כשל #3 – תפיסת הביטחון
תפיסת הביטחון של ישראל עוצבה בשנות ה-50 על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון.
התפיסה הזאת נשענה על מספר עקרונות:
- ישראל תדע תמיד להציב כוח עדיף מול כל כוח שיכולים כל אויביה יחד להציב מולה, ללא צורך בהבנות מדיניות איזוריות
- ישראל צריכה להיות מגובה לפחות ע"י מעצמה אחת
- מלחמות תהיינה קצרות ככל האפשר
- מלחמות תיקחנה את העימות אל תוך שטח האויב
- על ישראל להשתדל להיות היוזם ולהכתיב את האירועים
- לאלה יש להוסיף את האלמנטים של התראה הרתעה והפתעה
ומה נשאר מכל זה?
- בניין הכוח מול האויב בעייתי
- היחסים עם המעצמה התומכת מתוחים עד הקצה
- המלחמה מתארכת עד אין קץ
- העימות נעשה בתוך שטח ישראל
- ההתראה קרסה
- ההרתעה קרסה
- על יוזמה והפתעה קשה לדבר, שכן במערכה הנוכחית ישראל בעיקר מגיבה, נגררת ופחות יוזמת.
מה שהשתנה לטובה, הוא שישראל בנתה לעצמה מערכת הגנה רב שכבתית. מערכת זאת, הגם שהיא סותרת את התפיסה הקודמת שהתבססה על התקפה, אמורה הייתה להיות פיתרון טקטי שנועד לספק מרחב נשימה להחלטות אסטרטגיות. אךהיא יצרה כשל, משום שהנהגה מדינית כושלת ניצלה אותה דווקא כדי להימנע מלקיחת החלטות אסטרטגיות.
כל זה הביא למציאות חדשה אותה אנו חווים היום.
השכנים הקרובים
ישראל מוקפת היום על ידי מספר אויבים קרובים, המחזיקים בארסנל של עשרות ומאות אלפי טילים. ישראל לא עשתה די כדי לסכל את האיום הזה, מה שכיום מאתגר מאוד את יכולתה להתמודד עימו. התמודדות כזאת, הגם שתייצר פגיעה קשה באויב, תייצר גם פגיעה לא קלה בישראל, שהיא חוששת להתמודד איתה.
עצם העובדה שישראל איפשרה מצב כזה הוא מחדל גדול. העובדה שצפון מדינת ישראל הפך לרצועת ביטחון הוא מציאות שאי אפשר להשלים איתה. למרבה הצער, זהו המצב הקיים כרגע. החלק המדאיג יותר במצב הזה הוא שברמה האסטרטגית, ישראל נגררת לשחק במשחק שכלליו הוכתבו על ידי איראן.
המשחק האיראני
העולם המוסלמי נחלק בין סונים (כ-80%) לשיעים (כ-15%). המחלוקת הדתית ביניהם קשה ובת כ-1,400 שנים, ונסבה סביב השאלה איזה פלג הוא הממשיך האמיתי של מוחמד. במשך רוב השנים היו השיעים מיעוט קטן וחלש. כוונתה של איראן השיעית היא להבטיח את ניצחון השיעה. לצורך זה, יש לה עניין בהכרעת ערב הסעודית ובשליטה על המקומות הקדושים לאיסלאם, ובראשם מכה. היא פועלת ללקיחת הגמוניה איזורית, ואחר כך, מקווה לטפל בשאר עולם הכופרים.
לצורך זה, איראן בונה את עצמה כמעצמה איזורית, ונושאת עיניים לכוח גרעיני. השמדת ישראל היא צומת חשובה בחזון האיראני, והיא בנתה בשקידה טבעת אש של אירגוני טרור סביבנו, תוך גיוס אוכלוסיות שיעיות מקומיות.
"חמאס" ו"ג'יהאד איסלמי" הם היוצאים מן הכלל, בהיותם אירגונים סוניים שאוכלים מכף ידה של איראן. העובדה שמנהיג סוני כמו הנייה הגיע לאיראן, השתווה לפני המנהיג השיעי ואחר כך חוסל היא עלבון עצום ופגיעה באיראנים, שרוצים את כל הסונים כנועים באופן דומה.
