"מיהו פלשתינאי?" • פרק 1 • "פלשתינה" 

הקדמה

בשבועות האחרונים, מאז ה-7 באוקטובר, אני צופה בגלי ההפגנות של התומכים החמאס במדינות המערב ובחילופי דברים ברשתות עם אנשים זועמים שחוזרים על קלישאות לעוסות ושקריות. אנשים מדברים על ישראל כמדינה קולוניאלית שכבשה מן הפלשתינאים את מדינתם ועל הפלשתינאים כעם עתיק, וברור למדי שאין להם מושג קלוש על האזור ועל ההיסטוריה שלו.

גם בתוך הציבור היהודי בישראל, שאינסטינקטיבית נזעק להגן על העמדה הישראלית, נתקלתי בלא מעט חוסר ידע. יש הטוענים "שאין דבר כזה עם פלשתינאי", יש כאלה שמקור השם "פלשתין" או "פלשתינה" לא ברור להם, ולרבים חסרים פרטים חשובים בתמונה הכוללת.

סדרת המאמרים הזאת, שקראתי לה "מיהו פלשתינאי?", תנסה לענות על שאלות כמו:

• מהי "פלשתינה"\"פלשתין"?
• ממתי אפשר לדבר על עם פלשתיני?
• מדוע הגיעה ישראל לעצמאות' בעוד הפלשתינים הגיעו למה שהם מכנים "נכבה" (אסון)?

כל אלה חשובים כדי להעמיק את ההבנה והידע של מי שמנסה להביע דעה מנומקת בנושא המורכב הזה לצורכי הסברה, או לכל צורך אחר.

** אינני היסטוריון מקצועי, אך סדרת המאמרים הזאת מבוססת על מקורות ידועים ואמינים. 
הקוראים מוזמנים לחלוק עליי או לשתף את דיעותיהם.

יהודים מול רומאים

היהודים היו מהעמים הבעייתיים ביותר באימפריה הרומית. התעקשותם על מנהגיהם המיוחדים, וחוסר נכונותם להשתלב במרחב הגלובלי שהגדירה האימפריה, יצרו חיכוכים רבים בין שני הצדדים.

בשנת 66 לספירה, במהלך כהונתו של פלורוס, נציב רומאי מושחת במיוחד, החל מרד יהודי ברומאים. לעם קטן לא היה סיכוי נגד המעצמה העולמית של התקופה, אך היהודים, נדחפים על ידי קבוצות של קנאים דתיים, הרימו יד ברומאים.

בסבב הראשון, ספגו הרומאים מכה נוראה. כדי לשמר את כבודם ולקיים הרתעה כלפי כל שאר עמי האימפריה, היו הרומאים חייבים להגיב בחומרה על המרד הזה, וכך עשו. בשנת 70 הם פרצו את חומות ירושלים, ושרפו בית המקדש. מאות אלפי יהודים נטבחו בכל רחבי הארץ, וחלק מן הניצולים נשלח לגלות.

יהודים מול רומאים (פעם שניה)

היהדות נאלצה להמציא את עצמה מחדש. הדת היהודית שאחרי חורבן הבית, התגלגלה להיות דת שונה לחלוטין מזאת שקדמה לה, אך היהודים התמידו במריים.

בשנת 132 פרץ שוב מרד, ודווקא בימיו של הקיסר אדריאנוס, שנחשב לקיסר של שלום ושגשוג, ושנטה להיטיב עם עמי האימפריה. הפעם היה זה מנהיג בשם בר כוכבא, שהרים שוב את נס המרד. הוא עשה זאת בעידודם של הרבנים (אחת ההמצאות של היהדות שאחרי חורבן הבית), ובראשם רבי עקיבא.

כמו לפי תסריט ידוע מראש, שוב הוכו הרומאים בסיבוב הראשון, ושוב שלחו לגיונות לטפל בבעייה, כפי שידעו טוב מכולם – בהפעלת כוח ועוד הרבה מאוד כוח. המרד חוסל בשנת 135. גם הפעם מצאו מאות אלפי יהודים את מותם בשלל מיתות שונות ומשונות, אך הרומאים, שנמאס להם לחלוטין מן העם הקטן והעיקש הזה והצרות הבלתי פוסקות שהמטיר על ראשם, לא הסתפקו בכך ועברו לטיפול שורש.

