כור ההיתוך
הטור הזה ינסה לספק מבט ביקורתי על אספקטים שונים של חיינו כאן, שאני נתקל בהם יום יום. מטבע הדברים, הנושאים שאעלה כאן יכללו גם מעוזים של תקינות פוליטית, וכיוון שלא תמיד ניתן לנתח נושאים כאלה בשפה שהיא כשלעצמה תקינה פוליטית לחלוטין, אני מתנצל מראש אם מישהו יראה את עצמו נפגע מן הדברים. לא זאת הכוונה, ובכל מקרה, מדובר תמיד בדעתו הפרטית של הכותב.
אתם מוזמנים להגיב, ובלבד שהתגובות תהיינה ענייניות, ולא תיגררנה לשפה נמוכה, מן הסוג שניתן לראות היום בשימוש גם אצל נבחרינו.
המוקש
באחד ממוספי סוף השבוע התפרסמה לאחרונה כתבה על ישראלי צעיר (33) שעלה כילד מאוקראינה, והקים חברת סייבר ששוויה נאמד היום במיליארדים. הציטוט הבא מדבריו תפס את תשומת לבי:
"הדבר הכי טוב שקרה לי: העבירו אותי בגיל חמש לגן אילנה… גן שבו אף אחד כבר לא דיבר רוסית, ולא הייתה ברירה אלא ללמוד עברית, ומאז אני המאמין הכי גדול בכור ההיתוך… זה בסיס שאחריו מעולם לא הרגשתי זר יותר."
כור היתוך?
האם הצעיר המוכשר הזה אינו מודע לכך שהשימוש במושג "כור היתוך" בהקשר חיובי בשנת 2022, הוא מוקש של אי תקינות פוליטית?
"כור היתוך" מול "רב תרבותיות"
מעט מושגים ספגו התקפות כה קשות, בוז, לעג ושנאה כמו המושג "כור ההיתוך".
במקורו התייחס המושג למדיניות ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות, ולתפיסת מנהיגי הישוב לפני קום המדינה, שלפיה, על מנת ליצור בסיס לחיים משותפים, על העולים לארץ להתאים עצמם לאומה הישראלית המתחדשת.
עם השנים, והרבה בעקבות טענות קשות על קיפוח וזלזול בעולים מארצות האסלאם ובתרבות שהביאו עימם, הפך המושג "כור ההיתוך" לשם גנאי לתהליך בו אליטה דורסנית עם ערכים אירופיים ומערביים, מנסה להעלים את ערכי התרבות המזרחית של ישראל השנייה, ופינה את מקומו בקונצנזוס לגישת ה"רב תרבותיות", שמעמידה במרכז את ההכרה שחברת מהגרים בנויה ממגוון של תרבויות, ויש להעמיד במרכז את השונות והגיוון החברתי, ולגלות סובלנות לקיומן של תרבויות שונות במדינה. היום מקובל לחגוג את כשלונו של כור ההיתוך.
מזל ש"כור היתוך" נכשל?
ברוח הזמן, יש אף מי שלוקח את יתרונות ה"רב תרבותיות" עוד צעד גדול קדימה, והופך אותה לסוד הצלחתה של החברה הישראלית.
במאמר שפורסם ב-2019 ב"דה-מרקר", תחת הכותרת "איזה מזל שפרויקט כור ההיתוך הישראלי נכשל" טוען הכותב, פרופסור יובל אבנשטיין, ש"הפסיפס האנושי והתרבותי של מדינת ישראל מאפשר להתמודד עם בעיות כאשר נקודת המבט, סט הערכים והחשיבה של כל אחד ואחת שונים. מכאן מגיעים הפתרונות היצירתיים והחשיבה מחוץ לקופסה, שהפכו להיות אבן יסוד בצורת המחשבה של ישראלים רבים. זהו הבסיס ליצירה ולחדשנות, ואחד הסודות של אומת היזמות הישראלית.”
האמנם?
כבוגר תעשיית ההיי-טק, אני יכול להעיד מניסיוני, שהיצירתיות והחשיבה מחוץ לקופסה בתעשייה הזאת, הן תוצר של השכלה טכנית טובה וחינוך לחשיבה ביקורתית עם יוזמה ויכולת אלתור. במקרה הישראלי, מדובר בשילוב של חינוך טכנולוגי (מערבי) ותרבות חשיבה ביקורתית (מערבית) עם חוצפה אנטי ממסדית ויכולת אלתור של מי שרגיל לחיות עם הגב לקיר.
