"שתי דרכים נפרדו ביער צהוב" (רוברט פרוסט)
כמו בשירו של רוברט פרוסט, עומדת מדינת ישראל היום על פרשת דרכים.
את התקלות הגדולות בדרך שעשינו עד לכאן מנינו בפרקים קודמים. השביל בו הלכנו הוביל למקום רע מאוד, אך רובנו היינו טרודים או אדישים מדי מכדי להשמיע קול. בתחילת 2023, כשהתחיל להתברר להיכן מובילה הממשלה החדשה את מדינת ישראל, התעורר חלק גדול מן הציבור והחל למחות.
ואז הגיע הברבור השחור של ה-7 באוקטובר, והסיר כל ספק בסימון פרשת הדרכים שאנו ניצבים עליה. האם ישראל תבחר בהאצת מסלול ההידרדרות שלה אל התהום, או תבחר בדרך התיקון שתעלה אותה על המסלול להתאוששות?
מסלול ההתאוששות
מסלול ההתאוששות יחייב אותנו לבצע איתחול לכל המערכות והתפיסות השגויות שהובילו אותנו לכאן.
תפיסה אסטרטגית-בטחונית חדשה
- סיום הסבב הנוכחי בהקדם, כדי לאפשר לצה"ל מרחב לנשימה ובנייה
- עדיפות עליונה לגיבוש קואליציה איזורית, בסיוע ארה"ב, נגד איראן. זאת הדרך היחידה לייצר אירוע משנה משחק, שייצר תמונת עימות חדשה באיזור, עם תפיסת איראן כאויב ישיר
- תיקון התקלה בבניין הכוח הצבאי. הגדלה משמעותית של סד"כ צה"ל בטווח הנראה לעין, ואולי הקמת חיל טילים משמעותי
- התנערות ממדיניות ההכלה של התעלמות מ"טפטופים" והעלמת עין מהתעצמות אויב מעבר לגבול
- אכיפה קשה נגד אלימות ערבית ויהודית מכל סוג שהוא בשטחים, והקפדה על ציות לחוק הבינלאומי
- מניעת התנחלות בלב אוכלוסיה ערבית, והקלת עומס על צה"ל שמרתק כוחות (שאין לו) להגנה על נקודות מבודדות וחסרות הגנה
- החלת חובת גיוס על כל האוכלוסיה (כולל חרדים)
טיפול בסכסוך הישראלי-פלשתיני
אי אפשר להתעלם מן העובדה שלא נוכל לחיות כאן בשקט עד שלא יימצא שסתום שחרור כלשהו לסכסוך הישראלי פלשתיני. אמירות כמו "אין דבר כזה עם פלשתיני" שקולות לטמינת ראש בחול.
יש עם כזה. הוא אמנם בן כ-100 שנים בלבד, הוא לא עם מוצלח במיוחד וההיסטוריה הקצרה שלו בעייתית מאוד, אבל הוא קיים. מי שחושב אחרת חי כנראה ביקום מקביל. את מי שרוצה להבין מהו העם הזה ומאין צמח, אני מפנה לסדרת מאמרים שכתבתי בנושא.
המושג "מדינה פלשתינית" מייצר רגשות קשים וחששות מוצדקים אצל כמעט כולנו. אני מציע לא לפחוד מן המושג הזה, אלא לעצב את משמעותו. בכל תסריט שהוא, הדרך היחידה לקיום יישות כזאת, היא תחת פירוז מלא, ובשליטה בטחונית ישראלית ברמה כזאת או אחרת. מי שהמושג "מדינה" מפחיד אותו, שיקרא לה "אוטונומיה".
נראה שאין היתכנות למדינה פלשתינית בעתיד הקרוב, וכנראה שלא לפני שמערכת החינוך שם תפסיק לחנך לשנאה עיוורת ליהודים. עם זאת, אפשר לדבר עם הפלשתינים על אופק כלשהו לעתיד הרחוק, גם אם ייתכן שהם ימשיכו בסופו של דבר להחמיץ כל הזדמנות.
