גדרות קפיטליזם וצילום • חלק שלישי • אבי אלבאום

הכותב הוא צלם חובב, כלכלן במקצועו מוסמך בפילוסופיה ולא אוהב גדרות והגבלות. בסדרת מאמרים זו אנסה להביא זווית ראיה אישית ועובדתית לקשר שבין הגדרות לקפיטליזם ואנסה להסביר מדוע הגדרות מפריעות לי ואמורות להפריע לכולנו.

חלק שלישי – א. גדר "הבטחון"

"גדר את כולנו היא סוגרת
גבוהה ארוכה ודוקרת
מי פה יודע איפה היא נגמרת
ולך תמצא את הפִרצה" מעבר לגדר – יהונתן גפן

אין ספק שבטחון זו אחת הסיבות הראשונות לגדרות. בטחון מפני אויבים, פולשים, גנבים, חיות, אנשים…. היה זה גם התירוץ שבו השתמשו האצילים, הגנה מפני פולשים, מגדרים, מנכסים והופכים נכס ציבורי לאישי, לרכוש. בשבעה באוקטובר אלפיים עשרים ושלוש נכנסה תמונה חדשה לזיכרון הקולקטיבי הישראלי, אחת מני רבות, תמונת הטרקטור העזתי הצהוב מסלק בשניות גדר שהוקמה במשאבים רבים ושאמורה הייתה להגן על תושבי מדינת ישראל בכלל ובפרט על יישובי מערב הנגב, העוטף, גדר שברגע האמת קרסה ואיתה קרסו אמון, בטחון וערכים רבים נוספים.

אנו רואים יותר ויותר גדרות, דומה שהגדר הפכה לסוג של פתרון פלא לכל בעיה כמעט. גדר הגבול עם מצרים נגד מבריחים ומסתננים. חומת בטון מול שטחי הרשות הפלסטינאית, גדר לבית הספר, לגן, לבריכה, גדר עם השכנים וגדר לגן הציבורי. הגדרות בכל מקום ולא משנה עם אנחנו בעיר או בכפר, בחצר או בטבע ההרגשה זהה, אנחנו בכלוב, הגדרות והסורגים שסביבנו הם למעננו, הם נועדו להגן עלינו.

בשני העשורים הראשונים של שנות האלפיים הוציאה מדינת ישראל כשלושים מיליארד שקל על גדרות. המדינה הקיפה את עצמה במעל אלף קילומטר של גדרות שאומרים היו לשמור על בטחון התושבים והמדינה, תפיסה ביטחונית שקרסה בכמה שניות עבודה של טרקטור עזתי צהוב אחד. ככל שחולף הזמן הגדרות משתכללות, הן גבוהות יותר וחזקות יותר וצפופות יותר ומתוחכמות יותר אולם תחושת הבטחון איננה גוברת אלא יורדת.

בראשית ההתיישבות החדשה בארץ ישראל, לפני קצת יותר ממאה שנה, הישובים הקיפו עצמם בגדר מפני פולשים, מפני גניבות. הפולשים והגניבות לא חדלו אבל הגדרות השתכללו, גבהו ונוסף להן השער הצהוב, סמל סטטוס. השער הצהוב אינו מפריד רק פיזית, הוא מפריד חברתית. ראש עירית רמת גן רצה להציב גדר בין עירו לבין בני-ברק הסמוכה, ישנה גדר ומכשול עפר בין קיסריה לג'סר א-זרקא, ברמלה ובלוד יש גדרות בין שכונות, ועוד. אלו גדרות שיוצרות הפרדה בין חילוניים לדתיים, בין יהודים לערבים, בין עשירים לעניים.

הגדר, האמצעי בו השתלט הקפיטליזם על העולם ממשיכה לשמש ככלי ניהולי בידי האליטות. לא רק הפרדה פיזית אלא כאמור גם הפרדה חברתית. הגדר מסתבר, היא אחד הכלים האפקטיביים ביותר לביסוס כוח ושליטה במרחב נתון. חלק קטן מהגדרות נועד להגנה בלבד, רוב הגדרות הן גדרות התקפיות שנועדו לבסס שליטה ולנכס קרקע ומשאבי טבע.

“Good fences make good neighbours.” —Robert Frost, from Mending Walls

הגדרות אכן שומרות עלינו מפני האויבים. הן לא בהכרח הופכות אותם לשכנים טובים אבל האם אכן הגדרות הן רע הכרחי או שאנו "מדינה קטנה מוקפת אויבים" סובלים גם מגידור יתר פנימי? הגדרות יוצרות חיץ לא רק בין אנשים אלא גם בין בעלי חיים.

