הדיפלומטיה כגשר בין תרבותי לעשיית שלום • סאמי יחיא • דעה

סאמי יחיא כתב המאמר (צילום: אלבום אישי)

השבת השחורה של ה-7 באוקטובר החזירה אותי בזמן לשנת 1989 והעירה בי מחדש את הילד בן ה-15 שקיבל חיים חדשים, אותו ילד שנהג האוטובוס מקו 405 סגר בפניו את הדלת משום שלא היה בידו כרטיס נסיעה שנרכש מהקופה הראשית. רצה הגורל וקו 405 לא הגיע ליעדו ואני כן.

בשנת 1989, ביום חמישי ה-6 ליולי, התעוררתי ליום בהיר ויפה בכפר קרע, הכפר בו נולדתי וגדלתי עד גיל 13. קמתי מוקדם מהרגיל כי הייתי חייב לנסוע לירושלים, אבי עבד כמזכיר ראשי בבית הדין והוא ביקש ממני להגיע אליו עם מסמכים שהשאיר בבית. הדרך היחידה להגיע לירושלים מכפר קרע בשעות הבוקר היא דרך תל אביב.

הייתי ילד ממושמע ועל כן הגעתי לתחנה המרכזית בתל אביב בזמן. הייתי ילד תמים, שחי בבועה משלו ולמעט המעברים בין כפר קרע לחיפה לא הכרתי לעומק את אורח החיים בישראל, את הקונפליקטים המתרחשים בה ואת מידת ההשפעה שלהם על מרקם החיים. התרגשתי מחופשת הקיץ בתל אביב, עיר שוקקת חיים, עם גוונים שונים, אנשים שונים ורעשי רקע של ההמון.

התהלכתי לבדי בין האנשים לכיוון תחנת קו 405 כשאני מלא התרגשות ושמחה, עד שהגעתי לנקודה בה הגיע תורי לעלות לאוטובוס. עליתי במדרגות ושאלתי את הנהג האם האוטובוס נוסע לכיוון לירושלים? הוא השיב בחיוב. בתגובה, הוצאתי כסף מהכיס וביקשתי ממנו לרכוש כרטיס. הנהג סירב לבקשתי והשיב כי לא מוכרים כרטיסים באוטובוס וכי עליי לרדת ולרכוש אחד מהקופה הראשית. כועס ומתוסכל, ירדתי מהאוטובוס בעל כרחי.

הכעס והאכזבה המרה שהציפו אותי זכורות לי היטב עד היום

לא הכרתי את האזור ולא ידעתי לאן אני הולך, ניסיתי לחשב מסלול מחדש תוך שאני מחפש את הקופה הראשית. כשמצאתי אותה, מיהרתי לקנות כרטיס נסיעה ורצתי חזרה לתחנה בכדי לא לפספס את האוטובוס. אבא שלי חיכה לי בירושלים וכל דקה הייתה חשובה בשבילי.

רצתי כנגד הזמן וכבר ראיתי את עצמי עושה את הצעד האחרון ועולה פנימה אל האוטובוס. בדיוק ברגע בו שמתי את רגלי על המדרגה הראשונה, סגר הנהג את הדלת בפניי ולא אפשר לי לעלות, תחושת הכעס והאכזבה המרה שהציפו אותי זכורות לי היטב עד היום.

כעבור מספר דקות הגיע האוטובוס הבא לירושלים, עליו עליתי. תחילת הנסיעה עברה בנעימים ונופי ההרים השכיחו ממני לרגע את עוגמת הנפש שזה עתה חוויתי. צללתי אל השקט והנופים הפסטורליים שהרגיעו אותי. רגע לאחר מכן, בבת אחת, הכול התנפץ, השקט התפוגג ובמקומו החלה מהומה ובהלה רבה. מבעד החלון ראיתי עשן ואש. האוטובוס עצר בצד והנוסעים ירדו ממנו בחיפזון. חלקם מבוהלים וחלקם תרים אחר נפגעים ומנסים להושיט עזרה.

לתדהמתי הרבה, האוטובוס שהתפוצץ היה קו 405 שיצא מתל אביב, האוטובוס אליו לא הצלחתי לעלות. יחד עם יתר הנוסעים ועוברי אורח נוספים ניסינו לפנות נפגעים תוך בניית שרשרת אנושית שניסתה להגיע לאוטובוס שהתדרדר לתהום. העברנו כך דקות ארוכות שנדמו לי כנצח עד להגעת כוחות ההצלה. לאחר שהגיעו, סיפר לי נהג האוטובוס אליו עליתי כי טרוריסט בן עוולה ביצע פיגוע.

