לעשות זאת. חישבו על אנשים כמו ארנון זמורה ז"ל, מפקד בימ"מ שהציל את יד מרדכי, הקיבוץ שאני גר בו היום. חישבו על יוסוף בן זייאטה, בדואי מרהט שנסע הלוך וחזור מהנובה במהלך ה-7 באוקטובר, והציל עשרות אנשים.

חישבו על אמילי דמארי הגיבורה שמסמנת וי ביד עם שתי אצבעות קטועות. והיא יושבת בשבי של החמאס ואומרת לשובים שלה: אל תוציאו אותי, תוציאו את קית' סגל כי הוא יותר מבוגר, והוא צריך לצאת הביתה. אלה הם פניה של החברה הישראלית. גם אתם היושבים כאן הם פניה של החברה הישראלית. כדי לעשות שינוי לא די רק בלהכיר בתקלה שיש במדינה ולהכין תוכניות – אני צריך אתכם איתנו.

המשך המפגש הוקדש לשאלות ותשובות

כמעט כל השאלות שנשאלו היו באותו עניין והוצגו באופן דומה. הן נפתחו בהבעת הערכה לדובר, ליושרתו ולכוונותיו, והמשיכו בהבעת חוסר שביעות רצון מחוסר היכולת של האופוזיציה בכלל והמפלגה בפרט, להנהיג אופוזיציה לוחמנית כדי להפיל את הממשלה.

שאלות

1. האופוזיציה לא מלוכדת

שאלה:

לדעת רבים, האופוזיציה לא מספיק ממוקדת ולא מספיק עובדת יחד. רבים מאיתנו תומכים בך, אבל איך עושים את הדברים?

תשובה:
בני גנץ:
יש מספר מפלגות שמרכיבות את האופוזיציה, אבל אנחנו מאוחדים במטרה להחליף את השלטון, ולשמור על הדמוקרטיה ומוסדות הממשל. כמעט כל שבוע אנחנו נפגשים, ויש הנהלת אופוזיציה שמתאמת את ההצבעות.

אבל צריך להבין את המספרים. יש 42 נגד  68. גם עם המפלגות הערביות זה יהיה 52 מול 68. היכולת הפרלמנטרית לפעול היא מאוד מצומצמת. בדרך כלל ממשלות נופלות מעצמן, ולא מופלות על ידי האופוזיציה.

בממשלה הקודמת היינו 59 מול 61, ועמדנו מול גוש מלוכד שההתנהגות שלו היא אחרת מבחינת המבנה שלו, ומבחינת התרבות הפוליטית שלו.

אנחנו נאבקים, אבל אני לא אקלל, לא אצרח ולא אשתולל, גם אם זה יתפוס פחות כותרות . אני לא מוכן להיות מה שאני לא רוצה להיות, כדי להיות מה שאני רוצה להיות.

מיכאל ביטון:
בבחירות האחרונות הפסדנו ארבעה מנדטים כי עבודה ומרץ לא התמזגו. בפעם הבאה נצטרך:
לנצל כל קול.
להביא אחוזי הצבעה גדולים. יש קבוצות בימין הקיצוני עם 100% אחוזים, וישובים במרכז מצביעים ב50-60%.
לא לירות בתוך הנגמ"ש. אנחנו צריכים יחד 65-70 מנדטים. אלה יבואו רק אם נעבוד יחד, ולא נקטין זה את זה.

2. אתם לא נמצאים ברחובות

מבחינתי, בלי שחרור כל החטופים אין מדינה. אני לא מוכן יותר לקבל מציאות הזויה של ממשלה רקובה ומשיחית שמנרמלת הפקרת חטופים, הפקרות וחוסר אחריות.

בני, אתה צריך להגיד בקול רם וברור שאין יותר עסקים כרגיל, ואין לממשלה הזאת מנדט לעצור את השלב השני ולחזור למלחמה.

כשיצאתי להפגין בליל גלנט שתיים, לא ראיתי אף אחד מכם ברחובות. אתם צריכים להיכנס לאירוע ולהיות קצת פחות ממלכתיים וסטריליים.

תשובה:
בני גנץ:
בליל גלנט שתיים רצתי מערוץ תקשורת אחד, לערוץ תקשורת שני ושלישי. כשאתה עשית מה שצריך עם שלט ביד, אני דיברתי אל מיליון אנשים.

