כיצד חקיקה לא מאוזנת תפגע חלילה בחוסן הלאומי שלנו? וגם מהי הזווית החיפאית של שינויי החקיקה הצפויים?

תקצר היריעה מלפרט כאן עד כמה כלל תיקוני החקיקה, שהוכנסו להסכמים הקואליציונים, שפורסמו עם כינונה של הממשלה החדשה, מחזיקים פוטנציאל מאד נפיץ, הן לאזרחים מן השורה והן לחברה הישראלית כולה וכך קיימת סכנה ממשית להחלשת החוסן הלאומי שלנו, שכידוע אחד ממרכיביו העיקריים הוא עיקרון הסולידריות החברתית הפנימית.

אמון הציבור בטוהר הכוונות וטוהר המידות

על אף שהפילוג הפנימי לא התחיל רק עכשיו, רבות דיברו ועוד ידברו על הפגיעה הצפויה בעיקרון הפרדת הרשויות (ממשלה- כנסת- בתי המשפט).

על פי ההסכמים הקואליציוניים על סמך הפרטים שכבר פורסמו, ותחת הסיסמא "חיזוק המשילות" (שרוב הציבור אינו מתנגד לה), די ברור כי תיווצר הטיה חריפה ולא מאוזנת לחלוטין בין המצב כיום לבין מה שמתכוונים ומצהירים עליו ראשי הקואליציה החדשה.
בנוסף, הכוונה להחליש את שומרי הסף במשרדי הממשלה (מינוי יועצים משפטיים שאינם כפופים ליועץ המשפטי לממשלה), מוזכרת רבות כאחת המגמות המסוכנות שעלולה להוביל לאובדן אמון הציבור בטוהר הכוונות וטוהר המידות של שרי הממשלה, במיוחד בסוגיות של ניגוד עניינים אישי או אפליית מגזרים וחלקים באוכלוסייה הישראלית, שלא מיוצגים מספיק בקואליציה.

כנ"ל לגבי הסעיף שעורר מיד הרבה רעש ציבורי: ביטול סעיף האפליה בחוק על רקע אמונה דתית.

ישנן עוד ועוד יוזמות חקיקה שטרם בוצעו ושינויי חוק שכבר בוצעו וכן פיצולים רבים מאד של משרדי ממשלה, שמוזכרים הרבה בתקשורת וברשתות החברתיות ומעוררים מחלוקת עזה.
אבל אני רוצה להמחיש מה עלול לקרות אם תתממש אחת הכוונות הפחות מדוברות לשינוי חקיקה, שבעיני היא לא פחות מדאיגה מכל מה שכבר שהזכרתי עד עתה:

האפשרות להעביר תיקים של הדין האזרחי לבתי הדין הרבניים.

לדעתי, רוב הציבור החילוני והמסורתי לא ממש מבין את משמעות התיקון המוצע הזה, שטרם נוסח בצורה שניתן להבין את עומקה. ממה שכן פורסם, אני חושש ממתן אפשרות גורפת לניהול תיקים אזרחיים בבית הדין הרבני, גם אם זה לא יהיה מקובל על כל הצדדים בהליך המשפטי.

דוגמה אחת דמיונית, קיצונית, אך לא בהכרח מופרכת

כדי להביא למודעות הציבור הרחב לאילו אבסורדים יכול תיקון כזה להגיע במשמעות המרחיבה שלו, אני בוחר להמחיש זאת בדוגמא אחת דמיונית שאמנם קיצונית יחסית, אך לא בהכרח מופרכת, אם וכאשר התיקון יתקבל במשמעות המלאה שלו:

בסיפור הדמיוני שלי, באחד מרחובות חיפה פועל בית כנסת רפורמי שבראשו עומדת רבה רפורמית מוכרת ולצידה פועל ועד התנדבותי של מתפללים רפורמים. בבית הכנסת הזה יש כמעט כל שבת אירועים יהודיים ידועים, שמנוהלים ע"י הרבה הרפורמית, כגון: בר מצווה או אירועי שבת חתן וכו' שאליהם מגיעים, בנוסף למתפללים הקבועים, אורחים ובני משפחה של בעלי השמחה, כפי שקורה גם בבתי כנסת אורתודוכסיים רבים בעיר.

