דיאטת האם במהלך ההיריון מעצבת את חוש הריח וההעדפות

מחקר משותף לחוקרים מאונ' קולוראדו ואונ' חיפה:
דיאטת האם במהלך ההיריון וההנקה מעצבת את חוש הריח והעדפות המזון של הצאצא

הילד שוב לא רוצה לאכול קוטג'? תדעו שהכול התחיל ממה שאכלתן כשהוא עוד היה עובר ברחם. במחקר חדש משותף לחוקרים מאוניברסיטת קולוראדו ואוניברסיטת חיפה, שיפורסם בימים הקרובים בכתב העת הביולוגי היוקרתי ""Proceedings of the Royal Society B, נמצא כי חשיפת העובר לריחות המזון ברחם גורמת לשינויים אנטומיים במבנה אפיתל ההרחה באף ואונות ההרחה במוחו של הצאצא הנולד ולכן – לעיצוב חוש הריח והעדפות המזון אותו אכלה האם.
"העובדה שתינוקות אנושיים ושל מיני יונקים אחרים מעדיפים ריחות מוכרים ידועה זה מכבר. ידוע למשל, כי משקאות אלכוהוליים שאם שותה במהלך ההיריון עלולים לגרום לרגישות והעדפה של אלכוהול שמגלים הצאצאים לאחר הלידה ובמשך החיים. המחקר הנוכחי מאשר את התופעה הידועה ומאפשר בפעם הראשונה להבין ולהסביר כיצד שינויים במערכת ההרחה של העובר משפיעים על רגישות והעדפה של ריחות מוכרים לאחר הלידה", אמרה ד"ר ג'וזפין טודרנק מאוניברסיטת קולארדו והמכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה, שערכה את המחקר.
בתהליך ההרחה נקשרים סוגים שונים של קולטנים (רצפטורים) למולקולות הריח השונות, וכל תא חוש באף מאופיין ע"י קולטנים מסוג אחד בלבד. אינפורמציה על הריח נשלחת לאורך שלוחה (אקסון) של תא חוש הריח אל אונות ההרחה במוח, שם האקסונים שלהם קולטנים מאותו הסוג מתכנסים יחד, למבנה דמוי כדור הקרוי גלומרולוס. ע"י סימון תאי-חוש בעלי קולטנים מסוג מסוים בצבע ירוק-זרחני ( green fluorescent protein או GFP) יכולים מדענים בעזרת מיקרוסקופ להעריך כמה תאים מסוג זה נמצאים באף ע"י מדידת הגודל של "כדור הגלומרולוס" במוח. כדור גדול יותר משמעותו רגישות גדולה יותר לאותו הריח.
במחקר הנוכחי, לו היו שותפים גם פרופ' גיורא חת מהמכון לאבולוציה והחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה ופרופ' דייגו רסטרפו מביה"ס לרפואה של אוניברסיטת קולוראדו בדנוור, השתמשו החוקרים בעכברים שאצלם סומנו תאי חוש בעלי קולטנים המגיבים לסוג מסוים של ריח: "מנטה" או "דובדבן". ריח כזה נוסף למזון שהאמהות קיבלו במהלך ההיריון או במשך תקופת ההנקה.
צאצאי אמהות אלו העדיפו (בניסוי התנהגותי) מזון עם הריח שניתן לאמהות. בנוסף "כדורי הריח המסומנים" (גלומרולי) במוח של ריחות אלה היו גדולים באופן מובהק מאלו של צאצאי אמהות מקבוצות הביקורת שקיבלו מזון ללא תוספת ריח.
לדברי החוקרים, ממצאים התנהגותיים ואנטומיים אלה ניתן להסיק שחשיפה לריחות במי השפיר או בחלב האם מביאה לשינויים דרמטיים במבנה מערכת ההרחה של הצאצאים שיהיו כתוצאה מכך רגישים יותר לריחות הללו ויעדיפו מזונות שידיפו ריחות כאלו.
עוד הם הוסיפו שמתוצאות המחקר ניתן גם ללמוד על כך שפרטים צעירים של מיני יונקים בטבע, הנגמלים ונפרדים מהאם ומהקן בד"כ במהירות, מתחילים את חייהם העצמאיים ושורדים כשהם מצוידים במערכת הרחה המאפשרת להבחין בין מזונות אכילים לרעילים. הם נמשכים לריחות של מזונות "בטוחים" שהאם אכלה בהריון או במהלך ההנקה (ונותרה בחיים אחרי אכילתם), ומעדיפים אותם על פני ריחות של מזון מזיק או לא מזין שגם האם נמנעה ממנו.
"לתוצאות המחקר השלכות חשובות גם לגבי בני האדם. למזון בריא שהאם תאכל במהלך ההיריון וההנקה תהיה השפעה על האנטומיה של מערכת ההרחה של הצאצא, ובעתיד גם על נטיית הצאצא להימשך ולהעדיף את המזון הבריא וכמובן גם להיפך – חשיפה למזון לא בריא תביא לכך שהצאצא ימשך למזון שאינו בריא", סיכמו החוקרים.