יצאנו מהממשלה כי היא לא רצתה להקדים עיסקת חטופים,  יצאנו מהממשלה כי היא לא רצתה לטפל בצפון בזמן, יצאנו מהממשלה כי היא לא דאגה ליום שאחרי.

[קריאת ביניים: אני רוצה שתסגור את המדינה]

אנחנו מזמן בתוך התמונה הזאת, ומשלמים על זה גם  מחירים פוליטיים. יושב ראש ההסתדרות לא עושה מיד את כל מה שאני רוצה. זה לא עובד כך. אבל אתה צודק. השבת כל החטופים הביתה זה כרגע הדבר החשוב ביותר.

[קריאת ביניים: אבל אתם לא עושים את זה עם סכין בין השיניים, זאת הבעיה]

3.  איך תקים ממשלה, כשאתם לא מסתדרים ביניכם באופוזיציה?

כל אחד מושך לכיוון אחר. בני, אתה הבחור הנחמד, הקצין והג'נטלמן, אבל זה לא עובד בפוליטיקה. יש לנו מאפיונר שתפס אותנו בשבי. אתה לא עובד בפוליטיקה, ואין מאחוריך גוש אופוזיציה מולם!

תשובה:
בני גנץ:
בנט היה בזמנו ראש ממשלה עם שישה מנדטים. זה נשמע לך סביר?  אבל בכל זאת, התחברנו למול הצורך.

גם בהמשך נתחבר למול הצורך, והפעם נעשה זאת לא עם 6 מנדטים, אלא עם 25 או 30 מנדטים. כי אם תצאו לרחובות, ותעמדו מאחריי, ובצד הביקורת הלגיטימית שתשמיעו עליי, תתאמצו, אז ננצח ונוכל לשנות את המדינה.

[קריאת ביניים: הטענה היא שאתה הוא זה שצריך להוציא אותנו לרחובות]

4. אין לכם סכין בין השיניים

אתם לא מפנימים שמה שהוא עושה זה להפריד בין שמאל לימין, בין דתים לחילונים, בין ערבים ליהודים. כך הוא זוכה בבחירות קדנציה אחר קדנציה. ואתה אומר לנו "אני לא רוצה לעשות משהו שאני לא רוצה, כדי להיות מה שאני אהיה".

אם תהיו כל כך ישרים והגונים, לא תצליחו לעשות כלום. ללא סכין בין השיניים זה לא יקרה. אתם צריכים להיות ערמומיים ולחשוב איך מורידים את הבן אדם הזה מכס המלוכה. רק אחרי זה יבואו השגשוג וכל שאר הדברים. גבשו אופוזיציה חזקה ותנסו לגנוב כמה חברי ליכוד, כמו שהוא עשה…

תשובה:

בני גנץ:
אני חרד למדינת ישראל. והדרך בה נתניהו פועל לוקחת אותי לתמונות של 7 אוקטובר. אני לא מוכן לחזור לשם. אני אומר לכם שאני אנצח בדרכי, ונעשה פה מדינה אחרת.

מה זה סכין בין השיניים? אני כבר שש שנים אוכל סכינים מכל כיוון, אבל אני לא אפסיק לאהוב את המדינה הזאת. אני אמות בשבילכם, אבל אני לא אעשה פוליטיקה מלוכלכת ואני אצליח.

מיכאל ביטון:
העם רוצה תפיסה מרכזית ומתונה. נמאס לו משנאה. נמאס לו כי הילדים שלנו בצבא הם שמאל וימין, והם מתים שמאל וימין, ומשפחות שכול הן שמאל וימין.

בני אומר שאפשר אחרת. היה רגע בו ביבי ראה שהממשלה שעשינו בקורונה נעלמת. הוא פחד כנראה שזה יפגע בו, והציע לבני את ראשות הממשלה. בני לא לקח את זה. הוא לא רוצה לקחת את זה באיזה מעשה מרמה, אלא בקלפי.

המבחן של מנהיג פוליטי, זה לא כשהוא על הסוס, אלא כשהוא למטה. כשהסקרים מדברים על 4 מנדטים ומרימים אליו טלפון שיזוז הצידה, כי הוא מפריע. לבני גנץ יש חמש צלקות עמוקות בגב, ועוד שתי צלקות של שותפות עם הליכוד. זאת הכשרה מקצועית לפעם הבאה.

