בין חיפה ויפן
אמבטית יער משמעותה יציאה לטבע ושהייה בו, לא בהכרח לצורך טיול. מקורו של המושג בתרבות היפנית ושם הוא מכונה Shinrin – Yoku. בעולם קיימות שמורות המוכרות כאמבטיות יער, אליהם יוצאים אנשים כדי לבלות לפחות כמה שעות בחודש בקרבת עצים.
על פי מחקרים בתחום, השפעת הטבע המטיבה נמשכת כחודש אחרי בקור כזה ביער ומסייעת בין היתר להפחתת מתח וחרדה שמאפשרים הקלה גם בסימפטומים פיזיים כמו הורדת לחץ דם וחיזוק המערכת החיסונית.
התרבות היפנית שמקדשת את החיבור בין גוף האדם לנפש, שלבה את אמבטיות היער והשהיה בטבע בתוכנית הבריאות הממלכתית שלה וישנם רופאים במערכת הבריאות היפנית שירשמו לכם מרשם ובו המלצה לאמבטיית יער.
הפרעת מחסור בטבע
הילדות שלי בשנות השבעים והשמונים בכרמל המערבי, התנהלה בעיקר מחוץ לביתי. אחרי בית הספר היינו אוכלים ארוחת צהריים ושומרים על השקט בבית וברחוב בין שתיים לארבע, שנת הצהריים המקודשת של האמהות. אבל מרגע שהשעון הראה ארבע, חזרו כל ילדי השכונה לרחובות ולמרחבים הפתוחים, שם תוך אינטראקציה חברתית תמידית, התגבשה הזהות האישית שלנו והתעצבו כישורי החיים.
את המושג 'הפרעת מחסור בטבע' טבע ריצ'רד לווב בספרו "הילד האחרון ביער" ובו הוא מתייחס למציאות זו כתופעה חברתית ולא קלינית רפואית. הבנייה המאסיבית עם הגידול באוכלוסיה, דללה את המרחבים הפתוחים בחוץ ויחד איתה נכרתו עצים, נעלמו חורשות והמגע של ילדים עם שדה פורח קטן.
הפרעת מחסור בטבע מדברת על כך שהמחסור בהמצאות במרחבים פתוחים בטבע והיכולת לשהות בחוץ בחברותא, העלתה את התדירות של הפרעות קשב וריכוז, תחושות בידוד ודכאון שהעמיקו עם חדירתם של אמצעי הטכנולוגיה המרובים לחיינו.
הכחדת החוויה הטבעית
המונח "הכחדת החוויה הטבעית" (Extinction of experience) מתאר את התהליך שהוביל להתרחקות של בני האדם מהטבע. הטבע שחווינו אנחנו הוא כבר אינו הטבע שחווים ילדינו.
בחיפה, למשל, הפיתוח האורבני הגביר את תחושת הנכור והריחוק מהואדיות ועבור רבים מתושבי העיר הם נתפסים כשוליים פסיביים, מלאי פסולת בניין, מלוכלכים, מסריחים מביוב, עמוסים בצמחיה סבוכה, מפחידים ובעיקר… מרחבים שנועדו לחזירי בר ולא לבני אדם.
רבים מהמצטרפים לסיורים שאנחנו מובילים בהתנדבות בואדיות חיפה, מגלים את הטבע בפעם הראשונה. הם ילידי העיר, בני כל הגילאים, שמכירים בוודאי את המסעדות הכי טובות ומקומות הבילוי הכי שווים אבל הטבע נתפס עבורם כמקום רחוק ומגודר (הגידור שנעשה כארוע תקדימי ואגרסיבי סביב ואדיות העיר, הוא שריד לכהונת קאליש ) ובעיקר מאיים ולכן הם לא חשבו מעולם להכנס אליו.
ריטריט בטבע
הצורך הגובר במפגשים בינאישיים במרחב פתוח מביא איתו הצעות רבות לריטריט בטבע, סדנאות בטבע למודעות וחמלה, מפגשי מיינדפולנס ביער, מפגשי עומק ביער ומקלחות יער. אלו דרכים שונות להוציא אתכם לשהות ולהמצא בטבע וכולן מבורכות אלא שוואדיות חיפה ושלוחותיהן מציעים לנו את המרחב האופטימלי לשהות בטבע או לטייל בו כבר עשרות שנים עוד לפני שהמלה ריטריט כבשה את חיינו.
כעת נדרש שבעיריה, בכהונתה החדשה, יוקם אגף שיתכלל את נושא הואדיות והטבע העירוני ובו גם מחלקה לחינוך סביבתי. בעבודה משותפת, ביכולתם לייצר שפה חדשה שמדברת טבע – שזה בעצם מה שאנחנו עושים בהתנדבות כבר מעל שלוש וחצי שנים בקבוצת 'בשבילי חיפה'.
נחל לוטם היא פנינת טבע מדהימה ,מבחינת הנוף הצמחייה והחיות שבה , נושא הואדיות של הכרמל בדגש על חלקיה העירוניים חייב להיות ושימורן חייב להיות אחד מנושאי הדגל של העירייה ,בראייתי זה נושא שהצלחתה א של העירייה תבחן בו
כתוב יפה. לא הבנתי את הביקורת על קלעש בנושא הגידור, נעשה בהמלצת הגורמים המקצועיים לצמצום כניסת חזירי הבר להבנתי, אבל חוץ מזה יופי של מאמר.
