מאז פרוץ המלחמה, ביום הארור ההוא בדרום, הרבה בעלי חיים נשארו בדרום ללא מענה.
אנשים מקיבוץ בארי, בו התחוללו אסונות נוראיים במסגרת המלחמה, כותבים בקבוצת החתולים בפייסבוק שיש להם חתול נכה או כלב אהוב שלא הספיקו לאסוף אותם לפני שהתפנו מביתם, ונשארו בדילמה. אישה בהריון שבעלה התגייס למילואים בצו 8, מספרת שאינה יכולה לנקות את השירותים של החתול והיא בבעיה ואין לה פתרון.
בעלי החיים חווים גם הם פוסט טראומה
מאז פרוץ המלחמה עוד ועוד סיפורים על בעלי חיים שנשארו מאחור, חווים גם הם פוסט טראומה ואינם מבינים היכן בעליהם או אלה שטיפלו בהם בכזו אהבה עד לפני המלחמה. בעליהם נותרים בחרדה ובלחץ בשל החשש שיקרה לבעל החיים דבר מה, ואף חוששים לאחר המלחמה מהגרוע מכל.
החתולים שלי הם שמרגיעים אותי
כמובן שכשאתה בלחץ אתה לא חושב על בעל החיים שלך ואתה בורח. הפחד הכי גדול שלי זה החיים של החתולים שלי, ויש לי שישה מהם ועוד כמה חתולי רחוב שבאים למסעדה שלי לאכול.
עבורי, החתולים הם המרגיע הלאומי, כן, הם מרגישים הכי טוב אותי כשאני בלחץ ובחרדה מהמצב של המלחמה. לכן, החלטתי להישאר איתם בפינה שלי בבית שלי.
אבל מה יעשו תושבי הדרום שהחברים על 4 שלהם לא נמצאים איתם בימים אלו? ומה יעשו בעלי החיים שנותרו לבד כי בעליהם נרצחו במלחמה?
אנו, חובבי בעלי החיים, נותרים על שאלות קשות וכואבות ללא תשובה.
כולם משווים את הברברים מהחמס לחיות אבל האמת שאין להשוותם לחיות כי חיות לא רוצחים בשביל הכיף חיות יותר טובים מיהם
הם בעלי החיים חלק מהנשמה שלנו
כתבה חשובה חגית אברהם. שבת שלום ומבורך.
תודה רבה, אכן היה לי חשוב לכתוב על כך.
קורע את הלב