הסיפור מתחיל ב- 2023, כאשר אחד השכנים, שגר ממש בסמוך לבית הכנסת הרפורמי הזה, הוא חוזר בתשובה, ששומע מדי פעם מרבנים המקובלים עליו, ביקורת נוקבת ואולי אף השמצות קשות ואזהרות כנגד הרפורמים, שמכונים לא פעם ע"י רבנים אורתודוכסים כ"חוטאים הגרועים יותר מבני דתות אחרות, כי הם מרחיקים את הגאולה מעם ישראל ופוגעים בלב ליבה של מסורת ותורת ישראל" וציטוטים דומים.

יום אחד, אותו שכן, חוזר בתשובה וחדור אמונה עזה בדרך התורה על פי הזרם האורתודוקסי שהוא בחר, מחליט "לעשות מצווה" ולצאת למלחמה כנגד פעילות בית הכנסת הרפורמי ליד הבית שלו, שהיא לצנינים בעיניו, בלשון המעטה , במיוחד בשבתות וחגים.

בסיפור ההיפותטי הנ"ל, השכן מחליט להגיש תביעה אזרחית כנגד רבת בית הכנסת ונגד ועד הקהילה הרפורמית, על הפגיעה כביכול, שנגרמת לשלוותו ואיכות חייו כיהודי אורתודוכסי מאמין, בגלל האירועים המתקיימים בבית הכנסת ומביא כ"הוכחה" כל מיני ראיות לכאורה לפגיעה הזו, החל מרעש של כל האורחים שמגיעים בשבתות לבית הכנסת הזה ברגל או ברכב ליד הבית שלו, דרך לכלוך שהם משאירים כביכול מול ביתו ועד לתיאורי "פרובוקציות מכוונות" לטענתו של הרפורמים הללו בדמות לבוש לא צנוע ומגרה, או מחזות של זוגות לה"טבים שמגיעים מחובקים ומתנשקים בפרהסיה מול חלון ביתו ולנגד עיני בניו המתבגרים וכן הלאה…

מבחינתו, הוא מתאר בתביעתו "סיוט מתמשך, שנגרם לי ולמשפחתי, עקב פעילות בית הכנסת הרפורמי הזה", שלדבריו מחייבת אותו להסתגר בבית ולהגיף את התריסים כדי "לא לעבור את הסבל הזה", וכך נגרמת, לטענתו, פגיעה בלתי נסבלת באיכות ואורחות חייו.

לפיכך הוא עותר לבית הדין הרבני, על מנת לקבל צו שיאסור על הרפורמים לערוך אירועים בשבתות וחגים, בבית הכנסת שלהם וגם דורש שייפסקו על המשיבים הוצאות למענו, בגין עתירה זו, כי הוא נאלץ להגישה רק לאחר שכמה פעמים פניותיו בנידון בכתב ובעל פה לראשי וועד בית הכנסת נענו בשלילה מוחלטת.

עד היום ומהיום…

במאמר מוסגר אדגיש כי עד היום עותר בעתירה אזרחית כזו, היה יכול לפנות לבקשת סעד משפטי אך ורק לבתי משפט אזרחיים ולמען האמת אני משער שהסיכוי שלו לזכות באופן ממשי בעתירה זו מוטל בספק רב. אולם התיקון שעומד להתבצע בחוק בתי הדין הרבניים, כפי שדורשות כעת המפלגות החרדיות, יאפשרו לאדם כזה לגרור את הרב/ה הרפורמי/ת ואת וועד בית הכנסת הרפורמי לבית הדין הרבני האורתודוכסי כי מן הסתם שם להערכתו יהיה עדיף לו לשטוח את טענותיו ולזכות לאוזן קשבת יותר לתחושותיו ו"סבלו".

הבה נניח שהדיינים בבית הדין הרבני, שכולם כידוע גברים אורתודוכסים, שהוסמכו לשבת ולדון על פי דין תורה, יצליחו להתעלות ולשים בצד את השקפת עולמם הדתית ביחס ליהודים הרפורמים, ומן הסתם יידרשו מהדיינים האלה תעצומות נפש לא פשוטות כדי להתעלם מהאמונה העזה ש"הרפורמים משולים לחוטאים לדרך התורה ומסורת ישראל"

ונניח שאכן יצליחו לדון דין צדק ולפסוק באופן הכי הוגן ואובייקטיבי בעתירה שלפניהם… אבל מה שחשוב לא פחות הוא כיצד בסיפורנו הזה ירגישו אלה שבצד הנתבע ("המשיבים"), ביודעם שהבחירה בבית הדין הרבני, מצד העותר, נכפתה עליהם, בעוד תהום פעורה בין השקפת עולמם ואורחות חייהם הדתיים לעומת אלה של הדיינים שאמורים לדון בעניינם על פי דין התורה ולפי הפרשנות שלו בזרם האורתודוקסי?

