יוון היא יעד מבוקש על ידי ישראלים. רבים מגיעים לאיים הגדולים יותר כריתים ורודוס, אך יש גם לא מעט ישראלים המגיעים לאי קוס. מדובר בטיסה קצרה, של שעה וארבעים דקות. אנחנו תכננו לקחת איתנו רק טרולי ולא להוסיף כסף על שליחת מזוודה עם 20 ק"ג לבטן המטוס. אז תכננו.
כמובן, הגענו עם טרולי ששקל קצת יותר מה-5 ק"ג המותרים (נגיד 11 ק"ג), ולכן היינו צריכים להוסיף כסף ולשלוח את הטרולי כמזוודה לבטן המטוס. גם מימיננו ומשמאלנו היו בעיות. בצד אחד מזוודה של 20 ק"ג שקלה הרבה יותר, והבעלים התבקשו לרוקן אותה למשקל המתאים. בצד השני עוד בעיות עם טרולי, שעובר את ה-5 ק"ג. בסופו של דבר כולנו נפרדנו מכמה מאות ש"ח ועלינו על הטיסה.
מפה – האי קוס – יוון
כשאנחנו הגענו לקוס, היה קצת קר (נסענו באוקטובר), ואם מחפשים חופשה שימשית, עדיף אולי להגיע בחודשים יולי-אוגוסט. גם כשעשינו שייט, היו כבר גלים גבוהים.
המחירים בקוס ידידותיים מאוד לתיירים, החל ממחירי בתי המלון והשכרת הרכב, ועד למחירי המסעדות והאוכל בסופר. לדוגמא, קנינו שמפו של אחת החברות המוכרות במחיר מצחיק של 1.7 אירו, כשבארץ היינו מוציאים כ-15 ש"ח או יותר על אותו שמפו.
המלון שלנו היה מחוץ לעיר קוס, ולא פשוט להגיע כל יום מבית המלון, ששכן במרחק 4 ק"מ, לעיר עצמה. יש תחבורה ציבורית באי, בעיקר אוטובוסים, אבל לא קל להתנייד באמצעותם, ויש מקומות, שקשה מאוד להגיע אליהם בתחב"צ.
השכרת רכב עולה כמה מאות ש"ח והיא משפרת מאוד את הטיול. חשוב מאוד להזמין רכב עוד מהארץ, כיון שמדובר באי לא גדול, ואין בו יותר מדי כלי רכב להשכרה, למי שמגיע להשכרת הרכב ומעוניין באותו רגע לקבל רכב. אם שוכרים רכב ליום אחד, המחיר גבוה יחסית, והרבה יותר משתלם לשכור רכב לכל השהות על האי. לנו חיכה בשדה התעופה רכב, אשר שימש אותנו לאורך כל השבוע שלנו בקוס, ושילמנו עליו 450 ש"ח בלבד.
אחת הדרכים לתכנן את הטיול היא קבוצת הפייסבוק "קוס טיפים למטיילים – Kos travel tips". בקבוצה אפשר לשאול לגבי חופי ים, מסעדות, תחבורה, בתי מלון ועוד או לקרוא מה כותבים אנשים, שהיו בקוס, ורושמים את רשמיהם. החברים בקבוצה שמחים לעזור ולתת מידע בכל נושא. לפעמים עולות גם דיס המלצות על בתי מלון, שכדאי להתרחק מהם או מקומות בילוי, שלא שווים את הכסף.
חמאם טורקי באי קוס
החמאם היה במרחק 2 ק"מ מבית המלון שלנו. הגענו אליו בקלות בעזרת הווייז, אבל יש גם אפשרות להזמין הסעה לחמאם. כדי להגיע לחמאם צריך להזמין מקום, על מנת להגיע ומיד להתחיל את הפעילות. יש אפשרות לתאם מול החמאם עצמו או בעזרת אורית מקווי חופשה.
החמאם גדול, נקי מאוד ומפואר. בחוץ יש מזרקה גדולה ומספר חנויות. בפנים עוברים ללבוש יותר נוח ומתחילים בסאונה יבשה. לאחר כמה דקות עוברים לקרצוף מאסיבי בחמאם עצמו. אי אפשר להיות נקיים יותר מאשר אחרי שמישהו מסבן אותך, ממלא אותך בקצף, מעסה אותך ואז מוריד ממך את הסבון ועוטף אותך במגבת. עכשיו כל מה שנשאר הוא לעבור עיסוי בשמנים.
יש מגוון חבילות של טיפולים בחמאם. אנחנו לקחנו את החבילה הבסיסית + עיסוי, שעלותה 60 אירו ולוקחת פחות או יותר שעה וחצי.
