(חי פה עם חיים משותפים) – מזון ומוזיקה הינם הדברים המאחדים בין כל בני האדם באשר הינם… אם כי האוכל הוא מקרב הלבבות האולטימטיבי… כך או כך, אף הוא נכח באירוע "חג החגים" בשכונת חליסה. משמעותו של המונח דו-קיום היא לחיות יחד – לחיות ולהנות זה לצד זה, להיות שלובים זה בזה בכל האספקטים השונים (המסובך והקשה לצד הקל והפשוט) של החיים.
חזרנו!
לאחר הפסקה כפויה ובלתי מתוכננת (בשל נגיף הקורונה), חודשה השנה מורשת "עיד אל-עיד" בפסטיבל החג של החגים בשכונת חליסה בחיפה. יש לציין כי השנה יצוין עיד אל-פיטר רק בתחילתו של חודש מאי ואילו חג הקורבן יחול רק בשבוע השני של חודש יולי, אך למרות זאת, משתלבים וחוגגים אנשי שכונת חליסה את מורשת החג של החגים יחדיו עם כלל התושבים – היהודים והנוצרים, שחוגגים כעת את כריסמס ואת חג החנוכה. לאירוע הוזמנו אורחים מכל המגזרים השונים שבעיר.
חיים של דו קיום
ביום שלישי השבוע (13/12/22) התקיים אירוע מיוחד המסמל את החיים בדו קיום: "ערב מטעמי החג". בתוך יום הפך החניון של מתנ"ס חליסה למאהל מפואר. התפאורה במקום, מעשה ידיה של הגב' פאטמה בושקר שהייתה האחראית על העיצוב, ופתחי, בנה של פאטמה, האחראי על המוזיקה. הערב כלל ברכות, תחנות מטעמי החג בהובלת פעילות מהשכונה, צפייה בסדנת הכנת קובה וריקודי דבקה של המשתתפים.
בשכונות חיפה
הערב הוקדש לפעילים מהמתנ"ס המקומי, אשר נותנים כתף, עוזרים ותומכים בפרויקטים חינוכיים ותרבותיים, וכן לפעילים נושאי תפקידים אשר מייצגים את השכונות הערביות בחיפה ופועלים לקידומן. רכזת הקהילה בחליסה, הגב' מרים הנבז'ה, נאמה וקיבלה את פני הנוכחים, לאחריה נשאה דברים ובירכה מנהלת המרכז, הגב' בהייה אסיס. ברכות נוספות נשאו מספר פעילים אשר תומכים ופועלים להמשך דו הקיום שבין אנשי השכונות השונות בעיר.
גלביות
לכבוד האירוע, לבשו מירב הנשים הפעילות אשר הציגו את המטעמים השונים לכבוד "עיד אל עיד", תלבושות מסורתיות מהודרות. על השוני בין הגלביות השונות הסבירה הגב' מינרווה קתילי, בוגרת אקדמיה בקהילה להכשרת מנהיגים, אשר ביומיום משמשת כרכזת שכבת כיתות י' בבית הספר הריאלי "בית בירם".
בגד יום יום ובגדי חג
כך הסבירה קתילי: גלבייה פשוטה היא גלבייה רגילה ויומיומית, ובה כמות מינימלית של אריגים ועיצוב. לעומתה, גלביית ערב היא שמלה לאירועים מיוחדים, שיש בה מגוון של חומרים, היא מעוטרת חרוזים ורקמה עשירה, היא מיוחדת ויפה, ומקושטת בדוגמאות תפירה, וכן היא עשויה מאריגים יוקרתיים שונים, כגון משי, תחרה ואף צמר.
