״מה ששמעתי טלטל את עולמי״ • סודות במשפחה

אחים (קולז׳: תמי גולדשטיין)

לשיחה יש כוח. בשיחה מועבר מידע. לעיתים יש במידע הזה כוח מעצים שעוזר לבנות דימוי עצמי חיובי ולאהוב את מה שיש ולפעמים זאת בשורה טובה ומעודדת. "החלטנו להתחתן", "אני בהריון", "תודה רבה לך". השבוע נתקלתי בשני אנשים ששיחה מקרית שינתה את חייהם. שני סיפורים בהם במהלך השיחה, נשמעו מילים שניערו את המציאות שאותם האנשים הכירו עד אותו רגע.

דליה, בת יחידה

דליה ישבה שבעה על אביה בביתם שבחיפה. דליה היא בת יחידה, ואמרה שתמיד קנאה בכל אלה שיש להם אחים ואחיות.

כך דליה מספרת:

ההורים נתנו לי כל מה שרציתי, פרט לאח או אחות.

אחרי שהאם נפטרה, טיפלה דליה באב וסעדה אותו עד יומו האחרון. בשבעה הגיעו בני משפחה קרובים ורחוקים לנחם את דליה האבלה. הגיעו שכנים מהבית הישן, בנות הדודה מאמריקה והחברה הטובה של אמה שגרה בעיר אחרת, אבל הכירה היטב את כולם. בעודם יושבים ומעלים זיכרונות, החברה של אמא שאלה את אחת הדודות: "הודיעו לבן שלו?". דליה נרעשה.

לבן של מי? לאבא שלה היה בן? הרי היתה בת יחידה, תמיד התחננה לאח ואמרו לה שאי אפשר. "הבן של מי?" הזדעקה, והחברה הנבוכה, חיככה בגרונה ובאי נעימות גלויה אמרה: "יש לך אח. היה לאבא שלך ילד מחוץ לנישואים". מילים שפורצות להוויה ומעלות עשרות שאלות, בין אושר לבהלה, בין חוסר אמון לתקווה.
"מי זה? איפה הוא? הוא יודע עלינו? למה לא אמרו לי אף פעם? למה לא הפגישו בינינו?"

לחפש את האח הנסתר

אחרי כל השאלות ששאלה את בני המשפחה והחקר שעשתה, הסתבר לה שרוב הדודות והחברים ידעו על קיומו. שמו משה, ונראה שכולם ידעו שאבא שלה מעביר לאמו כספים ומבקר אותו פעם בשבוע. בני המשפחה: "אמא שלך לא רצתה שתדעי. זה היה הסוד. היא התביישה. לא רצתה שתפגעי". הם ניסו להסביר, לתרץ את ההסתרה. אולם דליה החליטה לחפש ולמצוא את האח, ובדמיונה כבר חיבקה וחגגה את המשפחה החדשה. רק

אחר כך עלו פחדים. "ומה אם אמא שלו לא תרצה שנפגש? ואולי הוא נשוי ויש לו ילדים? איך אהיה פתאום דודה? אני לא בטוחה שאני יודעת איך עושים את זה. אני לא התחתנתי ואין לי ילדים". לרגע אחד דליה כבר וויתרה על האח.

אבל אשה כמו דליה לא תוותר. היא חיפשה בין הניירות של אביה, ביררה בחשבון הבנק ולאחר כמה שבועות מצאה את הפרטים של משה.

כתבות נוספות בחי פֹּה - חדשות חיפה:

ביקור בהפתעה

"הוא גר לא רחוק מאתנו. זה מוזר. אולי אפילו פגשתי אותו בסופרמרקט ולא ידעתי בכלל שהוא אח שלי", דליה אמרה ותהתה אם הוא יודע שהיא אחותו. חלפו עוד כמה שבועות ובבוקר אחד החליטה לגשת אל הכתובת שמצאה ולפגוש את אחיה ומשפחתו. 

כך היא מספרת: "זה היה ספונטני, ביקור בהפתעה. חשבתי שאם אני אחכה אז אני אבהל ולא אלך. פשוט קמתי וניגשתי אל הבית. אישתו פתחה לי את הדלת, היו שתי ילדות שעמדו בפתח הדלת ותהו מי אני ומה אני רוצה. אחרי שסיפרתי לה היא הזמינה אותי להיכנס והראתה לי תמונות של בעלה. הוא דומה מאד לאבא שלי. היא אמרה שאבא שלי היה בא לבקר לפעמים, שהיא זוכרת שהראה פעם תמונה שלי".