כדי להחזיר את הטבע צריך לפתח את נקודות הגישה לואדיות. לא שבילים וגרמי מדרגות נסתרים מעיני הציבור אלא כניסות גדולות שכוללות נקודות כמו: קיוסקים, מפות ומשרדי פקחים – ממש כמו בכניסה לשמורות טבע מוסדרות.
אחת הנקודות האלו בואדי לוטם נחסמה כמעט כולה על ידי גן החיות והמכון הביולוגי. בקדנציה הקודמת היה שיח ער על מצב גן החיות, מצב התחזוקה שלו וההשפעות שלו. אין ספק שבעיר מצטופפת בתמ"א 38 כאשר נוספים אלפי תושבים ושטח הגנים והפארקים יישאר כשהיה, יש מחסור בגני משחקים, במתקני ספורט, בפארקים עירוניים לשכונות הכרמל.
גן האם, הפארק העירוני הגדול בכרמל – הלך והתכער. הקונכיה בלויה, המדשאות הצטמקו לשבילי אספלט, גן החיות השתלט על שטח גדול מדי, וחוסם את הנוף ואת המפגש בין גן האם לואדי לוטם.
מצופה שהעירייה תקבל אומץ להוציא את המכון הביולוגי (ריק) ואת גן החיות המיושן. צריך להעביר את גן החיות הזה אל אזור החי-בר או מקום אחר ביערות הכרמל ולייצר מקום מרווח יותר לבעלי החיים. את השטח שיתפנה צריך לצרף ולהגדיל את גן האם פי 3, עם טרסות רחבות כלפי הנוף וירידה אל ואדי לוטם עם שביל מוסדר, ומשרדי פיקוח כחלק ממחלקת ניהול ואדיות, שיקום טבע ולימודי סביבה ועמותות הואדיות של התושבים, שיקומו במקום גן החיות.
1.
הגדלת גן האם פי 3 תייצר גן עירוני "אמיתי" שיתן מענה לגידול האוכלוסיה במרכז הכרמל (מגדלי מגידו, תמא 38..)
2.
יצירת מרכז לימוד וניהול סביבתי ייצר ממשק עירוני לניהול הואדיות
3.
פתיחת גן האם בטרסות לעבר ואדי לוטם ייצרו כניסה מזמינה וחיבור של התושבים לואדי.
4.
במקביל כחלק מחיבור הציבור אל הואדיות, בכל שכונה צריך להציב עמדת מידע – לוח שיציג את הואדיות סביב השכונה, נקודות הגישה אליהן, כללי התנהגות, פרטי קשר של נאמני ואדיות בשכונה לדיווח על מפגעים.
כל מילה בסלע
אייל מסכימה איתך .
התוכנית שלך מעולה
ואפילו מקצועית
תוכנית טובה מאוד. הלוואי שהעירייה תעזור אומץ ותעשה אותה.
כל הכבוד לך ענבל חן. ברגב. שבת שלום ומבורך לך
אין ספק מילים בסלע.יש מקומות שהיכרתי בילדותי ונעלמו מהשטח. ילדי עדין חוו חלק בלחץ הוריהם. אבל להם קשה לעשות אותו דבר לילדים שהם נכדי.
איך אמר לי בני בנושאהמשיכה בין משחקי המחשב והטבע שאתה מיצג. ה פ ס ד ת.
לאחר שתוארו החיילים מאנשים המבינים את מהלכי המלחמה ואיך ומה פועלים. ומקווה שאתה טועה. לדוגמא חיילינו הערכנו שהם לא ישקיעו ברמה גבוהה .חשבנו שהם דור הטלפונים שרק משחקים . לכן לא משחקים ברחוב או ללכת לגלוש גלשני ים. היום הם מנותקים מכל משחקים שהוריהם שיחקו. ועובדה שמלחמה הזאת טפחה על פנינו וגלינו לטובה שאנחנו טעינו. אלה הוכיחו שהם עולים על הוריהם שהיו חיילים, יותר טובים אין דבר כזה בעולם הם הפתיעו גדולים הם עולים על כולם. במלחמה הם נלחמים ברמה גבוהה מאוד . במילה אחת הם מטקטקים. אני מאחלת להם שימשיכו ככה ויחסרו הביתה בשלום. 💫🙌
מרבית הואדיות בחיפה הם בבעלות פרטית.
ניתן ליעד חלק זעיר מהם (10%-15%) למבני ציבור ובכך לקבל לבעלות ציבורית את היתרה. ראה את בית-הספר עירוני ה', מרכז ספורט מכבי, מועדון הולמס-פלייס וכיוצ"ב.
תודה. מרתק. נרצה להצטרף
תודה לך על כתבה מעניינת וטובה לכולנו. אנו גרים באחת הערים היפות בעולם, המון ירוק המון ים ובאמת יש לי עכשיו תחושת רצון לצאת ולהנות מכל הטוב הזה …