הצונאמי שבדרך – האיום הקיומי על מדינת ישראל • דעה

הפרלמנט כבר החליט

לפני מספר שבועות, התקשר אליי חברי מעמק הסיליקון. יוני (שם בדוי) עזב את הארץ לארה"ב כבר במחצית שנות ה-1970, ובנה לעצמו שם קריירת הייטק מצליחה. הוא רצה לשתף אותי בנושא שמציק לו מאוד.

"יש לנו כאן פרלמנט של 13 ישראלים לשעבר, רובנו יוצאי הייטק״ אמר והוסיף, "אנחנו מתכנסים מדי שבוע לשיחה. באופן טבעי, ובפרט לאור מה שקורה לאחרונה, הנושא המדובר הוא ישראל."

"טבעי," אמרתי, ונזכרתי בדיון על ההפיכה המשפטית שניהלנו שנינו לפני מספר חודשים.

הוא שתק לרגע ואז אמר: "בשיחה האחרונה שלנו מחקנו את ישראל."

זה היה כמו אגרוף לבטן.

"למה שוב העניין עם הרפורמה המשפטית והכלכלה?" רציתי להבין, "כבר דיברנו על זה, וזה יתפוגג. הטפשות הזאת לא תעבור."

הוא נאנח, "הרפורמה זה דבר אחד. נכון, אנחנו רואים מכאן היטב את עולם ההייטק. יש בעיה עולמית. משקיעים חוששים מאוד לשים כסף בסטארט-אפים בכלל, ובגלל הסיפור של הרפורמה, ישראל תראה עוד פחות השקעות, אבל לא זאת הנקודה."

"אז מה הנקודה?"

"השינוי הדמוגרפי." הוא אמר ונאנח, "זה לא משאיר לישראל סיכוי. עם אוכלוסיה חרדית שגדלה בקצב כזה, ישראל תקרוס. זה לא יקרה מחר או בעוד חמש שנים, אבל זה יתחיל לקרות בעוד דור אחד. כל חברי הפרלמנט שלנו היו תמימי דעים בנקודה הזאת."

"אבל יוני," אמרתי, "את הטענה הזאת כבר שמעתי, ודיברנו עליה מספר פעמים."
"אז מה אתה אומר?"
"אני אומר שאתה צודק."
הוא הופתע, ונשמע אפילו קצת מאוכזב. היה נדמה לי שהוא ציפה ממני לאמירה אופטימית יותר.

"אז גם אתה פסימי?"
"האמת שלא," אמרתי, "אני מנסה להיות אופטימי."
"אבל אם אני צודק, אז איזו סיבה יש לך לאופטימיות? " יכולתי לחוש את פליאתו מעבר לקו הטלפון.

"אין כאן סתירה," אמרתי, "אם נמשיך בכיוון הקיים, אין ספק שאתם צודקים, וישראל אכן תתרסק, אבל אני חושב שיש תסריט בו נוכל לשנות כיוון ולצאת מזה בשלום."
"איך בדיוק?" היה אי אמון בקולו.

אז בואו ונדבר על גודל הצרה הזאת, ואיך יוצאים ממנה. אני מבטיח דיון שייצמד לעובדות מתועדות. התחושה שלי היא שהדיון הזה לא זוכה בדרך כלל לבמה שהוא ראוי לה, כיוון שהוא מטלטל ולא תקין פוליטית.

צפיפות האוכלוסיה

צפיפות האוכלוסין בישראל חריגה בקנה מידה עולמי:
ללא הנגב, ישראל היא המדינה המפותחת הצפופה בעולם. עם הנגב – השלישית הכי צפופה. שיעורי הילודה החריגים בישראל, יובילו אותנו כבר ב-2040 להיות לאחד המקומות הצפופים בכדור הארץ, רק מעט אחרי בנגלדש.

כבר היום אנחנו רואים את ההשלכות של הצפיפות הזאת בעומס בכבישים, בבתי החולים, בשטחים הירוקים המצטמצמים, בשמורות הטבע, בפארקים הציבוריים, ובמשבר הדיור. אם לא יהיה שינוי – תוך 30 שנה אוכלוסיית ישראל תכפיל את עצמה – נסו רק לדמיין מה זה אומר על התרסקות איכות החיים שתהיה כאן.

המסקנה הכתובה באותיות אדומות וגדולות על הקיר היא:  
צמצום ילודה הוא תנאי הכרחי לאיכות החיים במדינת ישראל!

