שלום יקרים, כאן סבתא תידי ואנחנו ממשיכים לפגוש ולהכיר אנשים בוגרים, סבים וסבתות שעושים ויוזמים דברים נפלאים ומעוררי השראה.
הפעם הגעתי לביתו של פנחס אבהר, בן 88 מחיפה. ביתו של פנחס מעוצב בנעימות, בסגנון נוסטלגי. הצטרפה אלינו ביתו.
פנחס אבהר
פנחס נולד בשכונת נווה צדק בתל אביב, ובעקבות גירושי הוריו עבר ללמוד בקיבוץ בית אלפא. בתום לימודיו, התגייס לשירות צבאי בשיריון, שם הכיר את אשתו, תושבת חיפה. לאחר נישואיהם הוא עבר לחיפה.
סיוע לבני נוער במצוקה
לאחר שחרורו פנחס עבד בשירות התעסוקה לנוער, שם קיים ימי עיון עבור הנוער העובד והלומד ושם התוודע למצוקותיהם של נערים עם קשיי הסתגלות ללימודים בבתי הספר, נערים המסולקים מכיתותיו ונדחים לשולי החברה, מי לרחוב רווי הפשע והסמים ומי לשוק העבודה. גם שוק העבודה עבור הנערים הללו, לא היה חף מבעיות. המעסיקים ניצלו את מצוקם, לא שילמו משכורות הולמות עבור עבודתם, העבידו אותם בשעות לא חוקיות ועוד.
שכר מינימום לבני נוער
במלחמת יום הכיפורים, בעת שהיה בהמתנה, קרא בעיתון "דבר" על קביעת שכר מינימום למבוגרים מעל גיל 18. בראשו של פנחס נדלקה נורה אדומה – אם יש שכר מינימום למבוגרים, מדוע אין שכר מינימום לצעירים?
הוא כתב מכתב זועף לירוחם משל, מזכ"ל הוועד הפועל בהסתדרות הכללית, בבקשה להציע קביעת משכורת מינימום גם לנערים העובדים.
להפתעתו, זכה למענה שהעניין ייבחן בחיוב. וכן, כיום יש חוק המחייב רף של שכר מינימום גם עבור הנוער העובד.
זכויות לנערות עובדות
בנוסף, פנחס פעל להגן גם עבור זכויות נוספות של הנוער העובד, ובפרט הנערות. כך, שגילה שהן מועסקות ללא הפסקה וללא אפשרות ללמוד במקביל, יזם שביתת נערות שבסופה קיבלו הפוגה מעבודתן. על מנת שינצלו את ההפוגה הזו לדברים חיוביים, הקים פנחס מועדון לנערות עובדות.
פרויקט "ידיד לחינוך"
בגיל 65 יצא פנחס אבהר לגמלאות.
לאחר מות רעייתו, פנחס חיפש מקום להתנדב בו ולתרום מניסיונו בעבודה עם ילדים. לכן, החל להתנדב במסגרת פרויקט "ידיד לחינוך" – גמלאים מתנדבים במערכת החינוך. פנחס החל להתנדב בבית הספר יזרעאליה, שם הוא נותן מענה רגשי לילדים במצוקה ומעטפת חמה ומחבקת. לאט לאט נקשרו אליו הילדים, וחלק אף הצטערו לצאת לחופש הגדול כשהבינו שבמהלכו לא יתראו עם פנחס. באחד מהמקרים פנחס "נקרא לדגל" לסייע לאחד הילדים שחנך, לאחד הילד עלה לכיתה ז', ובחטיבה התקשו להתמודד עם בעיות ההתנהגות שהתעוררו אצלו מחדש.
פרס שר החינוך
לאורך שנות פעילותו קיבל פנחס תעודות הערכה רבות מגופים רשמיים – ההסתדרות ופרס שר החינוך. למרות גילו, מקרין פנחס סבלנות אין קץ לילדים בעיתיים ומדגיש ללא הרף שבית הספר אינו בייביסיטר, אלא מקום ללמידה ולא לחינוך, כך שההורים הם אלו האחראים על החינוך. לצערו, הוא הכיר צורות רבות של משפחות שהוריהם לא מקדישים מספיק זמן לילדיהם, והתוצאות ניכרות בשטח.
לשאלתי: לסיום, הנכדים שלך, מקבלים ממך טיפים ועצות להתנהגות הולמת וללימודים בבית הספר? השיב פנחס – "אני תמיד דואג שלהם יהיה מה שלי לא היה".
אני מודה לפנחס ולביתו על שפתחו בפניי צוהר לעולם ההתנדבות שלו.
דברו איתי!
אם גם אתם רוצים לשתף אותנו במסלול החדש שלכם, אתם מוזמנים לפנות אליי עם סיפוריכם, אני פה, מחכה לשמוע מכם, לכתוב ולפרסם כאן, באתר חי פה, ואול גם לתת השראה לעוד אנשים בגילנו, שנכנסים לגיל המיוחד והמקסים הזה, שאולי מעורר גם קושי, אבל לא פחות מזה, פותח עולם שלם של אפשרויות והשראה.
מוזמנים ומוזמנות ליצור איתי קשר, ממתינה בקוצר רוח לסיפורים שלכם ושלכן.
שלכם,
תידי.
פנחס אדם מיוחד. עבדנו יחד ומגיעה לו תודה על עבודתו המסורה.