אנחנו, היהודים, שובבים לא קטנים. אצלנו בכל שני וחמישי יש סיבה למסיבה.
לא סתם נולד ילד – יש ברית: הוא לא סתם גדל – יש בר מצווה: הוא לא רק מתחתן – יש שבת חתן: זה לא רק ערב חג – יש חג ראשון, חג שני, מנהגים כאלה ומסורות אחרות, וכולן דורשת מסיבות, ריקודים, חופשות, ארוחות, ובקיצור – שמח (לפחות מהזווית שלי כשומרת מצוות שמחות אדוקה). אל תתפסו אותי בצום גדליה או בתשעה באב, כשכיף – אני שם.
מאז שהייתי ילדה בישר ראש השנה את בוא החופש הגדול האמיתי בכל זאת, יש משהו הרבה יותר כיפי בחגים מאשר בחופש הגדול. בחגים כל האירועים הם שווים, המפגשים עם החברים ועם בני המשפחה הרחוקה הם מרתקים, ואין כמו רצף משובח של חגים וחופשות שישמרו על השגרה לא שגרתית, שלא לדבר על המאכלים שכל חג מצווה עלינו לטובה. לימים, כשהתבגרתי, נכנס גם היין אל החבילה הזאת ואפילו הפירות קיבלו גוון סקסי (הרי מי חושב ביום יום לאכול רימון למשל).
חג סוכות בשבילי הוא לינה בטבע תחת כיפת השמים והרבה פסטיבלים. בקיצור, אם להיות יהודייה שומרת מסורת אז בצפון – האזור שבו הכל קורה.
פסטיבל הסרטים, פסטיבל השרוטים (פסטיבל שלנו, התושבים, לא רק כבליינים אלא גם כיוצרים, מכירים את "סבתא בישלה דייסה"? אז כזה, אבל שכוכביה הם העירייה והשכונות – היא נתנה לכרמל ולעיר התחתית ולמי לא נשאר? להדר כמובן), פסטיבל וינטג' בעיר התחתית, בית גלים בבת גלים שלושה ימים של כייף לכל המשפחה בכל שעות היום, פסטיבל נוה יוסף, הופעות ותערוכות בכל מקום אפשרי, וגולת הכותרת – פסטיבל עכו.
את המסורת הזו אני פותחת ביום שבו מתפרסמת התוכנייה. אני ממהרת לשריין מקומות להצגות התחרות, שאם השנים ההצגות שהיו פעם רק הצגות הפכו למופעים של חברים ושל קולגות, הפן נהיה יותר אישי והמחויבות גברה ובמקביל יש לתמרן עם מופעי החוצות שאני לא מוכנה לפספס אף לא אחד מהם.
אז כמו בטיול מאורגן קיבצתי גם השנה בכישרון רב את כל החברים ליום כיף מרוכז אחד לפחות, שבו הגענו מוקדם כדי למצוא חניה נורמלית, לשוטט בעיר העתיקה ולהספיק לחומוס העכואי המשובח,אתם בטח יכולים לנחש לאן הגענו. בכל פעם, כך נראה לי, הפסטיבל מושקע יותר, מקורי יותר וטוב הרבה יותר, ואני?עדיין חווה פרפרים בבטן. היו שם אקרובטים על הקרקע,על חומות העיר, על חבל דק גבוה בשמיים ואפילו אקרובטית מהפנטת בתוך קערת מים ענקית ובכל זה בהופעות בכורה. היו מופעי אש,מופעי מלחמה עם קריצה,מופעי מוזיקה של רוק צחוק וכל מה שבינהם. המופעים כרגיל לכל המשפחה ולכל השפות כי הצחוק-הוא בינלאומי.
היו מופעים מהארץ,מחו"ל ואפילו מעכו עצמה
אז אחרי כל ההצגות, הבילויים, הסרטים, השרוטים וארוחות השחיתות, לא יזיק לי להתחבר לאיזה צום יהודי עצבני כדי לאזן את כל הטוב הזה.