אגב, גם את דין התורה, בהגדרה האורתודוקסית שלו, דורשות המפלגות החרדיות לעגן מעתה בחוק יסוד וזה הובטח כבר בהסכמים הקואליציוניים.

ומה אם הנתבעים הם לא מהסוג החביב על הרבנים?

עד כאן הסיפור שהמצאתי וכל אחד על פי דמיונו יבחר את התוצאה של דיון משפטי אזרחי כזה או אחר בבית הדין הרבני.

במיוחד נסו לדמיין את התוצאה, כאשר הצד העותר הוא אדם דתי "שומר מצוות", שעותר נגד מי שהוא או היא יהודים חילונים, רפורמים, עולים חדשים מרוסיה ואתיופיה, זוג לסביות או טנסג'נדרים ועוד סוגי נתבעים שכנראה לעולם לא היו בוחרים מרצונם להגיע דווקא לבית הדין הרבני על מנת לזכות לדין צדק על פי השקפתם…

ומה יגידו חברי הליכוד?

האם רוב חברי הליכוד באמת מוכנים להצביע על אישור סעיף כה גורף?
האם אין פה בתיקון החקיקה הנ"ל, שמוביל הליכוד ביוזמת הסיעות השותפות בקואליציה – פוטנציאל להפרה בוטה של הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה?

הרי עד היום דווקא הח"כים הדתיים התעקשו לשמור עליו בכל פעם שניסו להפעיל תחבורה ציבורית או לפתוח חנויות נוחות בשבתות וחגים. הנה לנו דוגמה הפוכה הפעם כאשר מפלגות דתיות הן אלו שמנסות למתוח עד לקצה את הסטטוס קוו ואף מעבר לכך.

האם באמת מתוכנן תיקון שינסה לכפות על הציבור הרחב להתדיין גם בבית הדין הרבני בעניינים אזרחיים ולא רק בדיני משפחה וגירושין, שכבר שנים נכפים על הציבור הרחב, אפילו על מי שמוגדרים כחסרי דת?

האם לא תהיה בכך משום כפייה דתית בוטה על כלל הציבור, לא משנה מהי השקפת עולמו בענייני דת?

אם התיקון ירחיב את תחומי השיפוט של בתי הדין הרבניים בתחום דיני נישואין וגירושין באופן שלא מחייב הסכמת כל הצדדים, מספיק שצד אחד יקדים את הצד האחר ו"יפתח תיק" בבית הדין הרבני כדי לכפות על שאר המשיבים להגן על עצמם/ן בבית הדין הזה, בניגוד גמור להשקפת עולמם!

הצעת החוק טרם נחשפה

דרך אגב, עוד לא ראינו את סעיפי החוק המוצע ועד כמה נרחב הוא יהיה בסופו של דבר, אך בהחלט יתכן שבעתיד עתירות בתיקים "אזרחיים" יוגשו דווקא לבית הדין הרבני, ע"י אנשים דתיים גם כנגד עיריות או מוסדות שלטון, בנושאים שכיום שנויים במחלוקת וראינו כמותם לא פעם בחיפה ובעוד יישובים בארץ, כגון: פתיחת כוללים וישיבות בשכונות בעלות צביון חילוני מובהק.

כיצד בית דין רבני יפסוק, לדעתכם, בסוגיות כאלו?
האם נשקפת מכך סכנה לסובלנות ההדדית שמאפיינת את תושבי חיפה?

חיפה הצטיינה תמיד בדו-קיום וסובלנות

למרות המתחים החברתיים שקיימים בין מגזרים שונים בחברה הישראלית, חיפה הצטיינה תמיד לא רק בדו-קיום וסובלנות גבוהה יחסית בין יהודים לערבים, אבל גם בין דתיים לחילוניים.

הסובלנות הזו עמדה למבחן גם באירועים מתוחים שכבר חווינו, במיוחד בקדנציה האחרונה של קליש, אך גם לפני כן. עם זאת, כבר הבנו שקרום מאד דק מגן על החיים המשותפים לכל מגזרי האוכלוסייה שגרים פה בחיפה. קל מאד להרוס, קשה מאד לבנות דו-קיום בין קהילות השונות זו מזו מבחינה דמוגרפית, דתית, לאומית, או תרבותית.

