(חי פה על הבמה) – תחילה אציין, שהמחזמר "השנה היפה בחיי" מהנה מאוד, תענוג לצפות בו, מתחילתו ועד לסופו. זהו אולי אחד מהמקרים שאינם רבים בישראל, בהם הביצוע נהדר, המוזיקה קליטה, ובמבט הצופה למרחקים, נראה שהמחזמר ממש מוכן לאקספורט לארצות המערב.
המוזיקה נשמעת בינלאומית, קצת "אבבא" כזה, וכוונתי היא בפן החיובי, שכן ישנם מחזות זמר המשמיעים מוזיקה זרה ולא מוכרת, בתקווה שתיקלט על-ידי הקהל הרחב, אך זה אינו קורה.
הקהל ברובו אינו מעוניין להיות שפן ניסיונות למוזיקה בלתי מוכרת, וראייה לכך היא הצלחתם הרבה של אמני העבר, כמו פול אנקה ובני דורו, שהופעותיהם ממלאות אולמות גדולים בכל העולם בביצוע להיטים עתיקים וטובים, בדומה ליין ישן.
במחזמר "השנה היפה בחיי", המוזיקה נעימה, מלודית וקליטה, מלווה בתזמורת מצוינת בת ארבעה נגנים: קלידים, תופים, גיטרה בס וגיטרה מובילה. ארבעת המוזיקאים, בניצוחו של ארנון זיו הינם וירטואוזים, ולולא היו מציגים אותם לרגע על הבמה בתום המופע, לא הייתי מאמין שניתן לנגן במשך למעלה משעתיים באופן קצבי ומוזיקלי כה מדויק ועשיר בצלילים מלהיבים. הניהול המוזיקלי, יש לציין, של ליאור רונן.
לגבי העלילה, הרי שהיא פשוטה יחסית ומאוד תל-אביבית, אך ניתנת לתרגום לשפות ומקומות אחרים. זהו סיפור לכאורה בנאלי, על זוג שנכנס להריון בטעות ומקים משפחה בעייתית ומצחיקה מהרגע הראשון. על-פי האופנה התל-אביבית, אי-אפשר שלא לתת במה ללהט"ב, ואכן, לזוג הנשוי יש שני חברים גברים הנשואים זה לזה, המגדלים אף הם תינוקות שלא ידוע מהיכן השיגו אותם…
גם האימא הפולנייה נכנסת למחזה, כי היא תמיד גורם מבדח, ולצדה אימא מזרחית הדומה לה, אך שיגעונותיה קצת אחרים. הסיפור מתקיים כאילו בישראל שהבעיות העיקריות בה הן באיזה בית קפה לשבת…
הוזכר מעט הנושא העדתי הכה בוער בישראל, וכל הוויכוח בהצגה עוסק במזון שיכינו לתינוק, או כיצד יקראו לרך הנולד – "יעקב" (שם אשכנזי), או "מכלוף" (שם מזרחי). ייתכן שהמחבר שכח שהשם יעקב נפוץ אצל האשכנזים לא פחות מאשר אצל המזרחיים. אני הייתי קורא לתינוק "ירחמיאל"…
מיקי קם מדהימה בתפקיד הפולנייה בכל המובנים, בקולה החזק והצלול ובתנועה ובמשחק מושלמים. אורנה דץ היא זמרת מקצועית, כידוע, המתגלה כאן גם כשחקנית מרשימה.
אחד הדברים הבולטים והמרשימים במחזמר הוא העיצוב המודרני – חשמלי והיפה של הבמה. אפקטים טובים ובמקום הנכון המשולבים בסיפור, תפאורות מתחלפות ובמה מסתובבת בטוב טעם. המולטי מדיה מעולה וכובשת.
אם רק אהלל את המחזה, לא אחשב למבקר מהימן. (ניזכר במבקר הענק – חיים גמזו "הגומז", אשר כיסח את הצורה לכל הופעת אמנות בה צפה.)
ברצוני להתייחס ל"קאסט" – צוות השחקנים. בישראל ישנה תופעה הבאה ליד ביטוי גם בקולנוע הישראלי, והיא בחירה בשחקנים אשר לא ממש מתאימים לתפקידיהם מבחינת הופעתם החיצונית.