קצה הקרחון

רבים מכם יגידו שלא נורא, אז נוותר קצת על איכות חיים, הרי הבנגלדשים שורדים איכשהו. אבל זהו רק קצה הקרחון – מתחת מסתתרת לה בעיה קיומית.

הסיבה לכך שאנחנו על מסלול התרסקות, היא שיעור הפריון הכולל במדינת ישראל, הנמדד במספר הילדים הממוצע לאישה.

לפי נתוני הלמ"ס, שיעור הפריון הכולל באוכלוסיה ב-2020 היה 2.90. שיעור הפריון הכולל הגבוה ביותר נרשם בקרב נשים יהודיות – 3.00, ואחריהן הנשים המוסלמיות עם 2.99. השיעור הנמוך ביותר (1.35) נרשם בקרב נשים ללא סיווג דת.

הנתון הקריטי מסתתר בפילוח נתוני הפריון של האוכלוסיה היהודית.
לפי הלמ"ס, בשנים 2020-2018 היה שיעור הפריון בקרב נשים חרדיות 6.64 ילדים לאישה, בקרב נשים דתיות – 3.92 , ובקרב נשים חילוניות  1.96 .

הנתון הזה עושה את ההבדל בין סתם מדינה עם איכות חיים בלתי נסבלת, למדינה שאין לה משפט קיום.

מדוע זה כך?

פלח האוכלוסייה החרדי שמייצר את שיעורי הילודה הכל-כך חריגים הללו, הוא הפלח העני ביותר ובחלקו חסר כישורים המותאמים לכלכלה המודרנית. ואם כל זה לא מספיק, אז הסיבה להתנהגות הזאת היא בחירה שמעוגנת בהשקפת עולם רגרסיבית, אנטי ליברלית ובחלק מהזרמים החרדיים – גם לא ציונית.

הדמוגרפיה – קצת מספרים

הגרפים הבאים מבוססים על נתונים מלפני מספר שנים, ועל ההנחה שלא יהיה שינוי בדפוסי הילודה והתעסוקה הקיימים.

הגרף הבא מתייחס למבנה האוכלוסייה בשנים 2015-2065, ומראה שאם לא ישתנה משהו, המגזר החרדי ישלש את חלקו באוכלוסיה.

הגרף הבא מראה את מבנה האוכלוסייה הצעירה היום ובעתיד. בשנת 2065 המגזר החרדי הצעיר יהווה כבר 49% מן האוכלוסיה הצעירה (כבר היום הוא מהווה יותר מ-20%).

למעשה, בעקבות החלטות הממשלה הנוכחית, לספק למגזר החרדי תמריצים נוספים שמעודדים הימנעות מעבודה ורכישת כישורי חיים, יש לצפות שהתמונה האמיתית תהיה קשה יותר.

החינוך – קצת מספרים

בתחום לימודי הליבה, המהווים בסיס להתפתחות אישית בעולם הכלכלי המודרני, רמת ההשכלה של הציבור החרדי היא נמוכה מאוד, שכן מדובר ב"קבוצה המקבלת חינוך יסודי מהגרועים בעולם המערבי" (ציטוט מתוך "פריון העבודה בישראל" מאת דן בן דוד – מכון טאוב). הקביעה הזאת מאוששת על ידי הגרף שלמטה.

פריון עבודה

מכאן נגזרת גם חוסר יכולתו של הציבור הזה לפרנס את עצמו, לא כל שכן לתרום תרומה משמעותית לכלכלת המדינה.

החולשה הזאת מתבטאת בפריון עבודה נמוך מאוד. רק כ-50% מן הגברים ההחרדים עובדים, ומפאת היעדר כישורים, גם אלה שעובדים מועסקים בדרך כלל בתפקידים בשכר נמוך, ובמקרים רבים במשרות שאין בצידן תועלת אמיתית למשק (מורים בבתי ספר שאינם מלמדים כישורי חיים, משגיחי כשרות, וכו').

התוצאה היא שהתרומה של הציבור הזה לכלכלת ישראל, לצמיחה ולרווחה הכללית של החברה בישראל היא שלילית.

ומה המשמעות העתידית?

כבר היום הציבור הכללי נושא בנטל הפרנסה של חלק מהציבור החרדי, כפי שמתחייב מן הניתוח הדמוגרפי. משקלו של המגזר החרדי בגיל העבודה יזנק מ-8% היום, לקרוב ל 30% ב-2065.

