שלום דובני, שהקים את חוף הסטודנטים בחיפה, הלך לעולמו

שלום דובני, שהקים את חוף הסטודנטים בחיפה, הלך לעולמו בגיל 66, לאחר למעלה מ-40 שנים בהם עבד בחוף שאהב כל כך.

דובני השאיר אחריו שלושה ילדים – חופית, אלירן ועדן. בנו אלירן מספר שהחוף היה הבית השני של אביו, והוא בילה בו זמן רב יותר מאשר בביתו. המוטו של דובני, שהיה אף כתוב על האוטו שלו, היה: 'חי ים וכל היתר חארטה'. "אבא שלי תמיד אמר שעדיף למות עם כרס של בירה מאשר עם גיבנת של עבודה קשה", אומר אלירן.

ביום רביעי האחרון (28/6/23) הובא שלום לקבורה, רבים ליוו אותו בדרכו האחרונה.

45 שנים של ים

"אבא שלי עבד בים 45 שנה", מספר אלירן. "בתחילת דרכו עבד בחוף הכרמל, הרבה לפני שבנו את המלונות. לאחר מכן עבר לחוף שקרא לו "חוף הסטודנטים". בעבר החוף היה מלא בדגלים ופרגולות מסכך שקישטו אותו והיה בו שלט ענק בכניסה שהיה כתוב בו "חוף הסטודנטים". החוף גם זכה באות "החוף הכי יפה בארץ". את הרכב שלו, שנקרא "המזנונית של שלום", הקפיד אבא תמיד לצבוע בצהוב, זה היה הסמל שלו".

מאחורי השם "חוף הסטודנטים" עומד אבא שלי

"אבא שלי למעשה הקים את חוף הסטודנטים. את החניון הקים ממש במו ידיו. הוא קרא לכך לחוף כי היו מבלים בו הרבה צעירים וסטודנטים. היה איזה בחור שהיה מכין לו קלטות עם מוזיקה שהסטודנטים אהבו. היו לו כמה קלטות כאלה והוא היה משמיע אותן ברמקולים קטנים שהיו על הרכב שלו.

היה לו דגל ישראל שהקפיד לשים על הרכב שלו, ולפעמים גם דגלים של ברזיל וארגנטינה. בכניסה לחוף הוא היה כותב "חוף הסטודנטים" מדי יום, והעירייה הייתה מוחקת. בסופו של דבר העירייה הפסיקה למחוק את השם וכך זה הפך לשם הרשמי של החוף. היום גם בווייז החוף מופיע בשם הזה".

הלקוחות הפכו עם השנים למשפחה

"אבא שלי ידע לשחות מצוין והציל הרבה אנשים לאורך השנים. הוא היה בקשר עם המצילים וברגע שהיה צריך היה מזנק למים ועוזר.
היה לו חשוב תמיד שהחוף יהיה מסודר, שבת אחרי שבת אנשים היו מגיעים, דורות על דורות, שבוע אחרי שבוע. האנשים הקבועים הפכו להיות כמו משפחה עבורנו.

"היום אני בן 32, וכשאני בא לחוף יש אנשים שזוכרים אותי מהזמן שהייתי בגיל של הבן שלי. עבדתי עם אבא כמעט 20 שנה, מגיל 10 ועד גיל 28. הייתי בא לעזור לו בשבתות. בשביל אבא זה היה מפעל חיים, הוא היה בא בחורף ובגשם, הוא היה שם הרבה יותר מאשר בבית.

גם את אשתי הכרתי בחוף, היא הגיע לבלות בו וקבענו לצאת לדייט ומאז אנחנו יחד. אני הפכתי את אבא שלי לסבא כשהבן הבכור שלי נולד. קיווינו שהוא יהיה סנדק בקרוב, כשייוולד לנו עוד בן, אבל לצערי הוא לא הספיק".

"אבא שלי עבר ניתוח מעקפים והתאושש ממנו, אבל אז לחץ הדם שלו ירד והלב הפסיק לפעום בפתאומיות. ראיתי אותו לפני שהוא נכנס לניתוח, אבל לא הספקתי להיפרד ממנו… כל החיים הייתי קרוב אליו, ולכן זה כל כך כואב…."

אבא שלי אהב ליהנות מהחיים בפשטות

"אני יודע שהיו בלוויה הרבה אנשים, אבל אני לא ראיתי כלום. גם לשבעה מגיעים הרבה אנשים כדי לכבד את אבא. הוא הצליח לגעת בכל כך הרבה אנשים, הוא באמת היה אוהב אדם. תמיד אמר לי שחייבים לכבד כל אדם באשר הוא, לא משנה מה המעמד שלו, תמיד אמר שצריך לכבד כל אחד ולעולם לא להפנות עורף לאיש".

אבא היה אדם אופטימי שהקפיד לפתוח את הבוקר עם חיוך, מול הים. עם בירה קרה, שהיתה חלק מחייו. הוא באמת היה איש של שלום, ממש כמו השם שלו. תמיד השתדל לעזור בכל דרך ולשמח אנשים… מרגש לדעת לכמה לבבות הוא נכנס והשאיר בהם חותם".