לא מצאתי ביצירתיות הזאת אלמנטים מתרבויות המזרח, ובפרט לא של המזרח הקרוב, אבל זה לא באמת מפתיע, שהרי מן המאה ה-15, מובילה תרבות המערב את העולם בחשיבה ביקורתית מדעית וחברתית. יספיק גם מבט קצר במשטרים במדינות האסלאם, כדי להבין שחינוך לחשיבה ביקורתית ומרידה בסמכות, איננו מאפיין את תרבותן.
למען הסר ספק, אין כאן אמירה עדתית. בעשרות השנים האחרונות, נתקלתי בלא מעט אנשים מבריקים מכל המינים והעדות, אך המשותף לכולם היה חשיבה "ישראלית" ביקורתית בניחוח מערבי, אותה ספגו ב"כור ההיתוך" של האוניברסיטאות והחברות הטכנולוגיות.
האם כל גוון תרבותי ראוי לכבוד?
להלן שתי טענות לא תקינות פוליטית:
לפעמים, ניתן לדרג תרבויות שונות מבחינת היתרונות שלהן להתקדמות אנושית.
לא כל תרבות היא מודל לחיקוי, ולא כל גוון תרבותי הוא רצוי ומועיל.
למי שזה נשמע לו כסוג של כפירה, הייתי מציע לבדוק, כדוגמה, את מאפייני התרבות של מדינת דאע"ש, מול, נאמר, פינלנד, ולחשוב אם מנקודת מבט אנושית הן ראויות לחיקוי באותה מידה.
ללא ספק, הרב תרבותיות של מנהגים, מאכלים, מוזיקה ואמנות מעשירה את חיינו, אך לא כל "גיוון" תרבותי מעשיר אותנו.
האם מעמד נחות לנשים הוא בגדר גיוון תרבותי רצוי?
האם התעמרות בקהילת הלהט"ב מוסיפה לנו משהו?
האם אלימות ונקמת דם מעשירים אותנו?
מה טוב בגזענות או בסתם שנאת זרים כמרכיב תרבותי?
האם אי-יצרניות כאידיאל מקדמת אותנו?
אלו רק מספר דוגמאות לאלמנטים תרבותיים שלא נראה לי שהאדם הסביר ירצה לאמץ.
מגבלות ה"רב תרבותיות"
"רב תרבותיות" יכולה אכן להיות תורמת ומעשירה, אך הכרחי שכל תתי-הקבוצות, על גווניהן השונים, תאוחדנה בהסכמה על מערכת ערכים משותפת. כאשר זה לא קורה (כלומר, כאשר אין שום "כור היתוך" לאומי), הפיצוץ הוא עניין של זמן. צריך רק להתבונן בגורלן של מדינות כמו יוגוסלביה ולבנון כדי להבין זאת.
בשלב זה של המין האנושי, ערבוב של אוכלוסיות עם מרכיבים תרבותיים לא תואמים, וללא גורם מאחד, הוא מתכון בטוח לחולשה ברמה הלאומית, ולסיכוי טוב להתפוררות ו\או למרחץ דמים.
מצעד האיוולת הישראלי
לרשות מדינת ישראל שני כלים עיקריים כדי להנחיל מערכת ערכים משותפת:
– חינוך ממלכתי
– שירות לאומי (בעיקר צה"ל, שנקרא פעם "צבא העם").
כלים אלה היוו, בתחילת הדרך, את ליבת "כור ההיתוך" המושמץ. מדינת ישראל, בצעד הגובל באיום קיומי, בחרה, בשם ה"רב תרבותיות" לוותר על חינוך ממלכתי לכול. בהמשך, וגם כתוצאה מכך, הפך גם צה"ל לצבא מחצית העם, והוא בדרך הבטוחה להיות גם פחות מכך.
בשילוב של קוצר ראות מדהים, עם שיקולים פוליטיים זרים, ותחת כסות של "רב תרבותיות", הצלחנו לשמוט את הקרקע מתחת לרגלינו.
מה עשינו?
בשם ה"רב תרבותיות" החליפה המדינה, למרבה האירוניה, את כור ההיתוך הלאומי, בכורי היתוך מקומיים – מערכות חינוך עצמאיות, הממומנות על ידי המדינה, פועלות במרץ להרחיק בין קבוצות אוכלוסייה, וחותרות תחת כל מה שמאחד אותנו כאן.
בין כל אלה בולט במוזרותו כור ההיתוך של החינוך הדתי הספרדי, המנסה, משום מה, בניגוד למקורותיו התרבותיים, להפוך את הציבור שלו לחרדים בנוסח האשכנזי, כולל מדים והעלאה על נס של חיים לא יצרניים.
