גוף של מתאגרף עם נשמה של בריון
כשהייתי ילד, היה אצלנו במושב אחד בשם זלמן. האיש התברך בגוף של מתאגרף ובנשמה של בריון. במושב כינו אותו החברים, קסיוס, על שמו של המתאגרף האגדי קסיוס קליי, למרות הדמיון המפוקפק בין השניים.
זלמן נהג להשוויץ שהוא תמיד משיג את מה שהוא רוצה. הוא די צדק, עובדה, הוא היה היחיד במושב שהצליח להשיג רישיון להקים חממה לקנביס רפואי. היה זה ענף חדש וריווחי במיוחד.
מכיוון שכך, ידע כל מי שהתבונה שוכנת בקודקודו: עם זלמן לא כדאי להתעסק, אבל לפעמים לא היתה ברירה.
דווקא קוזילביץ', יושב ראש הוועד, הבין מזמן שזלמן יכול להיות נכס עבורו.
בבחירות האחרונות תמך בבחירתו של זלמן לוועד ועודד את הציבור להצביע עבורו.
"יש לו קשרים במשרדי הממשלה וכדאי לכולנו שיהיה חבר בוועד המושב," טען בלהט.
זלמן אכן נבחר וקוזילביץ' היה בטוח שהוא בכיס שלו, כמו גם חברי וועד אחרים.
בשורה
בישיבת הוועד האחרונה, בישר קוזילביץ' שהשיג ממשרד התשתיות תקציב מכובד. הוא לא שכח לציין את תרומתו החשובה של זלמן להישג הזה בזכות קשריו עם מנכ"ל המשרד הממשלתי.
"כעת צריך הוועד להחליט היכן להשקיע את הכסף," הכריז, "אני מציע להשקיע אותו בשיפוץ הכביש ובבניית מדרכות מהכניסה למושב עד לצרכנייה. אם יהיה כביש כמו שצריך, המחירים ירדו והציבור ייהנה מכך," אמר קוזילביץ' לחברי הוועד שהתכנסו כדי לקבל החלטה מה לעשות בתקציב הזה.
הצעה הגיונית
"איך כביש אספלט יוריד מחירים?" שאלה שמחה האחות הקהילתית, "אם כבר להשקיע במשהו חשוב, אני מציעה שנקנה למושב אמבולנס עם ציוד מציל חיים משום שלאמבולנס הקרוב ביותר לוקח יותר מחצי שעה להגיע למושב שְכוּח האל שלנו."
ההצעה של שמחה היתה מאוד הגיונית אבל קוזילביץ' התעקש על שיפוץ הכביש. לכולם היה ברור מדוע, פשוט משום שהוא היה הבעלים של הצרכנייה.
הוועד ניגש להצבעה ולתדהמת כולם, הצעת ההחלטה של קוזילביץ' נפלה משום ש…זלמן התנגד.
"אני חושב ששמחה צודקת!" אמר זלמן באופן בלתי צפוי.
"מה קרה קסיוס?" שאל אותו קוזילביץ' אחרי שהישיבה הסתיימה.
"מה לא ברור?" אמר זלמן, "אם אתה מרוויח, גם אני רוצה להרוויח."
כראש הוועד, הייתה לקוזילביץ' זכות ערעור על החלטות הוועד ובישיבה הבאה נערכה הצבעה חוזרת וההחלטה על סלילת כביש לצרכנייה עברה ברוב קולות, כמו גם אישור להגדלת מכסת המים המסובסדת למשקים שבהם מגדלים קנאביס רפואי.
שמחה, כמו רבים אחרים, חשבה שההחלטות נגועות באינטרסים אישיים ולא יכולה הייתה להשלים עם העוול הבוטה. האבסורד היה שרוב החברים במושב הסכימו איתה, אבל מה כבר יכלו לעשות? קוזילביץ' נבחר ברוב קולות להיות יו"ר הוועד. דמוקרטיה, לא?
תלונה
שמחה הייתה מן טיפוס מעצבן כזה שמתקשה להסתגל לאי צדק, ניצול, שחיתות, שקרים ועוד כאלה תופינים. היא החליטה לפנות בתלונה לוועדת הביקורת של המושב. זהו גוף בלתי תלוי שנבחר אף הוא בקולות החברים ובכוחו לשנות החלטות של הוועד והיו"ר.
תפקיד חברי וועדת הביקורת הוא למנוע שימוש שרירותי של יו"ר הוועד וחבריו במשאבי הציבור, לבדוק אם ההחלטות סבירות והגיוניות, לברר לעומק טענות של חברים ולבחון האם ההחלטות של הוועד עומדות בתקנון של היישוב, של המועצה האזורית ושל חוקי המדינה.
בתלונתה קבלה שמחה שקוזילביץ', באמצעות הרוב האוטומטי שיש לו בוועד המושב, הוביל להחלטה שמועילה לו אישית ופוגעת ברוב חברי המושב. הכביש לצרכנייה, שממומן מכספי ציבור, ישרת אינטרסים אישיים של בעל הצרכנייה, הלא הוא קוזילביץ' בעצמו.
החלטה זו, טענה שמחה, נוגדת את תקנה מספר 17א' לתקנון היישוב, הקובעת שבמקום בו קיים חשש לקבלת החלטה הנובעת מאינטרסים אישיים, תבוטל ההחלטה ותעמוד להצבעה ישירה של כל חברי המושב.
