קהל רב הגיע בחמישי, 19.1.2023 אל מגרש הכדורגל ה"ספורטיון" שבקריית ביאליק בו נערך משחק ראווה והוקרה במלאת 19 שנה לזיכרו של יעקב "טורקו" בכר, מי שהיה אוהדה האהוב של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, משחק שאורגן להפליא.
המשחק נערך במעמד ראש העיר קריית ביאליק מר אלי דוקורסקי ובנוכחות שחקני עבר רבים של קבוצת וותיקי העבר של מכבי חיפה, בהם: ראובן עטר, השוער ניר דבידוביץ, אברהם אבוקרט, אלון חרזי, עופר מזרחי, משה סלקטר, אלון חרזי, אריק קורן, שאול סלמה, צבר דניאל, שי דהן, גדי שטרן, יהודה כהן, שלומי חנוכה, והשוער קובי בוסקילה שהראו ביצועים יפים ומדהימים כמו ששיחקו בעבר על כר הדשא, עוד הגיעו לכבד גם החברים חיים חזמוס, גילי ברזילי, גבי יפרח, אבי צרפתי, בני משפחת בכר, רבים מתושבי חיפה, קריית ביאליק ועוד…
למי שלא יודע ? … יעקב בכר או בכינויו הידוע לכולם "טורקו" היה האיש שהפך בין לילה אחד לאוהד הכי שרוף של קבוצת מכבי חיפה, בחייו ובמותו ציווה לנו מה זה לאהוד את קבוצת מכבי חיפה. טורקו היה מאותם אוהדים שאהבתו לקבוצה החלה עוד בילדותו, בהיותו ילד בן 8, עת התחיל ללכת למשחקי הקבוצה במגרש קרית אליעזר בחיפה. אהבתו של "טורקו" למכבי חיפה הייתה ללא תנאי, עם המון אהבה לשחקנים, כאילו היו חלק ממשפחתו. "טורקו" נהג ללכת לכל משחקי הקבוצה, בין אם זה במשחקי הבית ובין אם זה משחקי החוץ. נאמנותו לחולצה הירוקה לא פסחה על ראשי המועדון אשר ידעו שלכל משחק שהקבוצה תופיע, ביציע יהיה "טורקו" שיעודד ויתמוך בכל רגע ורגע וגם בשעת צרה. אהדתו של "טורקו" יצרה לו מן מסלול פתוח לשחקנים ובין רגע הפך לאחד מהם וחבר של כולם. שחקני הקבוצה הירוקה תמיד ידעו לספר כי בלי "טורקו" ביציע, הם מרגישים שחסר משהו כדי להשלים את הפאזל שנקרא אוהדי מכבי חיפה.
בתום דקות המשחק על כר הדשא ובתום תוצאת התיקו 6:6 נערכו השחקנים להכרעה בבעיטות הפנדלים (11 מטר) כשוותיקי העבר של הירוקים מנצחים את שחקני עיריית קריית ביאליק בתוצאה ניצחון מרשימה ויפה של 6:5 לזכות מכבי חיפה, כשהמצטיין ומלך השערים במשחק הוכתר שחקן מכבי חיפה שי דהן שהתעלה והפגין כושר מדהים כשהוא כובש גם 4 שערים ופנדל נוסף בבעיטת 11 מטר לשער המקומיים מקריית ביאליק. יש לציין כי את המשחק שפט כהלכה השופט דני קלז.
בתום המשחק נערך טקס מרגש לזיכרו של "טורקו" בו נערך גם מעמד הענקת המדליות והגביעים לזוכים ולמשתתפים שנטלו חלק במשחק. כשעיניה דומעות מהתרגשות רבה, נשאה דברים מרגשים שרה בכר מקרי, ביתו של "טורקו" שאמרה: "לפני חודשיים בדיוק העלתי את בני בכורי סתיו לתורה, היום אני יכולה להגיד שמהיום להגיד שמהיום בו נדם ליבך זה היה היום הקשה ביותר עבורי … לחגוג בר מצווה לנכד הבכור שלך בלעדייך, בלי "טורקו" שאם היה כאן היה צוחק עליי "ירושלים"… בחייך תעשי לי טובה תני לי לדאוג לזה ואז הייתי מופיעה כמו אורחת בבר המצווה של בני לעיניי 1,000 אורחים שאת רובם אני לא מכירה, להקת נגנים, רקדניות, זמרים ואולם שלא נגמר … עד אור הבוקר…
חלום ? לא … אבל רק המחשבה על השמח שהיית עושה מהבר מצווה שלו פוצעת לי את הלב ומרסקת כל זיכרון על החלומות שלך שלא הספקת להגשים כי מישהו שם למעלה החליט שגיל 51 היה זמנך ללכת ולהשאיר אותי יתומה, במלוא מובן המילה – עד היום ועד הסוף אתהלך עם תחושת ההחמצה הגדולה שלא אני אחראית לה בפעם הראשונה והאחרונה בחיי כי מי שמכיר אותי יודע שלהפסיד במלחמות עבורי זה הכי קרוב למוות עבור כל אדם אחר, נורמלי… אבל את המלחמה עבורך לא הצלחתי לנצח.