מערכת החינוך
הדרך להתאוששות:
- מינוי איש עם חזון ויכולת ביצוע לתפקיד
- כינוס כל הזרמים (חילוני, דתי, חרדי, ערבי…) תחת החינוך הממלכתי
- לימודי ליבה ברמה גבוהה לכולם
- חיזוק לימודי אזרחות ודמוקרטיה
- גיבוש תכנית "זהות יהודית" (לא "זהות דתית") לכל בתי הספר היהודיים, לצד "זהות ישראלית" לכל בתי הספר
- השקעה בתקציב ובשיפור המערכת, שיטות ההוראה וצוות ההוראה – השקעה שנייה רק לביטחון
ערעור חומות הגטו החרדי
העסקנים והרבנים החרדים בנו גטו מוקף חומות, כדי להרחיק את הציבור שלהם משאר תושבי המדינה, וכדי לשמר בידיהם שליטה מלאה בו.
הגטו הזה גורם נזק עצום למדינה ונזק לכל מי ששבוי במערכת הזאת. בין אלה נכללים רבים שמעונינים להשתחרר ואינם מסוגלים לעשות זאת בתנאים שנוצרו היום, וגם אלה שחונכו להאמין שעליהם לעשות כל מה שאומרים להם.
חיוני לעתידנו כאן שחומות הגטו הזה תיפולנה. בנוסף לצעדים כמו שיוויון בנטל ושיפור מערכת החינוך שכבר דובר בהם, הצעדים הנוספים שיש לנקוט:
- ביטול מלא של קצבאות הילדים. בכסף שייחסך ניתן, למשל, להקטין את המע"מ – המס הרגרסיבי ביותר שניתן לחשוב עליו
- עזרה לאלה מקרב הציבור החרדי המעונינים לשפר את חייהם (לימודים, עבודה, תמיכה….)
שלילת הלגיטימציה של המשיחיות והפשיזם היהודי
אם היה אומר מישהו לחוזי המדינה שבדרך ולמייסדי המדינה שתיתכן תופעה של פשיזם יהודי גזעני הם היו נדהמים. לו היה מישהו מוסיף ואומר להם שהפשיזם הזה לא היה קומץ שולי ומוקע, אלא מפלגה המיוצגת בכנסת ישראל, שלא לדבר על ציר מרכזי בממשלת ישראל, אין ספק שהיו רואים בו מטורף הזוי.
קשה להאמין, אך זה בדיוק מה שקרה כאן. העובדה שיש במדינת ישראל יהודים, שרובם צעירים, ושפשיזם גזעני הוא אופציה עבורם, מהווה כשל ערכי נורא של מערכת החינוך.
הפיתרון:
- תיקון מערכת החינוך, ע"י הכפפת האוטונומיות החינוכיות שנוצרו כאן למערכת ממלכתית (ראה למעלה)
- הוצאת מפלגות גזעניות ולאומניות (משני צידי המפה) מחוץ ללגיטימיות הציבורית ומחוץ לחוק
כלכלה
הדרך להתאוששות:
- מינוי שר ראוי המסוגל להביא ניהול כלכלי ורציונלי לאוצר
- חקיקה רגולטורית ברורה וביטול המעמד המיוחד של ה"לוביסטים" מטעם התאגידים
- בניית רשות תחרות עוצמתית ובעלת שיניים
- עצירת "הדלת המסתובבת" בין הרשות לתאגידים, לפיה פקידי הרגולציה הם סוסים טרויאניים, שנוהגים מדי פעם להחליף צד ולעבוד אצל התאגידים
- פירוק מונופולים
- הסרת חסמי יבוא במקומות בהם אין פגיעה לא מידתית בתוצרת מקומית
חזרה לדמוקרטיה ליברלית
הדרך להתאוששות:
- בניית חוקה חדשה, ברוח מגילת העצמאות, שתסדיר, בין היתר, את הנקודות הבאות:
- הגדרה של סמכות כל אחת משלושת הרשויות, מניעת השתלטות רשות אחת על האחרת, ויצירת איזונים ובלמים יעילים ביניהן
- הגבלת קדנציות לראש הממשלה
- הפרדת הדת מהמדינה
- בניית ממשלה הנסמכת על קואליציה נעדרת גורמים קיצוניים ולא ציוניים (ללא חרדים וללא פשיסטים)
- בניית רשות חזקה למלחמה בשחיתות
אחרי שכל זה יקרה, נוכל להחזיר את ישראל לדרך המלך, לצמיחה מחודשת, ואפילו לתפקידה המקראי כ"אור לגויים".