כאן בדיוק תפקיד ההנהגה המקומית והארצית להתערב ולהנמיך את הלהבות בכל פעם שגורמים קיצוניים מנסים ללבות את האש ולהחריף את המתח.

אם ראשי הקואליציה החדשה יקדמו יוזמות חקיקה, שעלולות להיתפס כפוגעות באופן מהותי בחירותם וזכויותיהם הבסיסיות של ציבורים גדולים כגון: חילונים, עולים חדשים, בני מיעוטים ולה"טבים, הקדירה הרותחת הזו עלולה לבעבע ולגלוש בכל מקום, וכפי שראינו, להבדיל, במאי 2021 – התנגשויות על רקע תחושות אי צדק בין מגזרי אוכלוסייה יכולות להתדרדר לצערנו גם בחיפה לכדי אלימות קשה, על אף שאז ההתפרעויות נוצרו על רקע של הסתה פרועה ומופרכת רובה ככולה!

מדוע אני רואה כאן פוטנציאל לפגיעה בחוסן הלאומי שלנו?

ברגע שהממשלה מפירה יותר ויותר את הסטטוס-קוו, באופן חד צדדי וקיצוני, בלי לנסות להגיע לקונצנזוס ציבורי רחב, ולא משנה אם זו ממשלה הנוטה לשמאל או לימין, הציבור שחש נפגע באופן מהותי, לא מסוגל לקבל זאת, מאבד אמון בשלטון ומתקומם. אולם המצב חמור פי כמה כאשר מיעוט באוכלוסייה נעזר במפלגת שלטון גדולה ומקבל ממנה, ממניעים קצרי ראות, שאף נחזים כאנוכיים, אפשרות לכפות על הרוב המוחלט אורח חיים דתי באופן שנתפס ע"י מרבית הציבור ככפייה דתית מובהקת ושלילת זכות הבחירה של הציבור הרחב לבחור את אמונתו ואופן מימושה בחיי היומיום.

לפיכך, בסוגיה שבחרתי להציג' מתוך שלל ההסכמות החריגות שהושגו במו"מ הקואליציוני, כל כפייה להגיע לדיונים אזרחיים בבית הדין הרבני היא קיצונית ויכולה להביא להתנגשות ערכית ואמונית בלתי נסבלת ודי לנו להביט על מדינות אחרות שעשו את המפנה החד הזה מאורח חיים חילוני או ליברלי לאורח חיים דתי קיצוני ושמרני שנכפה על כלל הציבור החילוני והמסורתי, על מנת להבין באיזה מדרון חלקלק אנו עלולים להימצא מבחינת הסולידריות החברתית והחוסן הלאומי שלנו.

באף חברה אנושית ובטח בחברה שלנו אובדן החירות האזרחית הבסיסית לא תעבור בשתיקה או הכלה.

רוב הציבור היה מתנגד לחקיקה

סקרי דעת הקהל האחרונים מצביעים על כך שאילו היה נערך משאל עם נרחב לפני הבחירות וגם עתה בסוגיות החקיקה המתגבשת בממשלה החדשה, מסתמן שרוב הציבור היה מתנגד לחלק גדול מיוזמות החקיקה הנ"ל, אם לא לכולן.

לרבים ברור שהרחבת האפליה, הכפייה והפערים בין מגזרים דתיים בדלניים לבין הרוב החילוני ועל חשבונו של האחרון ובעיקר אם זה יעשה ע"י עיגון השינויים הקיצוניים הללו באמצעות חקיקה, יגרם שבר גדול בחברה שלנו.

קיימות בנוסף יוזמות חקיקה אחרות, שיו"ר הליכוד כבר הסכים עליהן בהסכמים הקואליציוניים ואת חלקן הוא דרש בעצמו – שגם בהן טמון תוכן נפיץ שעלול להביא לגל הדף נגדי ותגובה חריפה ובלתי נמנעת מצד רוב הציבור.

והאמת?
רק זה עוד חסר לנו כדי להגיע חס ושלום לחורבן פנימי שאויבנו רק מייחלים לו!

אסיים בתקווה שדברי אלה יעמדו לנגד עיני המחוקקים לא רק בתיקון לחוק בתי הדין הרבניים אלא בכל הליכי החקיקה הצפויים בין אם מדובר בתיקון לחוק קיים או בחוקים חדשים שעלולים ליצור הפרת האיזונים העדינים שתביא להתנגדות ציבורית עזה וכך יתערער חלילה החוסן הלאומי שלנו!