חלק שלישי – ב. גידור שטח פתוח וההשפעה על עולם החי

The first “rule” of wildlife friendly fencing: If you really don’t need to fence, don’t.
Allen Buckman

גדר הממוקמת בשטח פתוח משפיעה רבות על סביבתה הקרובה והרחוקה. ההשפעות המזיקות עלולות ליצור הפרה מהותית במשטר הטבעי של התהליכים האקולוגיים האבולוציוניים והביולוגיים. דוגמא להפרה כזו היא קיטוע. הקיטוע פוגע בשגרה היומית של הפרט כתוצאה מהגבלת יכולתו להגיע למקורות מזון, למקומות מסתור ומנוחה ולפיכך גם על סיכויי ההישרדות. הקיטוע פוגע גם ברמת האוכלוסייה דרך שיבוש זרימת גנים ויצירת סלקציה שלא על בסיס אבולוציוני רגיל. בסופו של דבר הקיטוע יכול להביא להכחדה של אוכלוסייה נתונה.

השפעה חיובית של גדר היא היכולת לנתב בעלי חיים לעבר מעברים או שטחים המרחיקים אותם ממפגש לא רצוי עם בני האדם, טורפים וחומרים מזיקים. בעזרת גידור מתאים ניתן לשמר שטחים מחוץ להשפעתם של בני אדם ובעלי חיים לטובת קבוצות אחרות ושונות של בעלי חיים וצמחים.

ישראל מוקפת גדרות ומכשולים למעבר בני אדם ובעלי חיים. גם העופות סובלים מהגדרות שכן לא אחת הן נתפסים בגדרות התיל ("תלתליות") הפזורות לאורכה ולרוחבה של הארץ. פרט לגידור החיצוני ישנו גידור מסיבי פנימי של שטחי חקלאות (בשנים האחרונות ניתן לראות גידור מסיבי מאוד סביב מטעי אבוקדו למשל) וכן גידור של אתרים רבים ממחנות צבא דרך מתקני מקורות, חברת חשמל, תשתית סלולרית, כבישים, רכבות נמלי ים ואוויר ועוד.

מחוז הצפון (גולן, גליל, כרמל, יזרעאל, גלבוע) מבט מקרוב:

במחוז הצפון נערך מיפוי מפורט למדי בשנים 2010-2014 של גדרות וחסמים אורכיים. הסקר מצביע על גידור נרחב ושימוש בגדרות מאסיביות בגליל העליון והמערבי, וגידול בשטחים מגודרים ברמת הגולן ובגליל התחתון המזרחי. שני האזורים הפכו למקוטעים עבור יונקים גדולים ובינוניים ובעיקר עבור הצבי הארצישראלי. לפי הסקר בעמק יזרעאל ובכרמל השפעת הגידור היא בעיקר מקומית אבל יוצרת מספר צווארי בקבוק משילוב של תשתיות בינוי וגדרות. גדרות הגבול מול לבנון וירדן מהוות מחסום חלקי לחיות בר.

גדר הגבול עם סוריה המהווה מחסום משמעותי ליונקים גדולים ובינוניים. מחסום קו התפר, הגבול עם הרשות הפלסטינית, משתנה בעוצמתו. לאורך הגלבוע הוקמה חומת בטון רציפה המהווה מחסום מוחלט פרט למעברים ספורים וקטנים. בשטחים אחרים יש מחסום המורכב מגדר תלתלית וגדר קלועה. במקומות נקודתיים מגודרים גם שטחי יער של הקרן הקיימת למניעת כניסה של בקר לנטיעות צעירות או לטובת תיחום שטחי מרעה. בחלק מהמקרים הגידור מפריע לתנועת יונקים גדולים במרחב. ריבוי גדרות מסיבי יש ברמת הגולן. גדר מערכת, שדות מוקשים, גדרות יישובים, גדרות מחנות צבא ושטחי אימונים, גדרות סביב מטעים וגדרות נגד מטיילים, שטחים נרחבים מגודרים על מנת למנוע יציאת בקר מתחומי המרעה.

השטחים הם שטחי מדינה המוחכרים למגדלי הבקר תוך קביעה ברורה שאין למגדלים זכות למנוע כניסת אנשים אליהם. המצב בפועל שונה וגדרות, שערים ומחסומים הוצבו לאורח ולרוחב הדרכים ושלטי אזהרה מכריזים על שטח פרטי שהכניסה אליו אסורה, במקרים רבים השטח איננו פרטי אלא נחלת הכלל. אפשר לראות סיפוח וניכוס של השטח הציבורי במקומות רבים שלא כחוק. ישנם תהליכים ארוכי טווח כגון החזרת חופי הכנרת לציבור אולם אלו מעטים ולא תמיד מצליחים.

סיכום כצלם חובב הגדרות מפריעות לי בעיניים, הם אולי חלק מהנוף אבל הן מסתירות את הדברים החשובים באמת. אבל, כפי שניסיתי ומקווה שהצלחתי לשכנע – הגדרות הן הרבה יותר מסתם הפרעה בעיניים, הגדרות הן חלק מאותה תפיסת עולם המכפיפה את רוב המשאבים לקבוצה קטנה ומבודלת של אנשים.