ירושלים מס' 5
מרחוב הגפן המשכתי בהליכה עד לרחוב ירושלים, בלב שכונת הדר הכרמל. השכונה תוכננה ע״י האדריכל ריכרד קאופמן (בשנות ה-20 של המאה ה-20) שתכנן גם את שכונת בת גלים.
בשנותיו הראשונות של הרחוב, נבנו בו בתים ע״י ראשוני הקבלנים והאדריכלים של חיפה העברית, כמו גדליהו וילבושביץ ובנימין אוראל (מתכננו של בניין חברת החשמל בנהריים).
הבית במס׳ 5 – אחד הראשונים שנבנו בהדר הכרמל, בשנת 1922 – היה ביתם של אליהו ושרה מזרחי, אחד הקבלנים המצליחים בחיפה של אותן שנים. הבית נבנה בסגנון אקלקטי (לקטני) המשלב מרכיבי בניה מזרחית (חלל מרכזי, פתחים בעלי קשתות) עם מרכיבי בניה מערביים (מרפסות עץ, גגות רעפים).
כעבור 10 שנים, ב-1932, חל הגלגול הראשון של הבניין כאשר נפתח בו בית הספר הפרטי ״גימנזיה חיפה״ שלימים הפך לבית ספר יסודי ושמו הוסב ל״אופקים״.
כעבור כעשור נוסף, בגלגול שני, חזר הבניין לשמש כבית מגורים. בין דייריו היותר מפורסמים היתה הסופרת יהודית הנדל, כלת פרס ישראל לספרות ב-2003, ובעלה, הצייר צבי מאירוביץ.
בשנת 2016, לאחר שנים של הזנחה, למרות איכותו האדריכלית, הבניין עבר גלגול שלישי ובמסגרתו שופץ, תוך הקפדה על שיחזור מראהו המקורי והוסב לבית דירות אירוח ומשרדים.
היש בין הקוראים כאלה שזוכרים את בי״ס אופקים? או כאלה שביקרו בבית זה את הסופרת יהודית הנדל ובעלה צבי מאירוביץ?
דר' איה מרבך כתבה ספור על ב'הס המיוחד שהיה בבניין. כדאי לך לפנות אליה.
שהיתי רבות בביתם של צבי מאירוביץ ויהודית הנדל כחברה של ביתם דורית ז"ל
חיפה היתה ונשארה נפלאה. דרוש מאמץ כביר לעתיד לבוא
שמי אליהו מזרחי, ואני נכדו של אליהו ושרה מזרחי. בעודי ילד, הרביתי לבקר את סבתי, שרה קראוזה מזרחי.
התרגשתי מאד לראות את תמונת הבית, שמהווה חלק בלתי נפרד מתקופת ילדותי.
איזה סופר או מחזאי גר היום בהדר?
עליבותה של הדר כבר 30 שנה מבקשים,מץחננים להחזיר את ההדר להדר ו? כלום
עליבות,עליבות פשע ועוד עליבות.
חיפה מאבדת את כל אושיותיה
ומעלה באוב את עברה המפואר.ומתרפקת עליו
אין הווה אין עתיד
הייתי בביתם של צבי מאירוביץ ויהודית הנדל, דורית הבת למדה איתי בכיתה בביס רמז
הי. כן. בית בו ביקרתי לא מעט בילדות. דורית למדה איתי ביסודי בבית ספר רמז ברחוב מסדה. ובצופם. זוכרת היטב וביראת כבוד את הבית ובעיקר את מדרגות הלולייניות שעלו לסטודיו, לאטלייה -:של אבא של דורית. הצייר פורץ הדרך – מאירוביץ. ציורים שהשפיעו עלי יותר מהספרים של האמא של דורית – יהודית הנדל. מהיכרותי איתה. ואת נושא כתיבתה – לא התעניינתי בספריה.
האיור נפלא, הבניין נפלא, הרחוב נפלא, והתזמון נפלא, בדיוק לפני 100 שנה. פעמים רבות אני חושב האם בוני הדר, היו מטיילים בחיפה הנוכחית מה היו אומרים, מעירים, מתפעלים..
יישר כוח לך ידידי ד"ר דוד בר און על המידע החשוב.שבוע טוב
לא היה שם בית ספר גרינשפון? בסביבות 1945?