אך בינתיים מצליחה איראן לגרור את ישראל להתשה מול השליחים המרובים שלה שמסביב, בעוד ראש הנחש נשאר ללא פגע, וממשיך אל הפצצה הגרעינית שתשנה באופן מהותי את המשחק. נראה שבמציאות הזאת ישראל מתנהלת ללא אסטרטגיה, ונגררת לשחק מול השלוחים במקום להתעמת עם ראש הנחש, מה שבסוף כנראה הוא בלתי נמנע.
ללא מהלך אסטרטגי ומשנה משחק ברמה האיזורית, שיכלול בניית חזית (בהובלה אמריקאית) עם האויבים הסונים הטבעיים של איראן, ואפילו יציאה לעימות, תפיסת הביטחון הישראלית היא בעייתית. אבל מהלך משנה משחק זה לא מקבל את העדיפות שלה הוא ראוי, וישראל גוררת רגליים מול עזה ולבנון ונותנת לאיראן את הזמן שהיא זקוקה לו כדי להגיע לפצצה.
כשל #4 – פיצול מערכת החינוך והתפוררות הסולידריות
מערכת החינוך הממלכתית מוזנחת מזה שנים רבות, לטובת בניית אוטונומיות חינוכיות. כך קיבלנו את "מרכז החינוך העצמאי" של החרדים האשכנזים, ואת "בני יוסף" (לשעבר "אל המעיין") של החרדים הספרדים.
זאת אינה רק ההפרדה הממוסדת והמקוממת בין אשכנזים לספרדים, שמקומה לא יכירנה במאה ה-21. קיבלנו מערכות חינוך נפרדות ואוטונומיות, שמחנכות לערכים שונים וסותרים, ואף לערכים אנטי ממלכתיים.
רשתות החינוך החרדיות הן מנגנונים פוליטיים. הם אינן מחנכות להשתלבות בחברה הישראלית. הן גם אינן מקנות כישורי חיים ואינן מכינות את תלמידיהם להשתלב בשוק התעסוקה. הן מחנכות לערכים המנוגדים לציונות ולדמוקרטיה.
האנשים שעומדים בראש המנגנונים שמאחורי המערכות האוטונומיות הללו, מתנהלים בזחיחות ובשחצנות שלא תיאמן. הם משוכנעים שהמדינה חייבת להם הכול, בעוד שהם אינם חייבים לה דבר. את התפיסה המעוותת הזאת הם מנחילים במערכות החינוך שלהם על חשבון המדינה. הסיבה שמערכת החינוך נראית כך, היא תוצאה של חוסר אחריות וחמדנות פוליטית חסרת מעצורים.
כך קיבלנו חברה ישראלית נטולת ערכים משותפים ברמה הבסיסית ביותר. אפילו דמוקרטיה, אזרחות וציונות אינם ערכים משותפים יותר!
איך אפשר להבין מדינה שרותמת את משאבי אזרחיה היצרניים לטובת הרס עצמי שכזה?
כשל #5 – האיום הקיומי של החברה החרדית
במאמר שפרסמתי מספר חודשים לפני ה-7 לאוקטובר, הצבעתי על האיום שמציבה החברה החרדית על קיומה של מדינת ישראל תוך התבססות על נתונים של הלמ"ס ומכוני מחקר אמינים, הראיתי כיצד אנו מתקרבים לנקודת אל חזור, בה משקלו העולה במהירות של הציבור הזה באוכלוסיה, יכריע את מדינת ישראל. זהו ציבור ששואב משאבי מדינה, ומשתמש בהם כדי לבנות אוטונומיה לא יצרנית, לא סולידרית ואפילו אנטי ציונית.
ממשלת ישראל הנוכחית רק החמירה את הבעיה, בכך שנתנה לציבור הזה תמריצים מיוחדים כדי למנוע מממנו להקנות לילדיו למידה של כישורי חיים.