אני מאמין בו, ואני מבקש שתאמין בו, כי זה הכי טוב שיש לחברה הישראלית להציע בזמן הזה. היא צריכה ריפוי, חיבור ,מתינות, שפה ודרך אחרת. וזה מה שאנחנו מביאים.

5. אתם לא נלחמים מספיק

כולנו מבינים שאנחנו חיים היום בסוג של גיהינום, במדינה משובשת ומקולקלת לגמרי. כולנו רוצים מדינה טובה. ואין כאן מי שלא מעריך אותך כקצין וג'נטלמן, כאדם ישר, הגון, ואמיץ, וממלכתי.

אבל אנשים כאן מנסים להגיד לכם משהו, ואתם לא מבינים. הקשיבו לרחשי הלב של הציבור שאיתו אתם רוצים להתחבר. כשאומרים 'סכין בין השיניים', לא מתכוונים שתהיו טלי גוטליב.

אתמול, למשל, יצאו שלושה חטופים, כמו אחרי מחנות ריכוז. אדון נתניהו נמצא בארצות הברית, ולא מנצל את זה בכל אמצעי התקשורת בעולם לטובת החטופים, ובני גנץ לא מדבר.

יש תחושה שהאופוזיציה חלשה מדי, לא כי היא לא מנבלת את הפה, כי היא לא עומדת על דעתה ונלחמת.

תשובה:
בני גנץ:
אתמול, מיד עם צאת השבת, פורסמה קריאה שלי לממשלת ישראל להביא מיד את כל החטופים, ושראש הממשלה לא יכול להישאר בוושינגטון. ישבתי עשרים דקות מול שני עיתונאים עם סכין בין השיניים, ואמרתי להם את מה שאני אומר לכם פה. אולי לא שמעת את זה.

אני מקווה שאת ואחרים עוקבים אחריי, ושתיקחו את מה שאני אומר, ותהדהדו את זה.

6. רתימת החברה הערבית

שאלה:
אני תושב שפרעם, ורוצה לדבר על הדרך לעבודה עם החברה הערבית. חשוב למצוא דרך להכניס לצעירים לפעולה. העבודה אמיתית צריכה להתחיל מגיל 16 פלוס, ולא בקבוצות בגיל שיושבות כאן.

צריך להכניס את החברה הערבית ואת הצעירים לנתיב הנכון וגם לגייס אותם. אני אישית התגייסתי ושירתתי, ואני גאה לשרת את מדינת ישראל.

תשובה
מיכאל ביטון:

המחנה הממלכתי ידאג לכל אזרח, גם לאלה שלא מצביעים לו. עבדנו למען היישובים הערביים, גם בוועדה שלי וגם בפעולות שעשינו בצפון בתקופת המלחמה. חשוב שכל צעיר וצעירה ערבייה יעשו שנת שירות לאומי, שירות אזרחי וחלקם גם שירות צבאי.

זה יזכה אותם בתנאים של חיילים משוחררים, יכשיר אותם במהלך השירות ויפתח להם אופק לפרנסה ולשילוב נכון בחברה הישראלית. אין עתיד למדינת ישראל ללא חיים משותפים.

בני גנץ:
מסכים. אני בין הפוליטיקאים הבודדים שמסתובב בחברה הערבית. המאבק שלנו בפשיעה בחברה הערבית חייב לעלות קומה. צריך לבנות בתים, חינוך ושירותים. את השותפות שרואים בחיפה, צריך לפתח לעוד מקומות.

7. עזרה לחלשים

שאלה:
אני בן 56. עד לפני חודשיים הייתי במילואים. אני מדבר בשם החלשים. יש לי בעיות עם משרד השיכון – רוצים לפנות את אימא שלי מהדירה שלה. לחלשים אין פה בממשלה הזאת. איך תעזרו לנו?

מיכאל ביטון:
גם אני גדלתי בבית של דיור ציבורי, ואמא שלי עמדה למשפט. היא עמדה שם לבד, ללא עורך דין והגנה עלינו.  כשהייתי עם בני במשרד הביטחון טיפלתי במקרים כאלה. הגיע אליי מקרה של אשת נכה. בגיל 70 ניסו להוציא אותה מהבית. היא כבר חתמה הסכם יציאה, כשזה הגיע אליי, עצרתי את זה.

בממשלת השינוי היה שר שפינה ילדים מהבית. הודעתי מיד שאם יהיה פינוי אני לא מצביע בעד התקציב, ועצרתי את הפינוי. הקמתי ועדה עם רווחה וייעוץ משפטי כדי למנוע פגיעה באזרחים. העברתי את חוק המכר שמאפשר לאנשים ששכרו בית עשרות שנים לקנות את הבית.

