מה בוער? יומנו של תל אביבי בחיפה ○ "טוב לנו ככה" • חיים קפון

  • מוקדש לחברי האהוב, שלום זמירין ז"ל, מעמודי התווך של העיתונות המקומית בחיפה. מאז לכתו, תשעה קבין של חכמה ושנינות נלקחו מהעולם.

על תחבורה, התניידות וחיים אורבניים

זו קריאה נרגשת לקוראים השולחים לי פניות ובקשות ודרישות וברכות וביקורות – עלו והצליחו והמשיכו במלאכה ברוכה זו, בזכותה אני מוצא רעיונות ומרחיב את מנעד הנושאים לטור שלי.

קחו למשל ולדוגמה את פנייתו של גמלאי נמרץ בשם יהושע, המתגורר ברחוב שער הגיא, פינת רחוב מבצע יונתן: "הרחוב שבו אני מתגורר הוא חד סטרי, למרות שחלקו רחב מספיק וראוי שיהיה דו סטרי. על מנת להגיע לרחוב מבצע יונתן המרוחק עשרים מטר מביתי, אני צריך לנסוע יותר משני קילומטר: לטפס במעלה שער הגיא, להמשיך ביותם, לפנות ימינה בשמשון ולנסוע עד הכיכר, שם לפנות שוב ימינה למבצע יונתן, וכעבור עוד כחצי קילומטר, אני מגיע למרחק 20 מטר מהמקום ממנו יצאתי".

כולי תקווה שהאנשים האחראים על רימזור ותימרור רחובות העיר יקראו את דבריו של יהושע ואולי אף יעשו משהו בנידון. אם כי אני משער שהסיכוי לפתור את בעיית ההתחממות הגלובלית גבוה יותר…

ממש מעבר לפינה – על המפה

יסלחו לי קוראי היקרים על שטרם הצלחתי להשתחרר מהצורך להשוות את חיפה לתל אביב, יש לשער שככל שיחלוף הזמן, צורך זה ילך וידעך, בינתיים אני מתרתח בכל פעם מחדש כשאני צריך לצאת מהבית לאיזה סידור, פשוט ככל שיהיה. על מה בדיוק הוא מלין עכשיו, אתם שואלים? על העובדה שאני, כמו מרבית תושבי העיר, או לפחות חלק ניכר מתוכם, נאלץ להסתמך על רכבי הפרטי ואין לי כל אפשרות סבירה למצוא את מבוקשי במרחק הליכה, רכיבה, או נסיעה קצרה בתחבורה ציבורית. כל מה שנראה על המפה ממש מעבר לפינה, מצריך במציאות נסיעה של כמה קילומטרים ובזבוז משווע של זמן וכסף. כפועל יוצא, מעטים הם הולכי הרגל בעיר, וברחובות רבים אינם קיימים כלל. אחד היתרונות של חיי עיר, ואולי היתרון המרכזי, הוא היכולת למצוא את כל מה שאתה נזקק לו במרחק הליכה, או לכל היותר במרחק נסיעה קצרה בתחבורה ציבורית.

ברכב הפרטי לכל מקום (צילום: חי פה בשטח)

"מתוק ממנה אין"

בתל אביב, ברדיוס של רבע קילומטר היו לרשותי שלושה סופרמרקטים, סופר פארם אחד, גוד פארם אחד, טמבוריה אחת, שתי חנויות לחם, ופיצוצייה. אה, כן, הייתה גם מכבסה. (עד רגע זה לא ברור לי מי נזקק למכבסה בימינו) בחיפה, למרבה הצער כל זה אינו קיים והתחושה הנהדרת והמופלאה הזו, לטעמי לפחות, של חיים אורבניים, כמעט ואינה קיימת. יש שיגידו, טוב לנו ככה. ולאלו אשיב בפתגם סיני עתיק: שכנה לה התולעת בחזרת וחשבה שמתוק ממנה אין.

חיפה לא מאמינה באנונימיות

בהמשך ישיר לטרוניות בקטע הקודם, אוסיף עוד אחת: אנונימיות, אחת המעלות של חיים בעיר גדולה – קיימת בחיפה במשורה. בתל אביב יכול האדם להתהלך בתוך זרם אנשים, לחוש כחלק מההמון, ועדיין להיות אנונימי לחלוטין גם אם יחבוש תרבוש ורוד או ילבש גטקס סגולים, לאיש זה לא יהיה איכפת.