אחרי שעה וחצי כאלה, כל מה שהיינו מסוגלים לעשות הוא ללכת לישון צהריים במלון.
ארוחת צהריים במסעדת לופקי
מסעדת לופקי היא מסעדה מאוד מפתיעה. היא נמצאת בהרים, לא רחוק מהעירייה זיא. הגענו אליה בעזרת הווייז, ואני חשבתי שמדובר בבית פרטי, וטעינו בדרך, אבל טעיתי.
למסעדה יש חנייה ענקית, וכשנכנסים למסעדה עצמה מגלים, שאת כל הארוחה עומדים לאכול מול הנוף של הים. המסעדה עצמה כוללת חלל מקורה ושולחנות בחוץ ליד כר דשא גדול. אנחנו הגענו בשעה 12:00 בצהריים ומלבד עוד זוג היינו לבד במסעדה הגדולה. המלצרית שלנו הייתה מתוקה מאוד וניסתה ללמוד בעברית כל ברכה אפשרית במהלך הארוחה ועדכנה אותנו על הדרך גם איך צריך להגיד את הדברים ביוונית.
אכלנו סלט עם תפוחי עץ, אבוקדו וכרוב, פיצה עם נקניק (לפחות לא ביום כיפור, אלא יומיים אחרי) ומוסקה. המלצרית הביאה לנו גם לחמניות קטנות, חמאה וממרחים, שהם מכינים במקום. המחירים היו שווים לכל כיס, ואי אפשר היה להירגע מיופיה של המסעדה והנוף, שנפרש מתחתיה.
העיירה זיא
על מנת להגיע לזיא, צריך לטפס עם הרכב להרים. כשמגיעים לעיירה יש מגרשי חנייה, ולא נכנסים עם המכונית לעיירה עצמה. העירייה לא גדולה ומציעה בתי קפה יפהפיים, לצד דוכנים, שבהם אפשר לקנות בגדים, תיקים, מזכרות מיוון ועוד.
העיירה נמצאת ממש על ההר והיא לא מישורית, ולכן נמלאתי התפעלות, כשראיתי תיירים לא צעירים עם אופניים. איך אפשר לרכוב על אופניים במדרון כזה, לא ברור לי. מהעיירה אפשר להמשיך לפארק החורש הטבעי של זיא, שהוא מרשים מאוד, ולעיירות הבאות. הפארק כולל מסלולי הליכה רבים.
שיט שלושת האיים
ללא ספק, אחד משיאי החופשה בקוס, הוא השייט לשלושת האיים. השייט מתחיל מהמעגן בקוס, ויש סירות רבות אשר יוצאות לשייט הזה. אנחנו בחרנו בשייט בעלות 20 אירו לאדם, שכלל מלבד השייט, אשר נמשך כל היום, גם עצירה ב-3 איים וגם ארוחת צהריים.
עוד לפני שהשייט מתחיל, כל אחד מהנוסעים בוחר האם הוא ירצה לארוחת הצהריים עוף, חזיר, דג או צמחוני. יוצאים לדרך בשעה 10:00 בבוקר.
לספינה יש שתי קומות. קומת הכניסה מקורה והקומה למעלה פתוחה ומאפשרת לשוט בשמש. יחד עם זאת, יש רוחות למעלה ודי קר. אנחנו שטנו בקומה הראשונה, ישבנו ליד שולחן עץ וקיווינו לטוב. ההתחלה הייתה מבטיחה מאוד. אפשר לקנות שתייה קלה, קפה או משקאות אלכוהולים. ואז יצאנו לדרך.
שייט בים סוער
החלק הראשון של השיט מקוס ועד לאי הראשון, פסרימוס, היה מזעזע. בהתחלה כל הזוגות והמשפחות דיברו ביניהם ונראו מחוייכים. אחרי כמה דקות של שייט בים סוער, הגברים עדיין ישבו כמו קודם, אבל כל הנשים היו עם הראש על השולחנות. חלק מייחלות לעצירה הראשונה, חלק מייחלות למותן. הספינה היא לא גדולה והים היה סוער מאוד, ככה שהספינה היטלטלה בין הגלים והיה נראה, לי לפחות, שזה לא יגמר טוב. אבל אחרי 45 דקות שנדמו כנצח, הגענו לאי הראשון.
אחרי טיול של שעה באי הראשון, שהיה מורכב מהתאוששות מהשייט ושתיית קפה, חזרנו לספינה. בספינה חיכתה לנו ארוחת צהריים, בהתאם למה שהזמנו, כשעלינו על האונייה.