הזמינו דף עיסקי בחי פה – פרטים…

כשמשה הגיע הוא הביט בה בחשדנות

"הוא שאל אותי למה באת? אמר שאם לא ידעתי עד היום שיש לי אח אז מה פתאום עכשיו נזכרתי? אבא אמר לו שלא יודעים עליו. הוא סיפר לי שתמיד הרגיש סוג ב׳, הילד הלא רצוי. הוא אמר שאבא שלהם ביקר אותו מדי פעם אבל פחות התעניין במה שעובר עליו".

היה לה לא נעים. היא סיפרה לו שאבא שלהם נפטר, שמאז היא מחפשת אותו, שתמיד רצתה אח, שעכשיו היא לגמרי לבד והיא שמחה שמצאה אותו.

פתאום להיות דודה

משה הקשיב לה, אמר שהוא מבין אותה אבל ציין שהוא די עסוק ואין לו זמן לשמור על קשר. "נראה שלא היה לו נוח בפגישה הזאת אבל הוא אמר שהילדות אולי ירצו דודה, הציע שאני אקח אותן לקניות, שאפנק אותן קצת כדי שיכירו אותי. הרגשתי נורא. חשבתי שאולי הוא מתנקם בי ורוצה שאני אוציא כסף על הבנות שלו.

פתאום אני דודה. רציתי שישמח שיש לו אחות. חשבתי שהוא רצה כמו שאני רציתי, אבל לא. בכל זאת לקחתי את הילדות לקניות כמה פעמים. ניסיתי להתקרב אבל לא הצלחנו להתחבר ממש. אולי זה בגלל שגדלתי כבת יחידה בלי משפחה, ואני לא באמת יודעת להיות אחות או דודה. זמן קצר אחר כך משה נפטר בפתאומיות. לא הספקתי להכיר אותו לעומק. לא הספקנו להיות אחים כמו שיכולנו להיות אילו ידעתי עליו כל השנים האלה".

יעקב ותעלומת ההורים

למילים יש כוח. מילים שנאמרות בתוך שיחה, שנשמעות במקרה, יכולות לשנות לאדם את החיים. תארו לעצמכם: אתם נפגשים עם המשפחה הרחבה, הורים, דודים, דודות, צעירים ומבוגרים, ופתאום תוך כדי דיבור מישהו אומר למישהו שההורים שלכם, בעצם אינם ההורים הביולוגיים שלכם.

זה קרה ליעקב גץ, רס"ן בדימוס, לשעבר קצין מבצעים בחיל הים. המילים שהגיעו אליו במקרה, מתוך שיחה של אחת הדודות, צלפו בו, התפרצו לתודעתו כמו להב של סכין, שומטות את היסודות של אמון ושייכות, השאירו אותו לצוף בים של אי וודאות.

אבל איש כמו יעקב גץ לא יניח לדברים בלי חקירה יסודית. הוא החל לשאול את בני המשפחה, קרובים רחוקים, ואיש לא היה מוכן לדבר איתו על זה. אפילו הוריו פטרו אותו ב"זה הדמיון שלך, אל תדבר שטויות, הרי אנחנו כל כך דומים". אבל השיחה ההיא לא יצאה לו מהראש.

יעקב גץ (צילום: תמי גולדשטיין)
יעקב גץ (צילום: תמי גולדשטיין)

אם הם לא הורי אז מי אני?

יעקב אחד מארבעה אחים, שניים שלא היו כבר בחיים כאשר השיחה נשמעה, ואחות קטנה, שאמרה שתלך איתו לאן שיבקש עד שיבררו את העניין. "היו לי המון מחשבות. מה אם אני ממזר? בן של אמא מגבר אחר? מה אם אני מאומץ? חשבתי שיש סיכוי גדול שכל השנים שקרו אותי. זה לא נשמע הגיוני, נכון? לחיות כמעט עד גיל 65, לדאוג לכולם כל הזמן, לתמוך בכולם ופתאום לגלות שההורים שלך שקרו אותך כל החיים.