כלולות
בנוסף לכך, ישנה גם גלביית החתונה, אשר נלבשת על ידי הכלה ביום חתונתה. עקרונית, גלביית החתונה דומה לגלביית הערב, אך היא בדרך כלל בעלת עיצוב ועיטורים רבים יותר עד כדי מוגזמים…
דקויות הביגוד
מינרווה המשיכה ופירטה כי בגלביות הערב ישנם סוגים ודגמים שונים. עין זרה לא תוכל להבחין בהבדלים ובניואנסים הדקים, אך לפי צורת הרקמה, צבעי החוטים ושילוב החרוזים, עין מיומנת תוכל להבחין במעמדה הסוציו-אקונומי ובמוצאה של הלובשת.
אורחות ומארחות
במבט מהיר ניתן היה לראות מיהי אורחת ומיהי מארחת. שכן, באירוע מיוחד זה, פעילות ונשות חליסה הקפידו על לבושן החגיגי והמסורתי, בעוד שהנשים שאינן תושבות השכונה, בגדיהן בגדי ערב מערביים.
מאכלים חגיגיים וממתקים
בתום טקס הברכות, עברו הנוכחים בין מספר תחנות של מנות טעימות, אשר הוכנו על ידי הנציגות הפעילות שבשכונה. המטעמים שהוגשו הם כאלה המאפיינים את החגים המרכזיים, ולצדם ממתקים מסורתיים. האורחים, יהודים וערבים כאחד, הסתובבו בין התחנות וטעמו מהמנות המשובחות.
מתכונים בעברית
בעמדות השונות ניתן היה לאכול ולזלול בתאווה ואף לצפות במתכונים המדויקים. מתכונים, אשר לטובת האורחות והאורחים היו כתובים בשפה העברית.
מעמדות הכיבוד "נטרפו" בהנאה אדירה – מקלובה, פריקה, מחמר פיתה, רולים במילוי חזה עוף עם בצל וסומק, מג'דרה, אורז מתובל עם יוגורט מבושל, אצבעות זינב (ממתק), הריסה וכן עוגת הסולת המעולה והמשובחת -"דחדח" ועוד מאכלים נוספים ערבים לחיך.
הקובה של בהייה
אח"כ הכינה הגב' בהייה ג'ישי, את הקובה המיוחד ובעל המוניטין אשר היא מוציאה תחת ידיה, לעיני הקהל, תוך שהסבירה והראתה את שיטת ההכנה. למותר לציין כי חברותיה המוכשרות סייעו לה בהכנה ואף חילקו לאורחים את מנות הקובה המופלאות.
התוכנית הסתיימה בריקוד נשים קולקטיבי, בו השתתפו גם חברי מועדון הקשישים מוואדי ניסנאס, נציגים משכונת כבאביר, אורחים משכונת ואדי אלג'מאל (עין הים) והנשים האורחות הנוספות.
◄ ריקוד הדבקה של הנשים (צילום: רחלי אורבך) • צפו
החוגגים בערב מיוחד זה נוכחו לדעת, שאכן דו הקיום צועד דרך האוכל וגם דרך הריקוד (והמוזיקה). מילות השירים שהושמעו, כך נאמר, מייצגות את הנשים הרוקדות.
השירים מספרים, כדברי הפעילה החברתית נאדיה עבד אלטיף, על כך "שבלעדי הנשים – אין חיים, יעני, הן אלו שעושות הכול, גם בבית וגם בחוץ". למעשה, אלו הם שירי אהבה והעצמה לנשיות, אשר מובאים ומוצגים דרך ריקודי הדבקה.
מי ייתן ונדע כולנו ימים של טוב, ימים של אחווה, רעות וסובלנות – גם דרך חגיגות "החג של החגים".
כל כך הרבה כוח נשי יש בעיר
למה נשים לא מחוייבות לשלם יותר ארנונה בעיר שמקפחת את הגברים?
מרשים רחלי אורבך. שבת שלום ומבורך.
תעבירו בקבוצה את המתכונים המעולים האלה ונשמל להכין.תודה.כמו כן כדאי לעדכן יוזמה נהדרת שכזו לפני האירוע ולא אחריו כדי שבאמת נוכל לקחת חלק ולהנות…