מי שעומד כאן וחווה את הערב הזה לזכרך יאמר לעצמו למה היא עושה את זה ? וכן שואלים אותי לא פעם למה ? אז הקרובים ביותר יודעים שלא, לא היה לי אבא נוכח בחיי והיו הרבה ימים שגם בחייך התגעגעתי אליך מאוד הרבה לפני שהלכת מכאן. היו הרבה חסרונות נשארו המון חסכים מילדות ויחד עם זאת היית לי אבא שלימד אותי בלי כוונה תחילה את כל הדרך לאמא שאני היום – בבחירות שלך כאבא שלי שאין ספק שהפסדתי מהן לא מעט החדרת בי מגיל מאוד קטן את התובנה שהורות היא אחריות עצומה בלתי מתפשרת והתפקיד שלנו כהורים הוא לדאוג לתחושת הביטחון של ילדינו ולהיות שם עבורם 48 שעות ביממה, כן לא טעיתי בחישוב … 48 שעות לכל הפחות ביממה !
אז תודה לך על כך שהיית כל כך מיוחד, אחד בדור כמו שכולם מכנים אותך. אין מקום שאני נכנסת וכשעולה שמך הסיפורים של אנשים שאני פוגשת לראשונה בחיי לפעמים ממחישות את מי שהיית, אדם שליבו היה פתוח לכל מי שרק ביקש … על המצבה שלך כתוב וכך ביקשו כל חברייך "איש הסולחות והשלום" ויחד עם הסיפורים על השלום שהצלחת להשכין בין אנשים שתהום הפריד בניהם הצלחתי רק אחרי מותך להבין איזה אבא ענק היה לי.
הזיכרון הפרטי שלי ממך הוא שער למשהו גדול הרבה יותר – ליכולת שלי למלא את החלל שהותירה נשמתך בחיים חדשים שיצרתי – אין יום שאני לא זוכרת אותך !
בבחירה שלי להנציח אותך בכל דרך אפשרית אני ממשיכה בעצם את מפעל החיים שהותרת, לכל הטוב שזרעת בעולם, לכן לקחתי את המפעל הזה שאותו קידשת כל חייך – מכבי חיפה כמובן ובכך להרגיש אותך הכי קרוב שאפשר, להמשיך לצד העצב העצום הגעגוע והכאב שלא מרפים ממני לרגע ודרך הזיכרון להעצים את התקווה שהיא המשאב הכי חשוב לזיכרון.
הזיכרון לא נועד לעצבות אלא למהות – הוא איננו דף באלבום תמונות שנמצא כאן בשביל העבר, אלא זיכרון לשם המהות להווה ולעתיד. אתה חסר לי מאוד, אתה חסר לכולם !
גם היום כשאני אמא לשלושה בנים מדהימים ממש עוד רגע חוגגת 40 עסוקה מבוקר עד לילה בעשייה ערכית משמעותית וחינוכית, אפילו סטודנטית למשפטים היית מאמין?
אני לא נוטשת את הירושה שהשארת לי וכמוך משתדלת להיענות לכל בקשה שמגיעה לאוזניי ולעזור בכל דרך על מנת להקל על סיבלו של אחר שבחר לפנות אליי. לסיום חשוב לי להעביר מסר לכל מי ששומע אותי כרגע – "כבד את אביך ואת אימך" מכירים ילדים מגיל צעיר מאוד אך לצערי אני רואה לא פעם ילדים בני 40 שלא מבינים שכל יום שההורים שלנו כאן זו מתנה – אין להם תחליף ואין מי שראויים יותר מהם לכבוד ולהערכה הכי גדולה שאתם מסוגלים להפגין העולם הזה.
תנצלו איתם כל רגע – אלו רגעים שלא ישובו ! את הצער תרגישו כשלא תהיה לכם דרך חזרה ואז תבקשו לעשות פרסה אבל תסתובבו סביב הכיכר בלי תמרורים … שימו תמרור עצור תביטו להורים שלכם בעיניים ותברכו שהם פקוחות. תודה לכל מי שהגיע לכבד את אבא כל אחד ואחת מכם בתוך ליבי לעד !
תודה ענקית לקבוצת וותיקי מכבי חיפה וקבוצת עיריית קריית ביאליק שלנו, אין לי מילים. הנוכחות שלכם כאן היא ההוכחה לחברות והכבוד שהיו פעם בכדורגל הישראלי שחייבים לחזור גם לימינו, תודה לכל המארגנים ולמשתתפים וכולי תקווה שניפגש כולנו כאן גם בשנה הבאה, תודה לכולם!"
במהלך האירוע נשא דברים מרגשים גם ראש העיר קריית ביאליק אלי דוקורסקי שהבטיח לקיים ולערוך משחק הנצחה זה כמסורת מידיי שנה.
עוד במהלך הטקס הוענקו מגיני הוקרה לראש העיר קריית ביאליק אלי דוקורסקי, אריה ברזילי מנהל קבוצת הוותיקים של מכבי חיפה שהיה ממארגני ויוזמי האירוע, הצלם הוותיק יוסף הירש, הצלם של מכבי חיפה ועוד.
לאוהד האהוב “טורקו” היה חלק משמעותי ובלתי נפרד מהנוף של הספורט החיפאי עשרות שנים ואין דמות בחיפה שלא הכירה אותו, או שלא ידעה מי זה “טורקו”. יעקב “טורקו” בכר הלך לעולמו בטרם עת בשנת 2004 והוא רק בן 51, יהי זיכרו ברוך!