תחשבו ותאמינו במה שנוח לכם

"נסתרות הן דרכי האל" ו"כל עכבה לטובה" תחשבו ותאמינו במה שנוח לכם. אך בשבילי זו הייתה לידה מחדש ובחירת הדרך שבה אני רוצה להמשיך, דרך של בניית שלום, דרך של דו קיום, דרך להבטיח את הביטחון של כולנו, לא משנה מה הרקע שלנו וכמו ששונה דמארי שרה "יאהב אדם לאדם וכתתו חרבותם לא ילמדו מלחמה לא ילמדו עוד מלחמה יבוא עוד יום ובנו מפריו יטעם".

מאז אותו מקרה, מצאתי את עצמי מתחבר למגוון רחב של מיזמים לקידום השלום, בין אם זה באופן עצמאי ובין אם באופן ממוסד. היום אני נרגש להיות חלק ממשפחת משרד החוץ.

אם אתה סקרן, הרפתקן ורוצה להשפיע, בוא להיות חלק מהמשפחה

משרד החוץ משמש כגשר בין מדינת ישראל למדינות העולם והוא מתמחה בהקניית ידע בינלאומי, בניית קשרים דיפלומטים והגנה על האינטרסים של מדינת ישראל בקהילה הבינלאומית. כמו כן, הוא מגיב לאתגרים דוגמת מאבק בטרור ובהתחמשות איראן בנשק גרעיני, חסמים כלכליים ואיומים ביטחוניים ומסייע בחיזוק יחסי הידידות של ישראל ברחבי העולם.

כתבות נוספות בחי פֹּה - חדשות חיפה:

יחד עם התפתחות העולם הגלובלי, השתלבות בקורס הצוערים של משרד החוץ הישראלי היא הזדמנות ייחודית עבורי להרחבת הידע, לפיתוח מיומנויות מקצועיות ולהשקעה בהשגת הבנה מעמיקה של הדינמיקות הבינלאומיות. ההשתלבות מספקת גישה ישירה לעבודה עם מגוון מומחים בתחום, מסייעת בהסקת מסקנות בעניינים גלובליים, ומקנה רקע ייחודי שישפר את היכולת להבין, לנתח ולהתמודד עם האתגרים הגלובליים על מנת לייצר אפקט רוחב מעמיק לשיפור וקידום האינטרסים של המדינה.

על כותב המאמר סאמי יחיא

סאמי, צוער מדיני במשרד החוץ, בעל תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ותואר שני במנהל עסקים לפני כן, כהן כקונסול תיירות למדינות הודו והפיליפינים.

סאמי הוא חיפאי בן 49, נשוי באהבה לסוהאד ואבא לנדא המקסימה, בעל תואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, תואר שני במנהל עסקים ודיפלומה לניהול מילונאי. בתקופת הלימודים סאמי עסק בתחום מזון ומשקאות.

בשנת 2000 עבר לעבוד בתחום הפרסום, לאחר מכן, הקים בחיפה עסק פרטי בתחום ההפקות והפנאי. בשנת 2012 התחיל את דרכו במשרד התיירות כמנהל מארקום, בשנת 2013 קבל תעודת הוקרה והערכה מלשכת השר ובשנת 2015 את אות העובד המצטיין של הנציבות. בשנת 2019 מונה למנהל לשכות הודו והפיליפינים(נספח תיירות).

הגיבו כאן לכתבה

2 תגובות
  1. דר' שמפנייר אמר/ה

    אוסף של קשקושים. האמנה הפלשיטנאית שנכתבה ב-1964 מכילה 31 סעיפים ש-5 קוראים להשמדת ישראל וה-31 אוסר לשנות אותו מהאמנה ללא חתימת שני שליש מהכותבים שכבר מזמן עם 70 הבתולות בגהינום. אפילו כשרבין ביקש מערפאת למחוק את חמשת הסעיפים אחרי אסון אוסלו, עראפת התחמק ולא עשה כלום. רק טיפשים ונאיבים יכולים עדיין להאמין שאפשר להגיע לשלום

  2. ש אמר/ה

    יישר כוחך סאמי..
    מי ייתן ויירבו שתופי פעולה בין אנשים טובים מתרבויות שונות / עמים שונים למען שלום אמיתי !

הגיבו כאן לכתבה