ראשית, הם החריבו לחלוטין את ירושלים, בנו במקומה עיר במתכונת רומאית וקראו לה "איליה קפיטולינה".

אך בכך לא הסתפקו הרומאים. על פי צו קיסרי, נמחק מכל המפות שם הארץ "יהודה" (Judaea), והוחלף בשם "פלשתינה". השם ניתן, כנראה, כסוג של הקנטה ליהודים, ומתייחס לפלישתים, אויבי ישראל המושבעים בעבר.

פלשתינה אוחדה עם סוריה לפרובינציה רומית בשם סוריה-פלשתינה.

הפלישתים

הפלישתים היו עם שהגיע מאחת מארצות הים התיכון במאה ה-12 לפנה"ס. הם אכלסו את דרום שפלת החוף וגרמו צרות צרורות לשבטי ישראל בימי בית ראשון ולפניו.

בשנת 604 לפנה"ס היגלה נבוכדנצר מלך בבל את הפלישתים למסופוטמיה, ומאז אבדו עקבותיהם כעם, כפי שקרה גם לעשרת שבטי ישראל אותם היגלו מלכי אשור יותר ממאה שנה לפני כן, בנסיבות דומות.

בתקופה בה נתנו הרומאים לארץ את השם "פלשתינה", כבר לא הייתה שום נוכחות פלישתית בארץ מזה יותר משבע מאות שנים, ומן הסתם אין שום קשר בין אותם פלישתים לבין מי שמכנים את עמם היום "פלשתינים".

פלשתינה – מהרומאים ועד העות'מנים

האימפריה הרומית המזרחית ("ביזנטיון") המשיכה להחזיק בשטח פלשתינה עד הפלישה האיסלמית ששטפה את האיזור במאה השביעית לספירה.

בסוף המאה השביעית, נבנו על הר הבית מסגד אל אקצא וכיפת הסלע, שנתנו לירושלים משמעות מוסלמית דתית שלא הייתה לה לפני כן (ירושלים אינה נזכרת כלל בקוראן). תחת שלטון החליפות המוסלמית מבית אומיה, חולקה סוריה-פלשתינה הרומית לחמישה מחוזות. אחד מהם, במרחב שמדרומית לחיפה ועד לעזה, ושהגיע במזרח מעט מערבית מעמאן, זכה לשם "פילשתין".

הארץ הפכה לזירת התמודדות בין שבטי הקייס והיאמאן שהגיעו מחצי האי ערב, שנלחמו ביניהם וגם בשלטון המרכזי, מלחמות שנמשכו עד המאה ה-19. חליפות בית אומיה, ששלטה על שטח עצום, נפלה בשנת 750, והשליטה באימפריה עברה לידי בית עבאס, שניהל אותה מבגדד.

פלשתינה הפכה לנקודה שולית באימפריה, אך המלחמות הבלתי נגמרות בין שבטי הקייס והיאמאן, המהומות שעוררו וההתנכלות שלהם לכל תושבי הארץ הלא מוסלמים (נוצרים ויהודים), הפכו את המקום לחבל ארץ כאוטי ובלתי נשלט.

חוסר היציבות והמלחמות הפנימיות בין השבטים המוסלמים ובין מוסלמים ללא מוסלמים נמשכו גם במאה העשירית, כאשר הארץ הייתה לחלק מהחליפות הפאטימית ששלטה מצפון אפריקה. במאות הבאות שוב החליפה הארץ שליטים בזה אחר זה.

הצלבנים הגיעו בסוף המאה ה-11, ואחרי כ-90 שנים נהדפו אל רצועת החוף על ידי  סלאח-א-דין והשושלת האיובית שמרכזה היה מצריים. בסוף המאה ה-13, גורשו הצלבנים על ידי הממלוכים, שנטלו מעט קודם לכן את השליטה במצרים מידי בית איוב.

העות'מנים כבשו את פלשתינה מידי הממלוכים בסוף המאה ה-15, והפכו אותה לחלק מן האימפריה שלהם, שהחזיקה מעמד עד 1917.
לא ידוע להיסטוריונים על ישות לאומית "פלשתינית" באזור שנקרא "פלשתינה" במשך כל התקופה הזאת.