תקנת התגברות
כששמע קוזילביץ' על פנייתה של שמחה, אמר:
"על זה בדיוק אני כל הזמן מדבר, איך אפשר לנהל ככה מושב? כל זב חוטם פונה לוועדת ביקורת ויכול לעצור את ההתפתחות של המושב. כדי שנתקדם, צריך משילות!" הכריז.
הוא כינס ישיבת חירום של וועד המושב והעביר תיקון לתקנון המושב שעל פיו הוועד יכול לבטל החלטה של וועדת ביקורת ברוב רגיל.
"אנחנו נבחרנו על ידי רוב החברים ולפיכך אנחנו הריבון במושב וביטול החלטות שלנו הינה פגיעה בחברים."
כעבור כמה שבועות, נסלל כביש אספלט שחור ויפה מהכניסה למושב עד לצרכנייה, כולל מדרכות רחבות מרוצפות באבנים משתלבות.
חממת הקנאביס של זלמן התרחבה והכפילה את שטחה ואילו המחירים של המצרכים בצרכנייה, עלו.
צדק?
בוקר אחד חש קוזילביץ' ברע ושמחה הובהלה לביתו.
"צריך אמבולנס דחוף!" פסקה והתקשרה בבהילות למגן דוד אדום, "כל הסימנים מראים שיש לו התקף לב!"
כשהאמבולנס הגיע כעבור כחצי שעה, לא נותר לפרמדיק אלא לקבוע את מותו של יושב ראש הוועד המיתולוגי של המושב והבעלים של הצרכנייה במקום.
הערה
עלילת הסיפור, הדמויות והשמות, כולם הינם פרי הדמיון וכל קשר בינם לבין אירועים שהתרחשו ומתרחשים במציאות, מקרי בהחלט.
כל הכבוד לך יוסי ברגר. שבוע טוב לכולם
סיפור חביב ונכון. ולמרות שרושם המאמר מציין שהדמויות והעלילה הם פרי הדמיון אני באופן אישי כן רואה את הקשר למה שקורה בישראל.
המדינה שלנו נתונה במשך עשרות שנים למשטר עריצי ודיקטטורי של מערכת בתי משפט דורסנית שפוגעת קשה בדמוקרטיה הישראלית ובשלטון החוק שנבחר לפי כללים דמוקרטיים.
נקווה שאותה עריצות בתי משפט תסיים את דרכה כמו הגיבור בסיפור ובמקומה תחל מערכת משפט דמוקרטית שמייצגת את דעת רוב העם הנבחר בארצו.
שלום שולמית.
התגובה שלך מלמדת שלא הבנת את המסר ואת הלקח שבסיפור, או שהבנת אבל את לא רוצה להודות במציאות שהוא מדמה 🙂 אין כל קשר בין המסקנות שלך לבין העלילה ותוצאותיה.
שבת שלום.
יוסי שלום
אילו רושם המאמר רצה להעביר את המסר שלו/לקח/מציאות שהסיפור שלו מדמה מדוע הוסיף את ההערה בתחתית המאמר ש"הכל מקרי" ביחס למציאות?🙂
ואפרופו התקווה שמערכת המשפט השמאל הדיקטטורית תיעלם נקווה שאיתה תיעלם גם תקשורת השמאל והינדוס התודעה ששולטות ברוב העם הימני כבר עשרות שנים.
שבוע טוב
שלום שולמית.
אני בטוח שתסכימי איתי שלא כדאי להאכיל את הקוראים בכפית עם מסר של סיפור. צריך להשאיר משהו לאינטליגנציה של הקוראים.
גם בהערה בסוף, בנוסף לאמת שבה, יש משהו שהוא בבחינת "די לחכימא ברמיזא". אני מקווה שעכשיו זה קצת יותר ברור.
בסיפור, ועדת הביקורת של המושב היא הנמשל למערכת המשפט בישראל. באמת היית רוצה לחיות במושב שבו אין ועדת ביקורת שתוכל להגן עלייך בפני יו"ר וועד מושחת ונצלן שקיבל את כוחו מהציבור ופועל נגד הציבור? אני בטוח שהתשובה שלך, כאדם חכם היא: "ברור שאני רוצה מישהו שיגן עליי מבעלי השררה!"
שבוע טוב.
בוא נסכם ששנינו היינו רוצים לחיות במדינה שהממשלה תוכל לבצע כל רפורמה בהינתן לה הרוב הדמוקרטי בקלפי ולא האספסוף ברחוב או התקשורת או השדרה הפיקודית בצבא או בפקולטה יהיו מעליה ויכתיבו לרוב האנשים מה נכון לנו.
זוהי דיקטטורה אם לא הבנת.גם קוזילביץ בסוף הבין.
בואי נסכם שלא הבנת לא את הסיפור, לא את המשל ולא את הנמשל.
בואי גם נסכם שלפני שנסכים בינינו איפה היינו רוצים לחיות, תיגשי למילון ותבררי מהי ההגדרה של דיקטטורה. רמז: מצב בו לשלטון יש כוח מוחלט, יעני "משילות" ללא מצרים. באותה הזדמנות מומלץ שתתעמקי גם בהגדרה של "מהי דמוקרטיה".
וללא כל קשר להגדרה כזו או אחרת, האם תרצי לחיות במדינה שבה ממשלה, שנבחרה ברוב דמוקרטי בקלפי, תוכל למשל לבצע רפורמה שתקבע שרק מי שעובר בחינה באזרחות, יקבל זכות בחירה? או אולי רק מי שיעבור בחינה ביהדות?