בחיפה לעומת זאת, מסתבר שהמצב שונה במקצת. לא הייתי טורח להפנות את תשומת ליבכם לעובדה, אלמלא היה באמתחתי הווירטואלית סיפור משעשע שארע זה עתה ואדי השערורייה טרם התפוגגו. מעשה שהיה כך היה: אחד מידידיי המועטים מתגורר בשכונה מכובדת בבניין מדורג. החיפאים מכירים את הבתים האלו: מדרגות תלולות מתחת לכיפת השמיים ובכל קומה שתי דירות, האחת מימין והשנייה משמאל וכל התיאור הארכני הזה בא על מנת שיובן שאין כל אפשרות לעלות או לרדת במדרגות מבלי שעיני השכנים תשזפנה את העולה / היורד והמידע החיוני ייאגר בראש המתבונן, כשהוא ממתין לרגע המתאים להישלף החוצה. (האמת היא שמרבית המקרים זו מתבוננת, אבל היום אסור לומר זאת בקול רם פן מייד תואשם במיזוגיניות או בתואר גנאי אחר. כשעזר וייצמן היה צובט בישבני בחורות וקורא לכולן מיידלע, מעטים חשבו שיש פסול בהתנהגות זו. גם המיידלע הנצבטת לא הייתה נפגעת או נעלבת. היום כמובן היו מוקיעים אותו בראש חוצות).

כתבות נוספות בחי פֹּה - חדשות חיפה:

מבקרת מתמידה

ונשוב לענייננו: רעייתו של אותו ידיד נאלצה מסיבותיה היא לנסוע לבדה לרומא. למחרת באה "ידידה" של אותו ידיד לבקרו. וגם בערב שאחרי, ובזה שאחריו וכך היה ערב ערב, במשך שבוע שלם. כמובן שהשכנה החטטנית ממול ראתה את המבקרת המתמידה, וכשפגשה את ידידי שאלה לזהותה של אותה עלמת חן. "אה, זו גיסתי, אחות של אשתי", ענה מבלי לחשוב. על מנת שנמנע מתיאורים צבעוניים יתר על המידה, אספר, שכאשר האישה החוקית חזרה פגשה אותה השכנה (איך לא?) ואמרה לה "איזו אחות מסורה יש לך, באה כל ערב לבקר את בעלך". החוקית החווירה כיוון שמעולם לא היתה לה אחות. את המשך האירועים אותיר לדמיונו של הקורא.

עורבני (צילום: ירון כרמי)

ציפורים בראש

ושוב אני נאלץ להגיע להשוואה בין תל אביב לבין חיפה, אבל בפעם הזו ידה של חיפה על העליונה: מחלון ביתי הקט, הצופה על ואדי ירוק ועצים גבוהים משני צדדיו, אני רואה את החזירה השכונתית על ארבעת גוריה ואת השכנה המאכילה אותם בסתר, את שלל סוגי ומיני הציפורים המרחיבות את דעתו של המתבונן: שלדג העומד לו בנקודת תצפית גבוהה ואורב ללטאות, תחליף לדגים שאינם מצויים בשפע רב בכרמל, זוג עורבנים צבעוניים להפליא, שחרורים המנקרים בקרקע, צופיות בעלות ברק מתכתי, פשוש זעיר או שניים, להקה קטנה של מיינות רעשניות, ואת העורבים שאינם חביבים עלי, לא אזכיר כלל. בחיפה אין אנונימיות. אין הולכי רגל. אין תימרור הגיוני. אין תחושה אורבנית. אבל היי, תראו כמה ציפורים…

ציפורים - תוכי מסוג דררה - הכרמל הצרפתי יוני 2022 (צילום: ירון כרמי)
ציפורים – תוכי מסוג דררה – הכרמל הצרפתי יוני 2022 (צילום: ירון כרמי)

ציון לשבח

אחת מהקוראות הנאמנות של הטור שלי, הגברת נ.ס, ביקשה שאציין לשבח את דוקטור חאג' אחמד עיסאם, אורתופד בקופת חולים לאומית בחיפה: "דר' עיסאם הוא רופא מוכשר, נעים הליכות, מאיר פנים וחביב להפליא. היחס שלו ניטרל את החששות שלי". עבדכם הנאמן מוסיף ואומר, כן ירבו וממתין להמלצה על רופא מומחה שידע לטפל ברפיפות עצביי, שמן הסתם בוא תבוא, למרות כל אותן ציפורים בוואדי.

הערה לסיום:

אני לא יוצר את המציאות, אני רק מפרש אותה לפי הבנתי.

דיור מוגן – רחב
8 תגובות
  1. רותם אמר/ה

    טעות בידך בנושא ה"מיידעלה"!
    האמן לי, כי אותה אישה נפגעה גם נפגעה מאותה התנהגות בזויה ומבזה, מכינוי מעליב ועל אחת כמה וכמה מכך שאדם זר אוחז בעכוזה מבלי רשות או אדם כלשהו, הגם שאינו זר. אלא שאז, אותה אישה אומללה לא ההינה להתלונן.
    מוטב היה, לו היה הטור נכתב ללא הירה מבזה זו.

  2. דגני אמר/ה

    כילידת חיפה בתחילת שנות החמישים אני מאוד מסכימה עם העובדה שיש "אופי חיפאי" שהעין החיצונית רואה אותו היטב. כל מילה בסלע. תמשיך להציב מראה מול פנינו לא כולנו נבהלים ממה שמשתקף.

