בניין ה-T ברמת הדר בחיפה והקשר הצרפתי

בקצה שכונת רמת הדר נמצאים מספר בנייני מגורים גדולי מימדים, בלוקים, חריגים בנוף החיפאי. הראשון שבהם – כשיורדים מהכרמל- מכונה בלוק ״T״ והוא שוכן ברח׳ ליאון בלום 4-24.

הקשר הצרפתי

בניין ה-T ברמת הדר, תוכנן בהשראתו של האדריכל הצרפתי לה קורבוזייה (Le Corbusier), אחד מאבות האדריכלות המודרנית שהגה את רעיון ״יחידת המגורים״-מבנה מגורים ענק שכולל מאות דירות ובו הגג מנוצל לשרותים שונים לרווחת הדיירים.

יחידת מגורים כזאת נבנתה בשנות ה-50 של המאה הקודמת במרסיי, על רקע הצורך בדיור ציבורי והמאמצים לשיקום אירופה לאחר מלח״ע השנייה. ״יחידת המגורים״ במרסיי כללה 337 דירות מטיפוסים שונים, ב-12 קומות. על הגג היו ממוקמים גן ילדים , מגרש ספורט, בריכת שחייה ומועדון. המבנה המורם מעל הקרקע נשען על סידרת עמודים גדולי מימדים. חזיתות המבנה מעוצבות בצבעי כחול- צהוב- אדום, ששוברים את אפרוריות הבטון.

חרף גילו המתקדם (כבר מעל 70 שנה!) הבניין מתוחזק ברמה גבוהה, עיצובו המקורי נשמר בקפדנות ודייריו גאים להתגורר באתר שהוכרז ע״י ארגון אונסק״ו כ״אתר מורשת עולמית״. בניינים דומים ל״יחידת המגורים״ במרסיי נבנו במקומות שונים בעולם וביניהם וורשה, קטוביצה, ברצלונה וגם ניו דלהי. 

ישראל של שנות ה-60, על צרכיה הגדולים בדיור ציבורי לנוכח גל העלייה של השנים ההן, היתה קרקע פורייה לשתילת בניין כדוגמת ״יחידת המגורים״ על אף ההבדלים הטופוגרפיים והחברתיים בין שתי התרבויות.

בניין ה-T

הבניין מורכב למעשה משני אגפים, בלוקים בעצמם, המחוברים ע״י גשר משוף שמקשר את המגה-מבנה לרחוב ליאון בלום. במבט מלמעלה, נראה ששני המבנים יוצרים את צורת האות T. בין שני המבנים המהווים את זרועות האות T ישנה זוית מסוימת, שנוצרה בניסיון לאפשר מעין השקה בין הבניין לרחוב המתעגל. 

גשר הבטון בעיצוב עוצמתי, מתחבר לקומה ציבורית פתוחה, המחלקת את 10 קומות המגורים לשני גושים: גוש עליון של 6 קומות וגוש תחתון, בן 4 קומות, מתחת לגשר. הקומה הציבורית מתפקדת כרחוב פרטי של הבלוק ובו ממוקמים שרותים כגון מכולת, גן ילדים, בית כנסת. תקרת הגשר מעוטרת בצורות הנדסיות צבעוניות המנסות להכניס מעט צבע לגוש הבטון האפרורי. הבניין מורם מפני הקרקע, נשען על עמודים וכך נוצרת חניה מקורה.

הבלוק כולל כ-200 דירות, פתוחות לשתי החזיתות ולכן בעלות אוורור טבעי משופר. הדירות מתוכננות בפונקציונליות ובצמצום, ברוח אותן שנים, לרבות מרפסות בשתי החזיתות, הפונות לרחוב ליאון בלום ולנוף הכרמל. הגישה אל כל צמד דירות מתבצעת מחדר מדרגות משותף.

באופן כללי, החזיתות הפונות לרחוב שמרו על אופיין המקורי, אם נתעלם מקוביות המזגנים שהתווספו במרוצת השנים. לעומת זאת, החזיתות הפונות לנוף הפתוח השתנו לא מעט בעקבות ההתערבות הבלתי מבוקרת של הדיירים שנתנו בטוי אישי, צבעוני לצרכיהם.

אל מנספלד, מוניו גיתאי וינרויב- אדריכלים

מוניו גיתאי וינרויב (1909-1970) נולד בשלזיה. התקבל ללימודים בבאוהאוס בדסאו אך לא סיים אותם. ב-1933 עלה לא״י, התיישב בחיפה והחל לקחת חלק בתכנון נקודות יישוב של תנועת העבודה.

אל מנספלד נולד בסנקט פטרסבורג ולמד אדריכלות בפריז. עלה לא״י ב-1936, לאחר שזכה בתחרות לתכנון כיכר בנתניה. בהמשך התיישב בחיפה. אל מנספלד קיבל את פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1966 (יחד עם אדר׳ דורה גת) עבור תכנון מוזיאון ישראל בירושלים.

ב-1937 הקימו אל מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב את משרדם המשותף אשר פעל עד 1959. המשרד עסק בתחומי תכנון רבים ומגוונים כגון בתי ספר, מבני תרבות, מפעלים, שיכוני עובדים, קיבוצים ובנייני משרדים.

המאפיינים המובהקים של עבודתם המשותפת היו פשטות צורנית, אסטטיקה הנגזרת מן הפונקציה של הבניין ושימוש בחומרים פשוטים ובראשם הבטון החשוף (beton brut).

ב-1951, זכתה השותפות בפרס ראשון בתחרות לתכנון משרדי הממשלה בירושלים. עם המבנים שתוכננו על ידי המשרד נימנים המכון ההידרולוגי בטכניון, בית הכנסת הגדול בחיפה, שיכונים, בניין המנהלה והספרייה ב״יד ושם״.

השותפות בין אל מספלד למוניו גיתאי וינרויב התפרקה ב-1959 בגלל חילוקי דעות קשים בין השותפים בנושא האטיקה המקצועית, על רקע זכייתו של מנספלד בתחרות לתכנון מוזיאון ישראל (ביחד עם אדר׳ דורה גד).

מבנה לשימור?

סידרת הבלוקים הגדולים שהוקמו בקצה שכונת רמת הדר הוא מופע חריג בנוף הבניה החיפאי, הן בגלל גודלם והן בגלל העמדתם הבלתי מתחשבת בטופוגרפיה המשופעת.

בניין ה-T יוצא דופן באיכות התכנון, המתבטאת למשל ברעיון ״הרחוב הפרטי״, בעצוב החזיתות ובחשיפת הדירות לשני כיווני אוויר מנוגדים. מלבד זאת הוא משתייך למשפחת ״יחידות המגורים״ העולמית וגם מהווה דוגמא מאלפת של האדריכלות הברוטליסטית בישראל. בשל כל אלה ראוי שבניין ה-T יכלל ברשימה העירונית של המבנים לשימור.

קוראים יקרים,

הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.