לצערי, עכשיו משרד השיכון עצר את זה. אני כרגע במאבק מול משרד השיכון כולל פנייה לבג"ץ. הנושא הזה קרוב לליבי. תהיה אתי בקשר ונראה מה נוכל לעשות.

8. פנייה לציבורים חדשים

שאלה מהקהל:
אני חושב על האסטרטגיה לבחירות הבאות ועל דפוסי ההצבעה ביישובים שונים. בתל אביב יש לנו קולות כמעט בטוחים. שם צריך להשקיע ולהביא עוד 10-15%.  

צריך ללכת לפריפריה. יש הרבה מקומות שנשארו בעבר, ועדיין מאשימים את גולדה ובן גוריון. אתם חייבים גם להשקיע במקומות בהם אנחנו חלשים.

תשובה:

בני גנץ:
אנחנו בהחלט מסתובבים במקומות האלה, לאו דווקא מסיבות פוליטיות. הם חשובים לנו ואנחנו רוצים לעזור. ביישובי קו העימות יש הרבה מושבים של מצביעי ליכוד, וניהלנו שם מאבק לשמירה על ענף הלול והמטילות.

אמרתי להם שגם אם לא אקבל את הקולות שלהם, אאבק על המטרות שלהם, כי למדינת ישראל חשוב שהיישובים שם יהיו חזקים. גם ברמה הפוליטית נעשה את המאמץ הזה.

9. מה עם פריימריס במפלגה?

 בני גנץ:
אנחנו נמצא דרך לשתף את הציבור. בקרוב יהיה מפקד, ואנחנו הולכים לשתף ציבור מאוד גדול. אנחנו בוחנים מה השיטות הנכונות, כדי להימנע ממקרה טלי גוטליב. אני לא אתן מקום לפופוליזם. אני אבטיח כישורים, יכולת הנהגה ואיכות של הרשימה.

סיום

לסיום, פנה גנץ פנה לקהל בשאלה: 'מה הכי חשוב לכם?'

התשובות שנזרקו לאויר:

• החזרת החטופים
• הנכדים שלנו
• סילוק השלטון הנוכלי
• לעצור את הגירת הצעירים
• להפיל את הממשלה

בני גנץ:

אני מקבל את כל התשובות. אני חושב שאנחנו עובדים בשביל הילדים והנכדים שלנו. זה נכון להחזרת חטופים, זה נכון להחלפת שילטון. אגב, אני הצעתי הגבלת קדנציה של ראש ממשלה לשנתיים. יש לנו ארץ נהדרת, בואו נשמור עליה ונתקן אותה. יש תיקווה, יש תוכנית. אפשר עשות את זה, וצריך לעשות זאת יחד.

סיכום והתרשמות שלי

בני גנץ הוא אדם הגון, ראוי וממלכתי. מיכאל ביטון הרשים אותי כאיש עשייה עם אג'נדה חברתית ברורה. מבין הספסלים עלתה ביקורת נוקבת וחוזרת על עצמה של חוסר ב"סכין בין השיניים". למעשה, זה היה המוטיב המרכזי של הערב. היה ברור שהציבור של גנץ מצפה ממנו שבמקום להתלונן על מספר המנדטים באופוזיציה (תמיד לאופוזיציה יש פחות מנדטים), יוביל מאבק שיוציא את כולם אחריו לרחובות.

הציבור הזה לא יקבל ממנו התנהלות נוסח טלי גוטליב או דודי אמסלם, אבל יעניש אותו אם יסתפק רק במילים גדולות. האם גנץ וביטון הפנימו זאת? ימים יגידו.

התרשמתי שבני גנץ אמר דברים שהיה קל מאוד לקהל לקבל אותם. כולם רוצים תוכניות לשגשוג והתקדמות, ודי ברור לכולם שם שיש לנו כעת ממשלה בלתי מתפקדת.

אני רציתי לשמוע, ולא שמעתי כלל התייחסות לשני נושאים שחיוניים לקיומנו כאן:

1. כיצד להתנהל מול הפלשתינים
2. כיצד להתמודד עם האתגר הקיומי שמציבים לנו החרדים (ולא רק בנושא הגיוס)

אני מצפה שכל מי שמעוניין בפתק שלי יתייחס לנקודות הללו.