מאת: רות וולך
מוקדש לזכרם של משפחתי שנטבחה בברזוב.
ברזוב הוא כפר במחוז רובנו שבמערב אוקראינה, 45 ק"מ מצפון לרוקיטנה.
דברים שהקראתי באזכרה שנערכה בברזוב בקבר אחים
אני רותי וולך בת דב ובתיה שקלבר נכדתם של סבא יוסף וסבתא רחל שקלבר ז"ל הנינה של סבא רבא דוד והסבתא רייזל. בן דודי מאיר שקלבר הדודה מלכה בעלה ובנה הקטן דוד. הדודות שרה וגיסיה, שנרצחו כולם ללא עוול בכפם. ניצבת היום פה באנדרטת ההנצחה בברזוב מחבקת אותם אל ליבי עוצמת את עיני ורואה אותם ניצבים לידי כאילו לא התנתקנו מעולם.
מעולם לא אמר את המילה סבא למישהו
אני שייכת לדור שמעולם לא אמר את המילה סבא למישהו, אף פעם לא היה לי דבר כזה שהתרפקתי על חזהו, שביקשתי את עצותיו הטובות שרציתי ללמוד מניסיונו העשיר וסבא שלי היה איש חכם איש חסיד מחצרו של הרב מסטולין.
אין איש שראה את סבא שלי, את סבתא שלי וילדיהם הולכים אל מותם. כל העדים למוות הנורא מתו גם הם. אני מחבקת אותם בחום ומתפללת לעילוי נשמתם. אני יודעת יחד עם כל בית ישראל שבזכותם, בזכות טוהר לבבם וצניעות דרכם שנגדעה בטרם עת העניקו לנו את החיים את ההמשכיות ואת עצם הקיום. הם נטעו בתוכנו את התקווה וההתגשמות להתחדשותו של עם ישראל בארצו.
משפחתי נרצחה על ידי הנאצים
מזלם של בני משפחתי לא שפר עליהם וכולם נספו בשואה ואיתו גם חלום החיים והעלייה לארץ. רק המסמכים, הסיפורים והתמונות הם העדות לכך שהייתה לי פה בברזוב משפחה לתפארת שאת צוואתה אני ממשיכה להנחיל גם לדורות הבאים במשפחתנו. היום בעצם נוכחותי פה בברזוב אני מגשימה חלום שמלווה אותי כל חיי. לעמוד פה בברזוב ולהרגיש ולחוש את החוויה ולגלות את השורשים שמהם צמחה משפחתי ולהתרשם ממקום הולדתו של אבי דב שקלבר ז"ל שזכה להגשים ולעלות לישראל ולהקים בית יחד עם אמי בתיה לבית מנטה ז"ל ולחוש ולו במעט את מה שאבי חש ספג ויינק פה בברזוב ושהשפיע על עיצוב אישיותו ולחבר בין הזיכרונות והסיפורים ששמעתי מאבי לבין המציאות העכשווית אותה אני חווה עכשיו ולגבי אין חוויה מרגשת ומסעירה מזו.
זיכרונות העבר השוטפים את חוף ליבנו
את מאורעות העבר את קיומו של ההווה והתקווה לעתיד כרכתי תחת הכותרת האומרת "להם כל גל נושא מזכרת". כמו גלי הים ההומים ללא הפסק , שוטפים את החוף וחוזרים חלילה כך גם זיכרונות העבר השוטפים את חוף ליבנו ומציפים מחדש את זכר יקירנו שאינם כבר ולא נותנים לנו לשכוח שבגלים הללו נפשות יקירנו טמונים בהם ושהביאו אותנו לחוף מבטחים ובזכות הגלים הללו אנחנו חייבים להמשיך ולשייט את ספינת הזיכרונות ואת ספינת חיינו ולא לתת לה לעולם לרדת למצולות.
חיים חפר כתב את השיר "רותי" ושורות ראשונות של השיר אומרות
"לי כל גל נושא מזכרת" לכן היום אני רותי וולך לבית שקלבר נושאת בשם כולם את הגל הגואה והמצמרר של הזיכרונות עם השתלבות ההווה כפי שבא לידי ביטוי בביקורי פה בברזוב.
נטבחו רק מתוך שנאה עיוורת
אני ניצבת ליד האנדרטה לזכרם של קורבנות השואה שנרצחו ונטבחו רק בשל עצם היותם יהודים.
הם נטבחו רק מתוך שנאה עיוורת לתרבותו לחינוכו ולקיום ושימור המסורת שליוותה כל אחד מעצם היותו יהודי ושעברה בדבקות מדור לדור.
לכל אחד ואחת מקורבנות השואה היה חלום אישי היו לו רצונות היו לו תוכניות היה לו כוון והייתה לו דרך. לכל אחד מילדי השואה הייתה ילדות היה בית, היו הורים, אחים, ואחיות והיה לו שם. ולפתע הכל נעלם הכל נקבר ונשרף.
החוליה החסרה
הביקור בברזוב היה לגבי מציאת החוליה החסרה המחברת את העבר עם הווה ונותנת משמעות היסטורית לעתיד. מתוך האפר והשכול קמה מדינת ישראל בזכותם של קורבנות השואה ובזכותם של אלו שניצלו ברגע האחרון והגיעו לארץ ישראל.
אנחנו, ורבים אחרים שמבקרים בערים בעיירות ובאתרי ההשמדה מחזקים את הקשר וההמשכיות בין התקוות שנגוזו לבין החלום שמומש כשהמסקנה אחת היא כמו שאומר השיר:
"נשמור על הבית ועל המדינה
לעולם לא נסכים לאותו גורל אכזר".
משואה וירטואלית לזכרם
בשמי בשמכם ובשם כל בית ישראל אני מדליקה משואה וירטואלית לזכרם של כל אלו שניספו בשואה. אנחנו שניצבים מול הדממה הרועמת, מצהירים על קבלת התחיבות בלתי חוזרת להמשיך בנשיאת אש הלפיד שהופקדה בידינו, אש שתמשיך להאיר לנצח את פועלם דרכם ודמותם.
יהי זכרם ברוך ותהי נשמתם צרורה בצרור החיים ונאמר אמן.
רות וולך