דיכאון סביב היריון • מה צריך לדעת, כיצד נזהה ואיך נוכל לסייע לאישה הסובלת ממנו?

(חי פה היריון ולידה) – "בייבי בלוז" או דכדוך לאחר לידה, הוא תופעה מוכרת ונפוצה בישראל וברחבי העולם, כשהנתונים מצביעים על כך שבין 80%-85% מהנשים חוות אותו באופן כזה או אחר.

להבדיל מדכדוך אחרי הלידה, שהוא, כאמור, תופעה נפוצה, טבעית וחולפת, המתחילה מיד לאחר הלידה ונמשכת עד חודש לאחריה, ישנן נשים שחוות דיכאון כהגדרתו בספר האבחנות DSM סביב הלידה, המלווה בתסמינים קשים יותר ושאינם חולפים גם חודש אחרי הלידה אף יכולים להופיע או להימשך שנה אחריה. דיכאון כזה מתחיל לעיתים עוד במהלך ההיריון ואף עלול להחמיר עד כדי שיהווה סכנה.

מיכל אידלמן אוחנה, אחות מרכזת תחום פסיכיאטריה, כללית מחוז חיפה וגליל מערבי, מסבירה כיצד ניתן לזהות דיכאון סביב היריון ולידה אצל נשים ובאילו דרכים ניתן לטפל ולסייע ליולדת לעבור אותו בשלום.

בתחילת החודש (מאי 2023) התעוררו תושבי חיפה לידיעה קשה וקורעת לב, כשתינוק בן כ-10 חודשים ואימו הצעירה נמצאו בדירת מגורים בעיר כשהם ללא רוח חיים.

המקרה זעזע רבים ועורר אין ספור שאלות. כשנודע, זמן קצר אח"כ, כי האמא סבלה מדיכאון לידה, משלא יכלה להתמודד עם התחושות הקשות והייאוש שעטף אותה, החליטה לשים קץ לחייה ולחיי תינוקה בן 11 החודשים.

האם השאירה אחריה מכתב בו סיפרה כי סבלה מדיכאון שעליו לא הצליחה להתגבר. היא הוסיפה כי היא לוקחת אחריות ומצטערת על הכל. לאחר מותה ומות תינוקה, נותר בעלה, האב הצעיר, המום ושבור. במסגרת סיקור המקרה בחי פה, סיפרו השכנים ואנשים מסביבתה של האם, כי לא הבחינו בסימנים מיוחדים שהעידו על כך שהאם שרויה בדיכאון שכן היתה אישה חייכנית ונראתה מאושרת מאוד ושמחה על לידת בנה.

יכול להיות שהסיפור היה יכול להיגמר אחרת, אם מישהו היה מודע למצבה והיא היתה זוכה לקבל טיפול בזמן.

מיכל אידלמן אוחנה, אחות מרכזת תחום פסיכיאטריה בכללית, אומרת בראיון כי היום כבר לא משתמשים במושג דיכאון לאחר לידה, אלא "דיכאון סביב היריון", שכן הדיכאון יכול להתפתח גם במהלך שלבי ההיריון ולאו דווקא לאחר הלידה.

בין דיכאון ל'בייבי בלוז'

"15% מהנשים סובלות מדיכאון במהלך ההיריון. לרוב הדבר מתחיל להופיע בשבוע ה-26 להיריון, לפעמים גם לפני. ישנם מצבים שהדיכאון מתחיל בהיריון ונמשך לאחר הלידה. ידוע גם שנשים שילדו פג נוטות יותר לדיכאון.

חשוב לדעת כי בין 80%-85% מהנשים חוות בייבי בלוז, או מה שנקרא בעברית 'דכדוך לאחר לידה', תופעה שכיחה כאמור, ואף נורמלית וטבעית. הדכדוך קשור לירידה הורמונלית דרסטית ובדרך כלל נמשך כחודש לאחר הלידה. זהו פרק זמן שטבעי לחוש בו דכדוך, שבו אנחנו נותנים לנשים לחוות אותו ואת השינויים ההורמונליים והפיזיולוגיים. דיכאון כהגדרתו בספרות כזה שמחייב טיפול והתערבות הוא דיכאון שגם לאחר חודש אינו חולף, והרבה פעמים הוא מופיע גם שנה לאחר הלידה. חשוב לציין כי ישנם גם גברים שחווים דיכאון".