נסו לדמיין מה זה אומר על החיים כאן ב-2065, כאשר ציבור כללי קטן יותר ייאלץ לתמוך בציבור שבחלקו הגדול הוא נתמך, אשר חלקו באוכלוסיית ישראל גדול פי שלושה מאשר היום (וזאת לפני שהבאנו בחשבון את הציבורים הנתמכים שקיימים גם בשאר פלחי האוכלוסיה).

אבל זה עדיין לא הכל…

המספרים אינם מספרים את כל הסיפור.

בפועל, המצב יהיה, כנראה, גרוע הרבה יותר, שכן המספרים אינם מביאים בחשבון את ההשפעה שתהיה למצב על הציבור היצרני באוכלוסיה, זה המחזיק את כל המפעל הישראלי-ציוני הזה על כתפיו, כלכלית, חברתית ובטחונית.

הציבור החרדי הוא ברובו המכריע ציבור עני, חסר השכלה וחסר כישורי חיים רלוונטיים לכלכלה המודרנית. כלכלית, חלק גדול מהציבור החרדי תלוי בשאר המגזרים במדינה לצורך קיומו. בחלקו הוא אינו משרת בצבא, או בשירות לאומי אחר, הוא כמעט ואינו תורם לחברה שמחוץ למגזר, הוא פונדמנטליסטי, האידיאל שלו היא מדינת הלכה, וחלק מהזרמים החרדים אינם ציונים.

ככל שחלקו של הציבור החרדי באוכלוסיה יגדל, בעקבות ריבוי הטבעי הפנומנלי שלו, הוא ימשוך את מדינת ישראל למטה מבחינה כלכלית,חברתית וערכית.

במקביל, יקטן חלקו של הציבור היצרני, והוא ייאלץ לעמוד בנטל מיסים גבוה יותר. חמור מזה – הוא גם יגלה שהוא חי במדינה שהולכת ונצבעת בצבעים חרדים ואנטי-ליברלים.

במצב זה, נראה יותר ויותר תופעות של ייאוש, ניכור וריחוק אצל הציבור היצרני. זה יתבטא בהעברת חברות היי-טק לחו"ל, ובירידה מואצת מן הארץ.

וכל זה יקרה הרבה לפני 2065. את ניצני התהליך הזה אפשר כבר לראות היום.

מה זה אומר על הכיוון בו הולכת ישראל היום?

הניתוח הזה, שכולו מבוסס על נתונים רשמיים של מדינת ישראל ומכוני מחקר, אומר שהפרלמנט מעמק הסיליקון צודק: בתנאים האלה, לטווח הארוך, אין למדינת ישראל משפט קיום.

אם המצב הזה לא ישתנה בקרוב, ישראל משולה לאותו שור המובל במסלול ה'קוראלס' אל מוות וודאי.

מה יקרה אם לא נפעל לשינוי המצב הזה:

• מדינת ישראל תקרוס.
• בנינו ונכדינו לא יישארו כאן, ואנחנו נאבד אפילו את זכותנו המוסרית לדרוש מהם להישאר כאן ולהילחם על המדינה שלהם.
• הציבור החרדי (וגם המשיחי, אבל זה נושא למאמר אחר) יישאר במדינה שקרסה. ללא יכולת להגן על עצמו כלכלית ובטחונית, הוא פשוט יושמד פיזית, כאשר אויבינו הרבים יזהו את חולשת ישראל.

האם יש פיתרון?

אני רוצה להאמין שכן.

המטרות שמדינת ישראל צריכה להציב לעצמה כדי לשרוד:

• הקטנת שיעור הילודה במגזר החרדי, על ידי הפסקת התמריצים לקיים משפחות מרובות ילדים.
• הפלת חומות הגטו החרדי, ושילוב הציבור הגדול הזה במערכת החינוך הנורמטיבית ובשוק העבודה.
• שילוב המגזר החרדי בצבא או בשירות לאומי, לתקופה של שלוש שנים, באופן שייצור שיוויון בנטל.

והצעדים המעשיים הנגזרים מכך:

1. ביטול מוחלט של קיצבאות הילדים.
2. הכפפת בתי ספר חרדים לחינוך הממלכתי (ממלכתי-חרדי), ומניעת תמיכה ממלכתית מאלה שיבחרו לא לעשות כך.

ומדוע אני יודע הצעדים הללו יעזרו? זה פשוט.