כשל #6 – האיום המשיחי והלגיטימציה לפשיזם
הזרם המשיחי הוא מוטציה דתית קיצונית המורכבת משילוב של חרד"לים קיצוניים וממשיכי דרכו של כהנא. הזרם הזה משלב פונדמנטליזם דתי עם לאומנות שמגיעה לכדי גזענות ופשיזם. זאת תנועה שהייתה שולית, ושאסור היה לה לקבל לגיטימציה במדינה יהודית. היא קיבלה אישור לעמוד לבחירה לכנסת, בגלל מחדל של בג"צ שהירשה למפלגה יהודית פשיסטית לעמוד לבחירה.
בג"צ קיווה אולי שהציבוריות הישראלית תקיא מעצמה את התופעה הזאת. זה היה נכון שנים רבות – חברי כנסת כולל הנהגת הליכוד נהגו לצאת מאולפן המליאה כל פעם שמאיר כהנא עלה לדוכן. אבל אז קרה משהו לא צפוי.
בגלל שיקולי הישרדות פוליטית חסרת עכבות של רודן שבדרך נטול עקרונות, דאג נתניהו לאחד במו ידיו את התנועות הגזעניות לכדי רשימה אחת. כך הצליח נתניהו לייצר לעצמו את ממשלת ישראל המשיחית הראשונה. חצי מסיעת הליכוד של היום נראית שייכת יותר לש"ס או למפלגות הפשיסטיות, כך קיבלנו קואליציה שיותר מחציה גזענים ו\או חרדים אנטי ציונים.
ההיסטוריה מלמדת שמי שמנסה לרתום תנועה פשיסטית לעגלתו, הופך בסופו של דבר להיות נשלט על ידה. זה מה שקרה גם כאן. התוצאה היא אובדן שליטה ונזק מתמשך. ניסיון השתלטות והרס של המשטרה עם ירידה בתיפקודה בכל פרמטר, כולל פשיעה משתוללת.
ואם זה לא מספיק, קיבלנו גם סידרת התבטאויות גזעניות ומטורפות שמתדלקות את שונאי ישראל ואת בית הדין הבינלאומי. קיבלנו גם התגרויות בלתי פוסקות בערביי ישראל, טרור יהודי בחסות הממשלה ביהודה ושומרון, והתגרות מכוונת בעולם המוסלמי. היד עוד נטויה, בדרך למה שנראה כחתירה לפיצוץ מכוון מול אויבים אמיתיים ומדומים.
כשל #7 – הכלכלה ויוקר המחיה
מזה שנים רבות, הופקר הטיפול ביוקר המחייה. התוצאה היא שישראל ממוקמת בצמרת המדינות היקרות בעולם. אם ניקח בחשבון את היחס בין יוקר המחייה לבין כוח הקנייה שבידי הישראלי הממוצע, ישראל כובשת את פיסגת יוקר המחייה העולמית ללא תחרות.
הסיבות:
- ריכוזיות
- חוסר תחרות
- רגולציה לא אפקטיבית ואפילו מושחתת (רגולטורים מתפקדים כסוסים טרויאנים, שמסיימים קדנציה והולכים לעבוד אצל טייקונים)
- מיסוי גבוה
- שרים חסרי יכולת וכישרון
טייקונים מפעילים לוביסטים כדי לקבע מחירים שערורייתים, וכולנו משלמים את המחיר. אפשר למצוא את התופעה בזאת כמעט בכל תחום, מרכב ועד מזון. על כל זה ניתן להוסיף התנהלות שערוריתית של הממשלה הנוכחית, שמאפשרת ביזה של הקופה הציבורית לטובת "כספים קואליציוניים" חסרי פרופורציה והיגיון שנשפכים על ישיבות, הדתה והתנחלויות.
שוד הקופה הציבורית מתבצע לאור יום, ועוד בתקופת מלחמה. כאשר הכסף הזה היה צריך ללכת לצרכי חירום, מדובר בשערוריה של ממש. הנזק של שר אוצר שלא דואג לאוצר המדינה, התבטא עד כה בשתי הורדות של דירוגי אשראי, שעולות למדינה ממון רב, ועוד היד נטויה. ובל נטעה, הסיבה העיקרית לידרידת דירוג האשראי היא לא המלחמה, אלא העובדה שממשלת ישראל נוהגת בחוסר אחריות כלכלי ששום גורם חיצוני לא יכול להבין.