בנחישות ובהשקעה תקציבית ניכרת, הצלחנו להפוך את החברה הישראלית לאוסף שבטים המתקשים להסכים על הדברים הבסיסיים ביותר.
קחו את הטענה הבאה:
"ישראל היא דמוקרטיה שהיא מדינת הלאום של העם היהודי, וכל אזרחיה שווי זכויות. כל תושביה מכירים במוסדות השלטון של המדינה, ומוכנים לתרום את חלקם לקיום המשותף."
נראה ברור מאליו, נכון? אבל האם למשל הציבור החרדי האשכנזי, הגדל והולך, יכול להצטרף להסכמה כזאת? הוא מיוצג ע"י מפלגות שאינן ציוניות במהותן – לנציגיו אין עניין בדמוקרטיה, מעבר לחילוץ תקציבי מדינה, ובכל קונפליקט סמכות הרבנים גוברת עבורם על סמכות המדינה.
עבודה יצרנית או תרומה אחרת (צה"ל/שירות לאומי) סותרת את הערכים עליהם חונכו. ועדיין, בשם ה"רב תרבותיות", המדינה מממנת לציבור הזה חינוך לערכים שאינם תואמים את בסיס קיומנו כאן, ומונע ממנו במודע כלים שיאפשרו לו להתמודד עם העולם האמיתי, ולתרום את חלקו לחברה.
טיפוח תרבות לא יצרנית מסוג זה, אינו בר קיימא ללא הסתמכות הולכת וגוברת על החלק היצרני של החברה, עובדה שמצדה מוליכה לשבר לאומי כלכלי ואזרחי
ובזווית חיפאית:
ביום הזיכרון של שנת 1965, עמדתי עם חברי בביה"ס "גאולה", במסדר שנועד לכבד את האירוע. במהלך הצפירה, נשמעו לפתע מאחורינו קריאות גנאי וקללות. משנסתיימה הצפירה והסתובבנו לאחור, ראינו את תלמידות ביה"ס "בנות יעקב" הסמוך, מנופפות מולנו באגרופים וקוראות קריאות בוז. (ראו בקישור)
העובדה שאני זוכר את האירוע הזה לפרטיו עד היום, מעידה על הרושם העמוק שהשאיר בי. מדובר בשני בתי ספר שממוקמים כמה עשרות מטרים זה מזה, וכל אחד מהם מחנך, במימון המדינה, למערכת ערכים הפוכה. אכן "רב תרבותיות במיטבה".
זאת רק דוגמה אחת לאופן בו הפכנו את ה"רב תרבותיות" לנשק הרסני לקיומנו כחברה המבוססת על הסכמות לאומיות חוצות מגזרים.
תוצר לוואי של ה"הצלחות" הללו הוא שכחברה שכחנו לחלוטין את מערכת ההסכמות הלאומיות, והיום גם גופים פוליטיים מרכזיים מוכנים, מסיבות של אינטרס צר, לפגוע ללא היסוס בכל בסיס של הסכמה לאומית.
בזכות "כור ההיתוך"
ברור ש"כור היתוך" בגרסתו הקיצונית (ראה צפון קוריאה), איננו מתכון מלבב במיוחד לפריחה אנושית, אבל הרי מעולם לא לכך הייתה הכוונה כאן. כור ההיתוך של החברה הישראלית צריך להתחיל במערכת חינוך שמנחילה בסיס משותף ולהמשיך בשירות לאומי או צבאי.
מערכת החינוך צריכה להנחיל ערכים של חשיבה ביקורתית, להעניק כלים לפיתוח עתידי בתחומי המדע והאמנות, להקנות פרספקטיבה באמצעות לימוד היסטוריה של העם והעולם, ולחנך לאזרחות טובה את כל האוכלוסיה.
ללא כור היתוך כזה, נמשיך את תהליך ההתפרקות לשבטים, וזה לא ייגמר טוב. מלכות שלמה התפרקה כך, ממלכת החשמונאים קרסה – האם זה מה שאנחנו מאחלים לעצמנו?
אני מקווה שהצלחתי להחזיר ל"כור ההיתוך" המוכה והמושמץ מעט מכבודו.
אני מסכים עם מה שכתבת. יש בהחלט מגמות של יציאה מן החומות, ואני מאמין שעם הזמן הן אף תגברנה. אפשר רק לקוות שהמגמות הללו תהפוכנה בעתיד להיות הזרם המרכזי בציבור הזה.
נושא המאמר הזה הוא אחר.