מעקב, גורמי סיכון וזיהוי

מעקב, גורמי סיכון וזיהוי יש אחיות מקצועיות מתחום מעקב הריון וטיפות חלב שמאתרות ומנטרות את הנשים בחשד לדיכאון על ידי שאלון, תחילה בתקופת ההיריון, כשהאישה ההריונית ניגשת לבדיקות שגרתיות במסגרת מעקב היריון וממשיך במילוי שאלון חודש לאחר הלידה עם ביקור התינוק ואימו בטיפות חלב. באמצעות מילוי השאלונים והמענה לשאלות יש לנו כלי סינון שלפיו אנחנו יכולים לזהות אם קיים או לא קיים סיכון לדיכאון. מדובר בשאלון מתוקף שמחלקים אותו בכל העולם.

בשאלון מופיעות 10 שאלות וכל שאלה מקבלת ניקוד. בסיום השאלון אנחנו מחשבים את הניקוד – מי שמקבלת קידוד 10 ומעלה אנו מבצעים לה הערכה תפקודית, מנהלים איתה שיחה ומציעים לה מפגשים עם עובדת סוציאלית, אחות או במסגרת טיפת חלב או דרך מרכז לבריאות האישה כמובן הסבר והמשך מעקב ומילוי חוזר של השאלון בעוד כשבוע, שבועיים. אישה שמקבלת 10 או פחות, אנו מסבירים לה על השינויים שעלולים להתרחש לאחר הלידה ומסייעים לה להבין למה לצפות.

ניקוד של 13 ומעלה מצריך הערכה והתערבות של פסיכיאטריה ולנו בכללית יש מערך בבריאות הנפש המתמחה בדיכאון סביב היריון. חשוב לציין כי אם יצא קידוד בשאלון של פחות מעשר שזה נחשב תקין אולם בשאלה 10, המתייחסת לאובדנות יש תשובה חיובית, הדבר משנה לחלוטין את התמונה והאישה מופנית גם במקרה הזה למרפאה לבריאות הנפש".

לא קל כל כך לזהות דיכאון סביב ההיריון, למה?

"בהיריון ישנם הרבה דברים שמשפיעים על מצב הרוח ועל התפקוד של האישה, אם זה הורמונים, שינויים גופניים, עייפות יתר ועוד. כל הדברים הללו הם מצד אחד נורמליים ושכיחים ומהצד השני הם גם דומים לתסמיני דיכאון. אבל אנחנו גם לוקחים בחשבון את הרקע ההיסטורי של המטופלת.

אם נחלק את ההיריון לטרימסטרים, אז בטרימסטר הראשון יש לפעמים התלבטות, עליית הורמונים, בחילות, הקאות ומצבי רוח ואז נשאלת השאלה האם מדובר בדיכאון או תגובות נורמליות של אישה בהיריון?
בטרימסטר השני, בדרך כלל הנשים מספרות שהן יותר נהנות בהיריון ורוב התופעות המעיקות חולפות.
בטרימסטר השלישי אנחנו מחלקים את השאלון במסגרת מעקב ההיריון. בטרימסטר הזה הנשים יותר כבדות, סובלות מבצקות, יש נשים כאלה שחשות פחד מהלידה, לא ישנות טוב וההורמונים ממשיכים לעלות וזה משפיע על מצב הרוח שלהן.

לאורך כל התקופה של המעקב ולפי השאלון, או אם זוהה משהו אצל האישה, כי מעבר לאומדן אנחנו גם מסתכלים על גורמי סיכון, אם לאותה אישה היה קונפליקט משמעותי עם האמא שלה בילדות (הכוונה לבעיות רציניות, לא ויכוחים שכיחים בין אמא לבת), או לדוגמה אם חוותה אובדן של האמא שלה, היות שנמצא קשר אצל נשים שאיבדו אימן, לקשיים סביב האימהות.

מצבים נוספים שניתן להם תשומת לב מיוחדת הן אצל נשים שעברו או עוברות כעת הפלות ולידות שקטות, שנוטות יותר לפתח מחשבות שליליות. נשים שאין להן תמיכה, נשים שעברו היריון קשה, כאבי גב משמעותיים או כאלה שמקיאות בלי סוף לאורך כל ההיריון, נשים שעוברות משבר בהיריון, משבר בזוגיות, בעיות כלכליות וכיו"ב, לכל הדברים האלה עלולה להיות השפעה על שלוות הנפש של האישה.

בנוסף, אישה שסובלת מדיכאון, חרדות או בכלל עם רקע בבריאות הנפש עוד לפני ההיריון, נשים שנטלו תרופות פסיכיאטריות והפסיקו אותן כשנכנסו להיריון, נשים שעברו טראומות מיניות בגיל צעיר… כל אלו ועוד, עלולים לגרום לדיכאון סביב ההיריון.
במקרים של נשים שנטלו תרופות לפני ההיריון, אנחנו מבקשים שלא להפסיק, אלא לגשת ולהתייעץ עם רופא".