אני חשבתי, שיהיה יותר חכם לא לאכול כלום, כדי שכשנחזור לשוט, אני ארגיש יותר טוב. בדיעבד הדאגה הייתה מיותרת. מהרגע שיצאנו מהאי הראשון לכיוון האי השני, הים היה רגוע, והיה מאוד נעים לשוט.
האי השני, שאליו הגענו די מהר, היה הרבה יותר גדול. הלכנו לאורך החוף, עד שמצאנו בית קפה מזמין, שבו ישבנו והזמנו שתייה. לצד הבירה והקוקטייל קיבלנו גם בלי שהזמנו חתיכות גבינה צהובה, זייתים וטוסטים קטנטנים. אני, שלא אכלתי ארוחת צהריים, הייתי מרוצה מאוד. הבעיה היחידה הייתה איזה בחור טורקי, שלא הפסיק לצרוח על אף שהוא ישב בשולחן עם בחור, שהיה מאוד קרוב אליו. מסיבות מובנות חשבנו, שלא יהיה נכון לגשת אליו ולבקש ממנו לדבר יותר חלש. למזלנו אחרי 15 דקות בערך, הוא מיצה, עלה על האופנוע שלו ונעלם.
נעים מאוד לשבת בשמש הנעימה של אוקטובר, להסתכל על הים ולשתות משהו קר. האי עצמו מאוד יפה, עם חנויות, מסעדות ובתי קפה.
אחרי שעה וחצי על שפת האי חזרנו לספינה. שטנו עוד כחצי שעה, והפעם לא עלינו על אי שלישי, אלא העובדים על הסירה פתחו את החלונות והורידו סולם למים. חלק מהאנשים על הספינה החליפו לבגדי ים וקפצו למים. העובדים עלו לסיפון העליון והרכיבו מגלשה מהקומה העליונה ישר למים. קולות של הנאה נשמעו מהים וקולות של בהלה מהמגלשה. חלק מהאנשים העדיפו להישאר יבשים על הספינה וחלק נהנו מאוד משחייה לצד האונייה, שעמדה במשך חצי שעה ללא תזוזה על מנת לאפשר את הפעילות.
מה שנשאר היה רק המקטע האחרון עד החזרה לקוס. ב-40 דקות שנשארו, הים היה שוב סוער מאוד ושוב כולנו הורדנו ראש אל השולחנות, והיה נראה שלא יהיה סוף טוב ליום הזה, אבל כמובן שהתבדנו. האונייה שטה מהר מאוד ומדי פעם התרוממה ימינה ושמאלה. בסופו של דבר הגענו לחוף מבטחים, שממנו יצאנו 10 שעות קודם, ויצאנו מהספינה.
זה היה באמת יום נפלא, אבל לא מתאים לבעלי קיבה חלשה.
מרכז האי קוס
מרכז הטיול הוא העיר העתיקה של קוס.
לפני שמגיעים למרכז העיר יש 4 מגרשי חנייה, שבהם ניתן להשאיר את הרכב ללא עלות לכמה שעות שרוצים. בעיר עצמה קשה למצוא מקומות חנייה. אנחנו היינו עם רכב, ונראה לי שזו הדרך הפשוטה יותר לעבור את הנופש בקוס. יחד עם זאת יש גם אוטובוסים, שניתן לקחת מבית המלון ועד למרכז העיר. הנסיעה באוטובוסים קצרה (כשבית המלון קרוב, כמובן) וזולה.
במרכז העיר אפשר לראות מבנים עתיקים, שמתוחזקים בצורה מרשימה ורחובות עם מסעדות, פאבים, בתי קפה וחנויות. נראה שבכול מחכה לתיירים, והעיר מוצפת בהם, על אף שאנחנו כבר לא בקיץ. אנחנו אכלנו במרכז העיר מספר פעמים ונהנו בכל פעם.
כשרק הגענו לקוס אכלנו שווארמה ופסטה, באחד הערבים התיישבנו במסעדה רומנטית באחד הרחובות הצרים. המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום, וכשרצינו להזמין קינוח, אמרו לנו שהמסעדה כל כך מלאה ויש רק טבח אחד ולכן ייקח 40 דקות עד שהקינוח יהיה מוכן. אכלנו פיצה וסלט קפרזה, ולא ברור מה היה מוצלח יותר – האוכל, המוסיקה או האווירה הכללית. הרחוב שבו הייתה המסעדה הואר בנורות קטנות, מה שיצר מראה מיוחד מאוד לצד הרחוב החשוך כולו.