הטענה היא שמערכות חינוך שמחנכות לערכים לא ממלכתיים במימון המדינה הן מתכון לבעייה קשה, והבאתי את מערכת החינוך החרדי כדוגמא. העקרונות של חינוך לא יצרני (ללא מקצועות ליבה) וחינוך לכך שיש ציבור שלם שפטור מנשיאה בנטל (שירות צבאי או לאומי) – עקרונות שנציגי הציבור החרדי נלחמים עליהם בחירוף נפש – אינם עולים בקנה אחד עם חברה סולידרית וברת קיימא.
נהניתי לקרוא מאמר רחב יריעה זה ומהדהדת עם דבריך.יש כאן אי דיוק בעובדות לגבי הציבור החרדי, הכללה גסה. וחוסר ידע. הציבור החרדי אינו מיקשה אחת. סה היב תקף עד לשנות התשעים המאוחרות. כיום יש זרמים רבים ומגמות חדשות בחברה החרדית על שלל זרמיה. כמו כן, ונשים עובדות ועבדו תמיד . וגברים שנפלטו מהישיבה תמיד עבדו. כבר חרדים מזמן כבר בלימודים אקדמיים ותמיד עבדו ועובדים לפרנסתם . כתבים חרדים בכל אמצעי המדיה עולים וצציםת יזמות חברתית ןפעילויות עניפות לטובת הקהילה ולרווחתה ולשינויי מגמות .
אדם פותח דוכן פלאפל –
בא צבר ישראלי עם חבר מחו"ל ומתרברב: אין על אוכל רחוב בישראל
בא ערבי אומר: זה בכלל אוכל ערבי
בא חרדי אומר: אין לדוכן הזה כשרות
בא עולה מצרפת אומר: פיתה זה לחם נחות
בא עולה אתיופי אומר משהו באמהרית. אף אחד לא מבין.
ממשיך הישראלי: נכון הכי טעים? האתיופי מהנהן.
ממשיך הערבי: נכון זה ערבי? האתיופי מהנהן.
ממשיך החרדי: לא כשר – לא אוכלים שם. האתיופי מהנהן.
ממשיך העולה: נכון פיתות לחם נחות? האתיופי מהנהן.
העולה אתיופי ניגש לדוכן הפלאפל מזמין ואוכל. שואלים כולם – רגע מה אמרת.
הוא מביט בהם ואומר: אמרתי 'במדינה הזאת כולם שבעים מדי. אצלנו כשיש אוכל – אוכלים ושותקים'.
לטעמי אתה טועה יסודית באמירה שהיצירתיות הישראלית באה מהתרבות החשיבה הביקורתית המערבית
לדעתי היא באה מתרבות הלמידה היהודית , "למידה בחברותא" כאשר כל צד מנסה לבקר ולתקוף את עמדת השני…
כמו כן התעלמת מערכי היהדות והתרבות היהודית כמחנה משותף לרב תרבותיות הישראלית..
הבעיה של כור ההיתוך והציונות הברדיצבסקית היה הניסיון הנלוז למחוק את התרבות של הדת יהודית ולהקים מדינה עברית שאפשר להגיד שהייתה הופכת לכנענית עם הזמן…
רעיון החברה החרדית לקיים חברת לומדים הוא רעיון נשגב ונפלא לטעמי , זאת כל עוד הוא דמוקרטי ומאפשר לכולם לקיים אותו ולממש אותו בכל תחום שכל אדם יחפוץ. לצערנו הוא עדין לא בר קיימא.
הטיפוס האידיאלי בחברה היהודית היה תמיד התלמיד חכם הלומד ובחברת הכור היתוך העברית הכנענית זה נהיה הצבר , קוצני מבחוץ ורך בפנים , אני הייתי מגדיר אותו יותר גס רוח מבחוץ ורקוב וחסר תרבות מפנים.
בינתיים עד שכולם יוכלו לקחת חלק בחברת הלומדים צריך באמת למצוא איך לשלב את כל החברה לשאת בנטל…כולל גם בני מיעוטים לא רק חרדים….
עוד בעניין רב תרבותיות מול כור היתוך. אני תמיד אוהב להשתמש במטאפורה הבאה.
תיכך את כל הצבעים ותערבב אותם בדלי , יצא לך אפור מגעיל.
לעומת זאת עם יוצרים שילוב הרמוני מקבלים פסיפסים כמו שגוסטאב קלימט צייר.
המשך שבת שלום לכל עם ישראל!
תודה על התגובה.