קצבאות ילדים

בשנים 2002-2003 קוצצו קצבאות הילדים באופן חד, במסגרת התוכנית להבראת המשק מיוני 2003, שהוביל לא אחר מאשר שר האוצר בנימין נתניהו.

מחקר של הלמ"ס שחקר את השפעת הקיצוץ בקצבאות על שיעור הילודה קבע:
"קצבת הילדים הממוצעת לילד מסדר גבוה, הגדילה את ההסתברות של נשים נשואות ערביות ללדת בסדר גודל של 6-7 אחוזים ושל חרדיות בכ-3 אחוזים, ולא הייתה לקצבה השפעה על הילודה של כלל הנשים היהודיות הלא חרדיות והדרוזיות."

ועוד משהו מתוך מחקר הלמ"ס:
"נשים מבוגרות, מטפלות בהרבה ילדים, בעלות הכנסה משפחתית נמוכה וכאלו שגדלו במשפחות ברוכות ילדים, הגיבו בדרך כלל חזק יותר לשינוי בגובה הקצבה."

כלומר מדובר בשינוי בכיוון הנכון.

ביטול מוחלט של הקיצבאות יהיה מן הסתם אפילו יותר אפקטיבי.
את ההוצאה התקציבית העצומה שתיחסך ניתן להשקיע למשל בהורדת המע"מ  – מס רגרסיבי במיוחד – מהלך עם השפעה מיידית על הורדת יוקר המחיה.

מערכת החינוך

אחרי המהפך של 1977, הסיר ההסכם הקואליציוני שחתם הליכוד עם המפלגות החרדיות את המגבלה על הסדר “תורתו אומנותו”, שהיה נהוג עד אז, ובעצם התחיל את התהליך ההרסני שאת תוצאותיו אנחנו חווים היום.

התוצאה הייתה ששיעור המועסקים בקרב גברים חרדים ירד מ-80% ב-1980 ל-51% היום.

הערה: החישוב הזה נעשה לפי קריטריונים מקלים באופן קיצוני של המושג ״מועסק״ כ״מי שעבד בעבודה כלשהי שעה אחת לפחות בשבוע״. בפועל 39% מן המועסקים החרדים עבדו במה שהוגדר על ידי משרד הכלכלה ״משרה חלקית״, לעומת 13% בלבד של עובדים חלקיים באוכלוסייה הכללית).

הנתון היחיד המעודד כאן, הוא שניתן להוציא את הציבור הזה לשוק העבודה, ובתנאי שלא ייתנו לו תמריץ לא-לעבוד ולא לקבל חינוך לכישורי חיים.

מה נדרש כדי לעשות את זה

נדרשת אחריות מן הגורמים הפוליטיים המובילים, והקמת קואליציה של מפלגות ציוניות ללא מפלגות קצה (ללא חרדים וללא לאומנים משתי קצוות המפה).

המכשול היחיד היום לצעד כזה הוא הליכוד, שמשיקולים פוליטיים ואישיים של ראש הממשלה, בנה קואליציה המבוססת היום בחציה על מפלגות חרדיות ומפלגות משיחיות. אני מאמין שהליכוד יכול להתעשת ולחזור להיות מפלגה ליברלית, שטובת המדינה לנגד עיניו.

האם זה ריאלי?

אני מאמין שכן.

ההפיכה המשטרית והטרלול המוחלט סביבנו, ״הקפיצו את הצפרדעים המנומנמות מהסיר״, וגרמו להן להבין ששום דבר, כולל משפט הקיום של מדינת ישראל אינו מובן מאליו, וצריך להילחם למענו.

אבל  האירוע הזה גם חשף את ההתנהגות החמדנית של המפלגות החרדיות, ואת מטרתן להעמיד את הציבור שלהם מעל עיקרון השיויון בפני החוק, וחשף גם את מסוכנותם של הכהניסטים, וההציבור השפוי יזכור זאת, גם אחרי שהאיום הנוכחי יוסר.

בימים כתיקונם, ההבדלים בין הליכוד, יש עתיד, הממלכתית וליברמן אינם גדולים כל כך, ולא צריך להיות מסובך מדי לבנות קואליציה ציונית ללא חרדים וכהניסטים. זה יחייב כנראה את ירידתו מן הבמה של נתניהו, שכבר הראה שהוא איננו מסוגל לשים את המדינה מעל לטובתו ופחדיו האישיים.