שייט לעיר בודרום, טורקיה – יציאה מהאי קוס ביוון
בודרום היא עיר נמל בדרום מערב טורקיה. ניתן להגיע לבודרום מקוס בשיט קצר של 20 דקות בלבד. כיון שיוצאים מיוון ונכנסים לטורקיה צריך להחתים את הדרכון ולעשות שיקוף לתיקים, אבל באמת גם הטורקים בכניסה לבודרום וגם היוונים, כשחוזרים אחה"צ לקוס, עושים את הבידוק בזריזות וביעילות.
מפה – נתיב השייט מהאי קוס לעיירה בודרום
אם יש אפשרות, הכי טוב להגיע לבודרום ביום שלישי, כיון שאז יש שוק מכורה עם דוכנים רבים, שאפשר לקנות בו בגדים, נעלים, תיקים ואוכל במירים זולים. אנחנו הגענו ביום ראשון ובכל זאת הלכנו לשוק, ועל אף שזה לא היה יום הפעילות שלו, עדיין היו בו כמה דוכנים פתוחים.
התחלנו את היום בבודרום בטירה עתיקה, שנמצאת בדיוק ליד הנמל אליו מגיעים עם הסירה. טירת בודרום נבנתה על שרידי טירה ביזאנטית ישנה לפני כ-500 שנה. בשנת 1895 הטירה הוסבה לכלא. בשנות ה-60 של המאה הקודמת הטירה הוסבה למוזיאון. יש בה אוסף תת ימי עשיר, שכולל חפצי אומנות מהמאה ה-14 לפני הספירה. בטירה אפשר גם לראות שרידים של ספינות, שהתגלו לפני למעלה מ-1000 שנה לצד חפצי אבן כמו מזבחות, פסלים ועוגני מתכת. הטירה כוללת מספר קומות, וכשמגיעים לחלק העליון אפשר לראות את הנוף הכולל את טורקיה, יוון וכמובן הים. במקום יש שירותים נקיים וקיוסק.
לאחר הסיור בעיר, עצרנו לאכול באחת מהמסעדות הרבות בעיר.
אכלנו המבורגר ושווארמה, אפשר להגיד שכבר אכלנו ארוחות יותר מוצלחות, אבל השירות היה אדיב מאוד והמחירים זולים משמעותית. חוץ מארוחת הצהריים יש בבודרום גם סניפים של סטרבקס, מה שלפחות בשבילי הייתה חגיגה גדולה. בקוס אין סטרבקס, חוץ מבשדה התעופה, אבל בבודרום אפשר ליהנות מהקפה, העוגות, הסנדוויצים והמוצרים הנלווים. רק בשביל זה בעיניי היה שווה לעשות את הגיחה הזו לבודרום.
חזרנו לקוס בערך בשעה 17:00. לעומת השיט, שעשינו בין חופי יוון, השיט בין קוס לבודרום הוא מאוד רגוע ונעים, ולא מרגישים בכלל את הטלטלות של הים.
שפת הים – האי קוס – יוון
קוס הוא אי, שמציע חופי ים רבים לתיירים ולמקומיים. בחופי הים, שנמצאים בחלק הצפוני של האי, המים סוערים יותר ואילו בחופי הים בצד הדרומי הים רגוע מאוד. אנחנו היינו בקוס בתחילת אוקטובר, ולכן גם הים וגם הבריכה במלון היו די קרים ולא מזמינים. למרות זה, אפשר היה למצוא לא מעט אנשים במים.
על שפת הים יש מיטות שיזוף בעלות נמוכה מתחת לסככות, וכך אפשר גם לטבול בים וגם לנוח למי שמעדיף. בחופים שאנחנו ראינו יש גם אפשרות לשתות ולאכול על שפת הים.
חוף Therma באי קוס – מים רותחים ממעיינות געשיים
בנוסף לחופים הרגילים יש בקוס גם חוף עם מים רותחים, חוף Therma. מדובר בתופעת טבע ייחודית, נביעת מים חמים כתוצאה מפעילות געשית, שמגיעה לטמפרטורה של עד 80 מעלות.
הנביעה נמצאת ממש על שפת הים. אפשר להיכנס לנביעה ולהרגיש מים חמים וקרים לסירוגין, בגלל הקירבה של הנביעה לשפת ים. הירידה לחוף הזה היא לא פשוטה וצריך להתגבר על מדרון תלול על מנת להגיע אליו. אפשר לרדת עם הרכב, אבל זו באמת ירידה לבעלי לב חזק.
אהבתי, כתבה נפלאה, בטוח שאסע לשם