לגבי היצירתיות הישראלית – התכוונתי בעיקר לחדשנות הטכנולוגית. בחברות הטכנולוגיה הייצוג של בוגרי מערכות החינוך הממלכתיות הוא מכריע, ולא סביר לייחס את החדשנות שם ללימודים "יהודיים" כאלה או אחרים. אגב, לישיבות אין בלעדיות על למידה בחברותא. זאת טכניקת הלמידה שאני זוכר גם מלימודיי באוניברסיטה ובטכניון.
בניגוד לרושם שמנסים ליצור, סיכוייו של סטודנט שהוא תוצר של מערכת חינוך עתירת לימודי גמרא ונטולת לימודי ליבה משמעותיים לקריירה טכנולוגית משמעותית הם קלושים, כי הוא מתחיל ממקום נמוך מאוד. גם אם רכש כישורי למידה גנריים, הפער בתכנים גדול מדי.
אני מגדיר את עצמי כיהודי, וגאה בכך. אינני מתעלם כלל מערכי היהדות. הם צריכים להיות חלק מכור ההיתוך הלאומי, ואכן לימודי תנ"ך הם היום חלק מתכנית החינוך הממלכתית. אבל נדרש דיון נוקב בשאלה מהם הערכים שנרצה לאמץ כחברה. הבעלות שמנסים חוגים מסוימים לקחת על גירסה מאובנת אחת של היהדות, תוך החרמת מי שאינו שותף לתפיסה זאת איננה מקובלת עליי. היהדות ידעה להשתנות כאשר הנסיבות דרשו זאת, ואפילו בצורה קיצונית (ראה ההבדלים בין היהדות לפני חורבן בית שני ואחריה), והזמנים אכן דורשים זאת. ההמצאה של הצבת האידיאל הלא יצרני במרכז התרבות היהודית, היא לכשעצמה שינוי, ושינוי לא מבורך.
אם אז אני, אישית, אינני רואה בכך שום דבר נשגב. וגם אתה מבין שזאת אינה חברה בת קיימא.
ה"תלמיד החכם" האמיתי של היום הוא בשבילי הסטודנט שלומד משהו שיוכל לקדם את החברה בה גדל. לא הייתי רוצה לראות "חברת לומדים שכולה עסוקה בלימוד דינים משפטיים עתיקים (ולא רלוונטיים במיוחד לתקופתנו). זה משהו שיש לו מקום כשמורת טבע, אבל איננו אסטרטגיה להתקדמות כחברה. נראה לי שאתה מבין זאת.
הקלישאה של הצבר העוקצני (וגס הרוח, כהגדרתך) מיושנת מאוד ובוודאי אינה רלוונטית לשאלה שאנו עוסקים בה. גם אני מזדעזע לפעמים מן התרבות הקלוקלת שאני נתקל בה, אפילו בקרב מי שאמורים היו להיות נבחרינו, אלא שבריונים ועמי ארצות לא חסרים בחברה החילונית כמו בחברה החרדית. לעומת זאת, הרבה יותר מרשים אותי המטען של מי שניזון ממקורות רבים של התרבות האנושית, מאשר המטען של מי שמכיר רק את "העגלה המלאה" (אחת המטאפורות היותר מגוחכות שאני מכיר) המתעלמת משאר ערכי התרבות.
מטאפורת הצבעים שהבאת מאוד נחמדה. היא לא סותרת שום דבר שכתבתי. אני מבין בהחלט את ערך הגיוון, וכתבתי זאת. אלא שדרוש גם בסיס משותף. גם לבנון מאוד מגוונת, וזה לא הפך אותה לציור של קלימט.
ראשית ניכר שהכותב לא מכיר את המגזר החרדי כלל וכלל והוא כותב פה מגוון של שטויות שניכר שהומצאו במוחו.
שנית כמי שמכיר היטב את ההנהגות בבית יעקב אין סיכוי שהמקרה המתואר אכן קרה.
אני כותב את התגובה בכוונה ביום שבת בבוקר כדי שיובן שאיני חרדי או דתי אבל בהחלט מכיר את החברה הזאת לפניי ולפנים.
די לשנאת החרדים המיותרת הזאת.
מי שמעוניין להכיר ולהבין כמה הם תורמים וחשובים למדינת ישראל לא פחות מכל השאר מוזמן לחקור אודותם בלב פתוח ונפש חפצה ויגלה שרוב מה שלימדו אותנו עליהם לא נכון בכלל
מעולה. אוסיף הערה. לפני פרוץ המדינה החלוצים שעלו מרצונם קבלו עליהם עול כור היתוך מרצון. ותרו על שפה ותרבות כדי לדבר רק עברית וכדי ליצור תרבות ישראלית חדשה שמתיימרת לשחזר את "שיר השירים"