איני יודע כיצד בוחרים בהם, ייתכן שמתמקדים אך ורק בכושר המשחק שלהם. לדוגמה – "רוני", גיבור המחזה המוצג כמחזאי, הכתב דבר מה שאינו ברור לנו. אולי אוהד חיטמן רצה להציג את עצמו… השחקן המגלם אותו מופיע על הבמה בתסרוקת של שיער ארוך ופזור, ולקח לי זמן מה להבין שמדובר בכלל בגבר. השחקנים הנבחרים לקאסט אמורים להציג את הדמות בהצגה, ולא את עצמם כפי שהם בחיי היום יום, ואילו בהצגה זו, חלק מהם הופיע עם שפמים וזקנים פרועים, ולרגע נדמה היה שחלקם יובאו מהטלנובלות הטורקיות.
לעניות דעתי, טוב היה שבמאי הבוחר את שחקניו יתאים את הופעתם החיצונית לדמות אותה הם משחקים. לא פעם צפיתי בתיאטראות בארץ בהצגה העוסקת באם ובת, כאשר האם נראית צעירה יותר מבתה. תופעה מעין זו לא הייתה מתרחשת בברודווי או בלונדון. מותר לדרוש מהשחקן להתגלח או לגדל זקן, להשמין או לרזות לצורך גילום תפקידו על הבמה.
קיים קונטרסט כה בולט בין הגברים לנשים, באשר הנשים כולן נראות מטופחות, יפות ו"חתיכות" הרי הגברים נראים די "זרוקים". גם הגברים צריכים לצעוק "מי טו" – רוצים להיות יפים!
לגבי המשתתפים, משה קפטן הוא במאי מצוין, השחקנים נהדרים ומבצעים את תפקידיהם באופן מושלם. השילוב בין התנועה, המחול והבעות הפנים שובה לב. לגבי רוני דלומי, אותה הכרתי כזמרת פופ ולא ידעתי שהיא שחקנית, הרי שהיא מבצעת את תפקידה בצורה נהדרת, בראוו! "אודי", הגיי הבלגניסט, מדהים ביותר מבחינת המשחק והתנועה, ובולט מאוד בהצגה.
"ד"ר גריי" המגולם ע"י ישראל ארנסט, אדיר! ארנסט מחקה את "הפסיכולוג של המדינה" היורם הידוע, באופן מושלם! הוא נותן הופעה בלתי נשכחת ומצחיקה עד כדי דמעות.
ברצוני לציין גם את "נועה", שירה לוי, אשר מציגה את המלצרית, המאהבת הנזנחת ושובת הלב.
לסיכום: רוצו לצפות במחזה המרהיב, המהווה עליית מדרגה בביצוע הנפלא בישראל. בתור פטריוט חיפאי אני שבע רצון משיתוף הפעולה בין ה"בימה" לבין תיאטרון חיפה.
שיהיה המון בהצלחה!
הכותב נסחף… הצגה מאד בינונית ומאכזבת. לאחר הפסגה הבאמת מרגשת של "בילי שוורץ" אהד חיטמן המוכשר מתגלה קצת במערומיו… מעניין מה יהיה המחזמר הבא שלו. המחזמר הזה ממש לא עובד…
אני אוהבת מאוד את הסקירה האינפורמטיבית והמקיפה. לגבי שחקנים אתה צודק יהיה נחמד אם יראו לפעמים גם נשים רגילות ולא רק חתיכות על.
אהבתי מאוד את הסקירה המקיפה והמשעשעת.
נפתלי כתיבתך קולחת ומרגשת ומסתמן שנהנעת וממש נעברת לנו הקוראים את רוח האווירה איכות המוסיקה ודמויות. מעניין דבריך לגבי מראה השחקנים. אני תוהה אם מראה זה מכוון כדי לתת תחושה מקומית מוכרת או תוך זלזול בקהל. אך באופן כללי נשמע משהו מיוחד ואתה כותב נפלא עיתונאי בנשמה.