השיקום
רבות נאמר ונכתב בעקבות גל השריפות שפקד אותנו. ויש רצון רב של התושבים וגם של הרשויות להיכנס לתהליכי שיקום מהירים ולשים את המראות הקשים מאחור.
זו תהיה טעות!
היום שאחרי – הואדי שמחבר בין רמת חן לרמות ספיר צילום – שלומי זינו 25.11.2016יש מקום לחזור ולהדגיש (כפי שעשו מעטים וטובים כמו גיא שחר ועמרי שפר) ששרפות ימשיכו ויפקדו אותנו בתדירות הולכת וגוברת בשל שינויים גלובליים כגון ההתחממות העולמית ולכן חובה עלינו להיערך לעתיד. בנוסף שונה שריפה בשטחים הפתוחים משריפה במרחב העירוני ויש להתייחס לכך בנפרד ואחרת.
בחיפה מתקיימים בשנים האחרונות תהליכים שונים שמטרתם הסדרה במסגרת תכנית אב לשטחים הפתוחים המאפיינים כל כך את העיר. בכל החלופות והדיונים, חוזר ועולה הצורך בניהול מהודק של שטחים אלה, שיעשה על ידי הרשות המקומית ובשיתוף ארגונים ותושבים. השריפה האחרונה בלב הכרמל האורבני מחזקת לטעמי את האמירות הללו.
מטוס כיבוי מעל נחל הגיבורים. צילום – מורדי גפן
הואדיות – נכס עירוני חשוב
ההתייחסות לוואדיות חייבת להיות רבת רבדים ומנוהלת בקפדנות כאל אחד מנכסי העיר החשובים וכתשתית עירונית חיונית. זה המקום להעלות כמה הצעות, חלקיות בלבד, שמטרתן יותר מכל היא להאיר את ההכרח בהתייחסות כוללת ורבת רבדים:
א. הרובד החינוכי:
חלק גדול במניעת שריפות הוא מודעות והתנהלות נכונה. מניעת השריפות זולה וטובה יותר משיקום לאחר מכן. הדרכות מובנות בתנועות הנוער ובבתי הספר על התחממות גלובלית, על אחריות אישית, על דרכים נכונות לטייל באופן בטיחותי, ועל זהירות באש בשטח פתוח, חייבים להיות מרכיב מובנה בתכניות שנתיות של בתי הספר ותנועות הנוער בעיר.
ב. הרובד הקהילתי:
התושבים מכירים את השטחים הפתוחים הסמוכים לבתיהם ובעלי אינטרס ברור לשמור עליהם. הקמת ותחזוקת קבוצות תושבים המוכשרות לכך, המסיירות בוואדיות ובממשק בין הוואדי לבתים, באופן סדיר בהתאם לתכיפות משתנה לאור עונות השנה, הן כלי ראשוני לטיפול ומניעה. זוהי הזדמנות לשותפות בין מרכזיים קהילתיים, ארגונים ותושבים. פעילות שיכולה לקרב את התושבים לשטחים הפתוחים ולזמן פעילות שומרת טבע וקהילתית נוספת, כגון שתילת פקעות, עקירת מינים פולשים וכד'.
ג. הרובד התכנוני:
בתכנון של שכונה חדשה או בתכניות התחדשות עירונית יש להתייחס באופן ברור לנושא הממשק עם הוואדי/ השטח הפתוח. מהם הסייגים לתכנון בממשק? מהם האמצעים המיידים הקבועים לכיבוי, המצויים ברצועת הממשק? מהן ההתייחסויות לחומרי בנייה במבנים המצויים בממשק? תכנון כבישים היקפיים היוצרים חיץ תפעולי ומאפשרים נגישות בעת הצורך? הקפדה תכנונית על מעבר בהיר בין בתים, שמאפשר נגישות במרחב העירוני הצפוף אל השטח הפתוח.
חיץ אש הנו מרכיב אחד בלבד בסל הכלים למיתון השריפה ולא פתרון קסם יחיד ונראה בבירור שלא נותן מענה במצבי קיצון – יש להתייחס אליו באופן מובנה במסגרת תכניות הבניה ולא כתוספת מאוחרת לתכניות מאושרות ולא על חשבון השטחים הפתוחים עצמם.
ד. רובד האחזקה:
נדרשת תכנית סדורה ומתוקצבת להחזקת הוואדיות, של פינוי מצבורי צמחיה יבשים וכמובן גם פסולת. שמירה על שבילי גישה פתוחים בין בתים, שבילים שנחסמו במהלך השנים. לפתיחת שבילים אלה יתרון גדול בנגישות ללוחמי האש (גם אם לא לכבאיות). נדרשת גם התייחסות לאחריות בעלי דירות במסגרת גבולות המגרש לתחזוקת העצים ברצועת הממשק.
יש להתייחס לאחזקה על רצף השנה בתשומת לב הן לתקופות יובש קיצוני והן לתקופות של צמיחה.
ה. הרובד האקולוגי:
ברובד האקולוגי רב ה"אל תעשה" על ה"עשה" ועם כל רצוננו העז לראות ירוק בעיניים ומהר, יש להימנע בשלב זה מכל עשייה בלתי הכרחית ולהשאיר את ההחלטות לאקולוגים ולהמלצות מוכרות המבוססות על מחקרים של שיקום משריפות דומות בארץ ובעולם.
הצגתי את הצורך עבודה מרובדת במספר תחומים שיש וודאי מקום לדייק כל אחד מרבדיה, אך המשותף לכולם הוא ההכרח במסגרת המחייבת תכנון וניהול קפדני ויש לפעול לקידומה המהיר ברמה העירונית.
הכותבת, אלה אלכסנדרי
תושבת אחוזה, חברה בוועדת ההיגוי העירונית לתכנית האב לוואדיות
בין השנים 2010-2015 מנהלת החברה להגנת הטבע בעיר
כתבה חשובה מאוד. הלוואי שתונח על במקום בולט על שולחנם של ראש העיר, מהנדס העיר, ראש מנהל התפעול ושאר בעלי התפקידים הרלבנטיים