היו מחשבות שאם הם אינם הורי, אז מי אני? ומצד שני, אולי הדודה אמרה סתם כדי לסכסך, כי אף אחד אחר לא ידע שום דבר מהעניין הזה. הייתכן שרק הדודה ידעה? ההורים תמיד התכחשו. אבל אולי הם התביישו לספר את האמת. לא ידעתי מה נכון וזה לא נתן לי מנוח".  

צרפת: אין תיק אימוץ

הוא התחיל לחפש מעבדה שתהיה מוכנה לבדוק את המטען הגנטי שלו ושל אחותו כדי לראות אם הם בני אותה משפחה. אחרי טלטלות רבות הסתבר לו שאי אפשר לעשות בדיקה כזאת בישראל ללא צו בית משפט וצורך בריאותי.

מאחר ויעקב נולד באלג'יר שהייתה תחת שלטון צרפתי, הוא פנה לשגרירות צרפת לברר אם יש תיק אימוץ על שמו. לאחר בדיקות מקיפות קבל הודעה משגרירות צרפת שאין תיק אימוץ ושהוא מופיע כבן חוקי להוריו, אשר נולד כמו אחיו, באלג'יר.

בדיקה גנטית בארה"ב

חלפו חודשים והדודה נפטרה. בביקור שערך בבית האבלים, שמע את הבנות שלה מתלחשות שצריך להיזהר ולא לספר לו כלום. "דברו בצרפתית, אבל אני מבין צרפתית, וזה רק הגביר את התעלומה. בשלב הזה כבר הייתי מוכן אפילו לפנות לצופית גרנט שתעשה עלי פרק לסדרה שלה, אבודים.

אבל אז פגשתי אישה שאמרה שיש גופים פרטיים שעושים בדיקות גנטיות, ושהיא יכולה לעזור לי בזה. שמחתי מאד. אולי סוף סוף יידלק האור על התעלומה וההסתרה תתגלה. שלחו לנו טפסים ומבחנות, אחותי ואני נתנו דגימות רוק ושלחו את זה לארה"ב לבדיקה".

תוצאות משמחות

השבועות שחלפו בין זמן המשלוח ועד שהתשובה התקבלה הזדחלו להם. המתח היה גבוה ביותר ויעקב שהיה מורגל בימי מתח עוד מתקופת שירותו הצבאי הרגיש שהוא נזקק לתעצומות נפש כדי להמתין בסבלנות.

"כאשר הגיעה התשובה, זה התה מעטפה עם הרבה דפים באנגלית. הרבה מאד מידע גנטי. זה לא עניין אותי כל כך. רציתי לדעת אם אחותי ואני בני משפחה. כי אפם כן, אז ההורים שלה הם ההורים שלי. ובעניין שלה לא היה ספק שהיא של אבא ואמא. בדף האחרון מצאנו את זה. באותיות של קידוש לבנה היה כתוב: התאמה גנטית 100% בין יעקב לבין אחותי הקטנה. אנחנו אחים מאותם הורים. התרגשתי הקלה שאני לא יכול לתאר. התרגשות עד דמעות.״

לתת השראה

יעקב מספר:

עד היום אני לא מבין מה הדודה רצתה. אני רק יודע איזה טלטלה עצומה נוצרה בחיים שלי בגלל השיחה ההיא, בגלל כמה מילים. אני יודע ומבין את הכוח של המילים. מילים שיוצאות מהפה מתפזרות ואין שליטה על מה שקורה אחר כך.

יעקב מספר שיצא למסע הרצאות על הסיפור האישי שלו ועל הכוח של המילים כדי לתת השראה לאנשים להקשיב, לדבר בדרך חיובית, לדבר באהבה ולהגיד אמת.  

ראיתם משהו? דווחו לנו כאן…

הגיבו כאן לכתבה

3 תגובות
  1. תמי גולדשטיין אמר/ה

    תודה. אכן מרגש. לפעמים המסע והחיפוש הם חלק חשוב מהדרך

  2. ענת יגנ אמר/ה

    תמי
    מרגש מאוד הסיפור.
    ענת יגנ

  3. נורה אמר/ה

    סיפור ממש עצוב עם סוף שמח כמובן. אבל אם הוא היה בא אליך היית אומרת לו את האמת מהתחלה והוא לא היה צריך לעבור את כל התהליך הקשה הזה והמתח

הגיבו כאן לכתבה