גדרות, קפיטליזם וצילום • חלק 1 • אבי אלבאום

הכותב הוא צלם חובב, כלכלן במקצועו מוסמך בפילוסופיה ולא אוהב גדרות והגבלות. בסדרת מאמרים זו אנסה להביא זווית ראיה אישית ועובדתית לקשר שבין הגדרות לקפיטליזם ואנסה להסביר מדוע הגדרות מפריעות לי ואמורות להפריע לכולנו.

חלק ראשון – צילום

בצילום, הצלם מעביר לנו כמה בחירות ומסרים:

1. הצלם בוחר עבורנו מה לראות – דרך בחירת האובייקט.
2. הצלם בוחר עבורנו איך לראות – דרך ההשפעות טכניות והחלטות עריכה.
3. הצלם בוחר עבורנו מה לא לראות – מסגור וחיתוך המרחב.
4. הצלם מאפשר לנו הצצה לתוך הלך מחשבתו – מה "הוא" רואה או רוצה שנחשוב ש"הוא" רואה.
   הצבת גדר, חיץ, יוצרת מציאות חסומה. הן עבור הצלם והן עבור המתבוננים בתמונה. לפעמים בוחר הצלם לחסום לנו את טווח הראיה בעזרת הגדר ולפעמים הגדר היא נושא הצילום.

הגדר כמטפורה

הגדר ממחישה מטפורית בעיות רבות איתן אנו מתמודדים יום יום אבל ההתייחסות הסביבתית צילומית לגדר איננה מטפורית אלא פיזית. חיץ של ממש בין הצופה לסביבתו, מכשול לעיניים. למכשול פנים רבות – המכשול עצמו, מה מאחוריו, מה הצד המגן ומה הצד המוגן, מיקום המכשול, מדוע הוקמה הגדר, מתי הוקמה ועוד. תמיד יכול הצופה לקחת את הגדר במחשבתו גם מעבר לנוכחותה הפיזית ולהשליך מקיומה על עולמו שלו.

הגדר והזיכרון

אנו יודעים שפעמים רבות אנו "משלימים" תמונה בדמיון ובמחשבה. כלומר המוח "מביט" על הסיטואציה ומוסיף חלקים "שלדעתו" צריכים להיות שם, על סמך ניסיון העבר. לפעמים מוסיף ולפעמים מחסיר. הגדר הפיזית יוצרת חיץ עבור הדמיון והצופה בגדר יכול לדמיין מה יש מאחוריה. לדמיין על סמך זיכרונות עבר – טרם הקמת הגדר או שזכה להיות מעברה השני או דמיון שאינו תלוי מציאות כלשהי. כאשר הגדר איננה אטומה אנו רואים מה יש מעברה, רואים אבל מודרים, איננו יכולים לקחת חלק בעולם שמעבר לגדר.

חשיפה מרובה

ישנן שתי טכניקות מובילות לביצוע חשיפה מרובה – יותר מתמונה אחת על אותה מסגרת "פריים". האחת היא בעריכה על ידי תוכנה, בטכניקה זו אינני משתמש כלל והשנייה היא צילום של תמונה על תמונה. בעבר, במצלמות הפילם, הביצוע היה בכך שלא העברנו את הסרט לאחר הצילום, כיום במצלמות הדיגיטליות הביצוע הוא דומה – אנו מגדירים כמה תמונות, שתיים או יותר, אנחנו רוצים שיערמו בו זמנית על החיישן בטרם נעבור לתמונה הבאה. בשימוש בטכניקה זו אני "מלביש" על הגדר את מה שבעברה השני, המוסתר. את מה שאני חושב/מדמיין ששם. השימוש בחשיפה כפולה מאפשר לגדר להיות נוכחת/נפקדת בתמונה כפי שמודגם בתמונה הבאה:

חומות האבן של עכו מסתירות את הים, מעבר לחומות יש דייגים. בתמונה זו שבוצעה כאמור בטכניקה של חשיפה כפולה אפשר לראות גם את הדייג וגם את חומת האבן. בחרתי להשתמש בחומה נחוצה, הגנת העיר מהים, מכובשים המגיעים בספינות וכד. אבל האם כל הגדרות לאורך החוף נחוצות? האם אין בגידור חוף ים פגיעה בנו, האזרחים, בזכות הבסיסית שלנו להנות מאוצרות הטבע של כדור הארץ?
התמונה הבאה איננה משאירה מקום לדמיון – אין כאן עניין של חשיפה כפולה או כל טריק צילומי אחר אלא הפקעה, על ידי גדר (כפולה ואף משולשת) של הזכות מההולכים לאורך החוף להנות מהים. רק התרנים מרמזים על קיומו של ים.

במאמר הבא בסדרה נפתח את הקשר שבין הגדרות לקפיטליזם.