בערב האחרון לחייה של סבתו, ישב עמית הראל לצידה, רגע אינטימי שסימן את תחילת מסע הכתיבה שלו, גם אם עדיין לא ידע זאת. שבועות ספורים לאחר מותה, החלו להופיע מול עיניו תמונות חיות של ילדה קטנה עם צמות זהב, עומדת בשלג עם מגפיים אדומים. “זה היה כמו תקשור”, הוא מספר. “המילים פשוט יצאו ממני”. כך נולד הספר “מגפיים אדומים בשלג”, המבוסס על סיפור חייהם של סבו וסבתו, ניצולי שואה, זוג יוצא דופן שהקים שושלת מפוארת מתוך האפר.
הכתיבה שנולדה מתוך אובדן
עמית מספר שהאובדן היה הטריגר, אבל לא המטרה. “שנים שמעתי את הסיפורים, הכרתי את העובדות. אבל רק כשהיא איננה, הבנתי שהזמן נגמר. אם אני לא אתעד, זה ייעלם”. הכתיבה הפכה עבורו לא רק לאמצעי זיכרון, אלא גם דרך להתמודד עם החלל שנפער. “במקום לשקוע באבל, פתחתי את הלפטופ. זו לא הייתה החלטה ספרותית, זו הייתה שליחות”.
כל ההכנסות מהספר נתרמות לעמותת “דרך משקפיים ורודות” למען ניצולי שואה.
פולין: כשהדמיון פגש את המציאות
עמית יצא למסע לפולין כשהסיפור כבר היה בתהליך כתיבה, אבל המפגש עם הקרקע עצמה שינה הכול. “הקור חדר לעצמות. השקט היה כמעט בלתי נסבל. אושוויץ הייתה מושלגת לגמרי, ופתאום יכולתי לדמיין אותם שם”.
הוא מספר כיצד מדד צעדים בביתן, ספר קורות עץ בקרון רכבת, ירד לפרטים הקטנים ביותר. “הבנתי שהספר לא יכול רק לספר מה קרה, הוא צריך לגרום לקורא להרגיש”.
המסע העניק לסיפור עומק רגשי שלא ניתן ללמוד מספרים. “המציאות שם חזקה מכל דמיון”.
בין חשיפה לחשיבות ההנצחה
ההחלטה להוציא את הסיפור החוצה לוותה בהתרגשות וגם בחשש. “זה סיפור משפחתי, אינטימי. פתאום הוא כבר לא רק שלנו”.
אבל המשפחה תמכה. ילדיו קראו והבינו שהם חלק משרשרת. אשתו ליוותה אותו מהרגע הראשון. “הרגשנו שאנחנו לא מוציאים סוד, אנחנו משתפים אור”.
במהלך המחקר הצליח עמית לאתר שמות של דורות קודמים במשפחה, ולהעניק להם מקום של כבוד. משפחת פיש, הוא מזכיר, היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של חיפה. דודו, עו"ד אדם פיש, היה דמות מוכרת בעיר, ולזכרו הוקמה כיכר זכויות האזרח “אדם”. גם לסבו הוקמה כיכר במגדל העמק, שתיהן עוצבו על ידי אביו של עמית. “לא הרבה משפחות יכולות להתגאות בכך”.
מה נשאר אחרי המסע והכתיבה
“האובדן היה הניצוץ”, אומר עמית, “אבל הדרך היא מה שנשאר”.
הכתיבה הפכה עבורו לאקט של המשכיות, ניצחון שקט על הכאב. “היום אני לא רואה רק את הסוף. אני רואה את המורשת. את האופטימיות שלהם. את האהבה למשפחה ולישראל”.
הספר מבוסס על עובדות היסטוריות שאי אפשר להמציא: סיפור אהבה נדיר של זוג שהצליח להקים חיים חדשים אחרי שלקחו מהם הכול, יותר מפעם אחת. “זו עדות לכוח האנושי, ליכולת לבחור בחיים גם מתוך התהום”.
“מגפיים אדומים בשלג”
הספר מתאר את מסעה של ילדה יהודייה מטרנסילבניה, שחייה נקרעים באחת בתקופת השואה. דרך עיניה נפרש עולם של גירוש, מחנות, אובדן, אך גם של קשר אנושי, אהבה בלתי צפויה ותקווה עיקשת.
זהו סיפור על ילדות שנקטעת, על זהות שנבחנת מחדש, ועל ניצחון הרוח האנושית. לצד הכאב מתקיימים רגעי אור, סמלים קטנים של זיכרון ובראשם המגפיים האדומים.
הספר נכתב באהבה על ידי עמית הראל, נכדם של מיכאל ואיזבלה, דור שלישי לשואה, ומוקדש לשימור הזיכרון וללימוד סיפורם של מקימי הארץ.