אנחנו צופים בימים אלה בהילוך איטי, בצונאמי אדיר העולה על מדינת ישראל, ספק אם נצליח לעצור אותו, אבל אנחנו חייבים לנסות. אם לא נצליח, מדינת ישראל תפסיק להתקיים.

הדבר שנותן בכל זאת תקווה הוא תנועת המחאה האדירה שצמחה כאן.

ההתנהגות של הקואליציה הנוכחית, ובמיוחד של האלמנטים הלא ציונים והמשיחיים שבה, היא כל כך צינית וקיצונית, עד שהעירה סוף סוף את הכוחות השפויים בחברה הישראלית, והצמיחה את תנועת המחאה.

התנועה הזאת כבר עצרה אה את הצונאמי הקטן שתוכנן כאן בשיטת זבנג וגמרנו, וכעת היא צריכה לפנות ולטפל בצונאמי הגדול הגועש מעלינו, ושההפיכה המשטרית מתגמדת לידו.

ומספר מילים לסיום

אני מקווה שמה שנכתב כאן יטלטל ויפקח עיניים של רבים מן הקוראים, אך אני גם מצפה שיהיו מי שלא יאהבו את מה שקראו, ולכן אקדים ואומר:

• הבאתי כאן עובדות ידועות ומתועדות, והן בהחלט מטלטלות. הסיבה היחידה שהן לא זוכות לחשיפה מספקת, היא אך ורק פוליטית ו\או תקינות פוליטית.
• למי שיבחר להתעלם מן הבעיות האמיתיות הללו, אומר רק ש״טמינת ראש בחול״ מעולם לא הוכיחה את עצמה כאסטרטגיה מוצלחת לאורך זמן.
• ומספר מילים לאלה שיפטרו את עצמם מדיון בכך שיכנו אותי "גזען" ו"שונא חרדים" (זה יגיע, אין לי אשליות): אינני אף אחד מאלה.

החרדים הם אנשים טובים

חרדים רבים שהכרתי הרשימו אותי כאנשים טובים, ובודאי שאינני שונא אותם. לעומת זאת, יש לי הרבה מאוד ביקורת על אורח החיים החרדי, כפי שהוא מוכתב על ידי מנהיגי הקהילות הללו, ושנושא סממנים של כת.

באורח החיים של כל כת יש פוטנציאל הרסני לחברי הכת. במקרה הזה, כאשר מקדשים את העיקרון של הימנעות מרכישת כישורי חיים, ושל חיים תוך ניצול ללא תמורה של משאבי האחר, גם הנזק לסביבה יכול להיות קריטי.

חברת הרווחה מוכנה בהחלט לחלוק את משאביה עם הפרטים חסרי המזל או חסרי היכולת שבתוכה. זהו חלק מן האמנה החברתית שלנו, אולם כאשר מגזר שלם הופך להיות כזה, ועוד מבחירה של מנהיגיו, ובנוסף לכך, הוא גם הולך וגדל במימון היד שמאכילה אותו, מדובר במודל שלא יכול להתקיים לאורך זמן, שלא לדבר על הפן המוסרי של המצב הזה.

החברה החרדית היום היא קורבן של מנהיגיה, שכדי לשמור אותה בגטו שיצרו, הם מונעים מן החברים בה כישורי חיים, ומרגילים אותם לאכול מכף ידם מכספי שנור שהם, המנהיגים, שואבים  מקופת המדינה.

מה שאני מציע כאן לא ייטיב עם אותם מנהיגים, אך ייטיב מאוד עם הציבור שלהם.

מקורות

1. הלמ"ס – "תחזית אוכלוסיית ישראל עד שנת 2065"  (מאי 2017)
2. בנק ישראל – דוח מיוחד של חטיבת המחקר – העלאת רמת החיים בישראל באמצעות הגדלת פריון העבודה  (אוגוסט 2019)
3. השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה – אסתר טולידנו ואחרים – מינהל המחקר והתכנון – ביטוח לאומי
4. פריון העבודה בישראל –  דן בן דוד – מרכז טאוב (2013) 
5.  פורום ״צפוף״ לאוכלוסייה, סביבה וחברה
6.  דמוגרפיה (חלק שני) – חרדים לעתיד ישראל
7. השכלה, תעסוקה והשתכרות של גברים חרדים במבט ארוך־טווח, אריאל קרלינסקי, פורום קהלת (מרץ 2021)