תסמינים ונורות אזהרה:

• חוסר הנאה או שמחה, אפילו מהדברים הקטנים והרגילים שהיו משמחים את אותה האישה בדר"כ.
• חוסר אנרגיה ועייפות יתר.
• אי שקט ואדישות.
• רגשות אשם וחוסר ערך עצמי.
• קשיי ריכוז.
• קשיים בשינה.
• שינויים בתיאבון.
• הגעה מרובה לרופא הילדים עם התינוק, על אף חוסר האנרגיה.
• חרדה ואי שקט.
• הגזמה והקצנה.
• בקשות של המון בדיקות במהלך ההיריון.
• אי מסוגלות לצאת מהמיטה.
• אי מסוגלות לטפל בתינוק.
• מחשבות פסימיות.
• היעדר חיבור לעובר בהיריון ולתינוק לאחר הלידה.

כל אלה אמורים להדליק נורה אדומה ולהצביע שיש חשד לדכאון שיאובחן על ידי אנשי מקצוע בלבד.

אם נדלקת נורה

"מאוד חשוב שאם נדלקת נורת אזהרה או מזהים חשד לדכאון – לשים לב, להיות פתוחים, לשאול את אותה אישה על התחושות שלה ולתת לתחושות הללו לגיטימציה, להראות לה שאנחנו איתה ולא להיות ביקורתיים.

אם האישה בכל זאת לא משתפת פעולה, חשוב לפנות ולדווח לרופא ולצוותים, כי ברגע שהמשפחה מדווחת, וזה דבר שקורה המון, הצוות מגיע ומנהל איתה שיחה במסגרת המעקב, בין אם זה בטיפת חלב או המרכז לבריאות האישה, ואף רופא המשפחה ואחות ממרפאת האם שלה אם יש צורך אנחנו מגיעים אליה הביתה לביקור בית.

כיום יש מודעות לנושא וזה טוב, אנחנו רואים זאת כי יש עומס של פניות לצוותי האחיות, לפעמים הנשים פונות בעצמן, לפעמים רופאי המשפחה מפנים אותן, או דיאטניות או כל סקטור המטפל באישה ההרה או לאחר הלידה. אנחנו גם מקבלים דיווחים מבתי חולים במחוז כרמל, רמב"ם, בני ציון ונהריה וההיפך – אנחנו מדווחים להם, כולל טיפות חלב של משרד הבריאות. הטיפול בדיכאון סביב היריון הוא מיידי. ממש מהרגע לרגע, או לכל היותר תוך שבוע. אין אצלנו המתנה עקב חשיבות הנושא ולפעמים המסוכנות, מעורב בסיפור עובר או תינוק, ותא משפחתי.

לעיתים ישנן נשים שחוששות שאם ידווחו על מצבן הנפשי ייקחו להן את הילד. אז חשוב מאוד להדגיש ולהסביר: לא לוקחים את הילדים מנשים שסובלות מדיכאון. עם כל המגמה החיובית כשהמודעות עולה ועולה עם הזמן, לצערי עלול גם להתפספס מקרה, אבל רוב המקרים כיום מטופלים".

דרכי טיפול:
"כפי שציינתי, הדבר הראשון הוא שהטיפול הוא מיידי, לא מתמהמהים. מבצעים אומדן לגבי דרגת הדיכאון, בודקים האם קיימות מחשבות אובדניות ומעריכים את תפקודה של האישה. בודקים שינויים וירידה במשקל, שינה וסימפטומים נוספים.

אנחנו בונים תוכניות קטנות מותאמות לצרכי האישה. יש לנו גם טיפול קבוצתי בו משתתפות הנשים יחד עם התינוקות שלהן סביב דיכאון בהיריון, ואיך חוזרים לתפקוד ואיך מאתגרים את המחשבות. יש גם שיחות פרטניות אחת לשבוע ולאורך כל הזמן מבצעים הערכה תפקודית.

במקרים של דכאון חמור המחייב אשפוז, אנחנו בודקים מה הפוטנציאל למסוכנות ומה ההיסטוריה של המטופלת. יש טיפול של פסיכותרפיה בין אישית, יש טיפול שבמסגרתו אנחנו מדריכים ומנחים את המטופלת ואת המשפחה כיצד להתמודד, לתמוך ולעזור. יש מטופלות שמתחילות טיפול תרופתי, כל מקרה לגופו ולפי האומדן שבוצע. הרבה פעמים הדיכאון נובע מבעיות בתפקוד בלוטת התריס, במקרה כזה לעיתים ניתנת תרופה מאזנת לבלוטת התריס והבעיה נפתרת".