  3. מיחזור בדיחות ישנות אמר/ה

    כמה שטויות וצ'יזבטים. את הבדיחה על "אחד מידידך המועטים" ו"גיסתו" שמעתי כבר בשתי גירסאות. אני מבין את הצורך למלא שורות ולראות בכל דבר 'תופעה חיפאית' אבל כשממחזרים לי בדיחות ומלבישים אותם על דירות שכן מול שכן בחדרי מדרגות כאילו שלא כך גרים כל העולם וודאי רוב המדינה.. די זה מביך.

  4. אייל אמר/ה

    יש שליטה מונופוליסטית של שופרסל (11 סניפים) בכל רכס הכרמל.
    כתוצאה מכך כבר הוכח במחקרי צרכנות ש-4 מתוך 10 הסניפים היקרים ביותר של שופרסל בישראל נמצאים בחיפה.
    גם היתר מעלים מחירים כשהם הסופר היחיד בשכונה בה גרה אוכלוסיה מבוגרת שלא נוסעת לעשות קניות רחוק או אין לה איך.
    זה ניצול ציני של המצב.
    עיריית חיפה מודעת לתוספת יוקר המחייה בכרמל – ארנונה, מחירי מזון, מחירי חוגים, שהיא עוד נוסף ליוקר המחייה בישראל. כלומר במדינה יקרה, המונופוליזם הזה מייקר עוד יותר את המחייה בעיר. אין באף שכונה יותר מסניף רשת מזון גדול אחד. אם אתם תוהים למה כשבנו את המרכז המסחרי ברמת הנשיא, למשל, לא פתחו שני סופרים שתהייה תחרות כשנוספות אלפי משפחות לשכונה, זה מאד פשוט: גב-ים שבנתה את השכונה הייתה בעלת שופרסל ודחפה למרכז המסחרי שבנתה רק את שופרסל. עיריית חיפה במקום לפעול להוסיף שטחי מסחר בשכונות כדי לעודד תחרות והורדת מחירים ורחובות פעילים מאפשרת הפוך!! כל בניין עם חנויות שעובר תמ"א, קומת החנויות נעלמת או שנשארות חנויות קטנות שלא מתאימות למזון או בתי קפה או מסחר בהיקף גדול. ככה משמרים את מונופול שופרסל בכל הרכס, ואת יוקר המחייה המטורף והלא מוצדק. יחד עם הארנונה השלישית בגובהה בגלל מגזרים שלא משלמים כלל, חיפאים משלמים מס יקר, יקר מאד ויקר מדי על כשלון העירייה להוסיף שטחי מסחר ועל כך שכל שטח מסחר שכן נבנה (בורדיה, ברמת הנשיא ועוד מייד נפתח בו עוד שופרסל או שופרסל או שופרסל מהיקרים בישראל. תשאלו את תושבי הכרמל הצרפתי, זה סבל ממשי. מדובר בעושק פר אקסלנס. הוסיפו לזה סניפי בנקים שנסגרו, דואר שנסגרו, בתי קפה ומסעדות שעברו לנמל ולעיר, והכרמל בבעייה קשה של נגישות לשירותים ולקניות. אם אתם בתחושה שכל דבר שאתם צריכים מביגוד ועד ריהוט אתם צריכים לקחת רכב או 2 אוטובוסים לגרנד קניון, לקריות לחוצות המפרץ או ביג נשר או ביג קריות או הצ'ק פוסט וסינמול אתם לא טועים זה היה מכוון על ידי יהב ושקשוקת האחים עופר בעלי הקניונים. חיסול המסחר העירוני והעברת הציבור לקניוני מליסרון ובריטיש ישראל.

    1. "בעיית ההתחממות הגלובלית" אמר/ה

      זה קטע תל אביבי, כפרה.

  5. Judita אמר/ה

    אין צורך, מסתבר, להמציא את המציאות בחיפה. היא מלאה בעצמה ובייחודיות שלה. רק אני תוהה מאיפה הידע הנרחב במיני ציפורים. האם זה סימפטום חיפאי חדש?

  6. שמוליק צור אמר/ה

    אני מחכה כל שישי לטור שלך שמכניס אותי לסופש עם חיוך וצחוק מתגלגל.כבר אמרו חכמים "צחוק יפה לבריאות".שבת שלום

  7. דני אמר/ה

    כתוב כרגיל בהומור בריא שהוא לבדו מזור לעצבים רופפים. ובאשר לידידך, הלא כ"כ מתוחכם, בפעם הבאה שיבוא לאסוף את חפציו ויפגוש בשכנה הדאגנית במדרגות, שיתענין במדור נימוסים והליכות, מי הוא זה שצריך להגיד שלום ראשון, "זה שעולה או זה שיורד"

לא ניתן להגיב