לפני כמה שנים הכרתי בחור עם דוכן נרות במרכז החורב, עוד כשלא היו שיפוצים והיה אפשר למצוא אותו יום בשבוע בפינה בין חנות דלתה לשופר סל.
מאז שהתחילו העבודות בנייה וחידוש של המרכז, הוא נעלם ולא ראיתי אותו.
והנה בשבוע האחרון הלכתי לסיטי-סנטר שבמושבה גרמנית ובירידה מקומה שניה, בקצה העין תפסתי משהו כה מוכר, זה היה דוכן נרות שהקסים אותי מהרגע הראשון, עם מבחר גדול של נרות בצורות שונות ומשונות, כל מה שרק יכול לחשוב אליו מוח יצירתי.
אנשים שלא יודעים שזה נרות יכולים לטעות בקלות ולחשוב שרואים באמת עוגת יום הולדת או פירות יער.
הנרות נעשות במיומנות ואהבה רבה. כל אדם שעובר ליד מסוגל להרגיש אנרגיה חיובית שמתפשטת מהמקום, היופי שביצירות מושכת את עיניים והלב ואפילו בלי להכיר את האמן אפשר להגיד שזה מישהו שמגשים את היעוד בחיים.
לשם כך קבעתי עם האומן להגיע ולראות את הסטודיו שבו מתבצעים הפלאים.
מקום לא גדול, מלא בצורות, תבניות, חומרים שמהם עושים את הנר.
הסיפור התחיל בילדות כשהיה שילד בן 8 שיחק עם שעווה בגינה.
"להוריי הייתה מסעדה אסיאטית ועל השולחנות עמדו נרות פשוטים.
בעת בעירתן נשאר תמיד עוד שעווה בצדדים, בסוף היום עובדים היו אוספים את כל מה שנשאר והיו מביאים לאמא שלי.
היא הייתה חוזרת הביתה ונותנת לי את כל השאריות, הייתה אומרת לי "הנה, תעשה עם זה מה שאתה רוצה".
ועשיתי. שיחקתי, המצאתי ושתעשעתי".
אמך בטח לא חשבה שיום אחד זה יהפוך להיות חלק משמעותי של חייך…?
בטוח שלא, בשבילה זאת הייתה רק אופציה מעניינת להעסיק את הילד, שיעשה משהו וכך גדלתי.
האמת הייתי ילד רגיל – הלכתי לבית-הספר, עשיתי צבא, עבדתי הרבה שנים עם ההורים במסעדה, אבל באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שזהו, מספיק והתחלתי להתעסק יותר עם עניין של נרות.
מולי מראה עם אצבע לכיוון הרצפה, היכן שעומדת קופסה עם משהו לבן בתוכו. פרפין זהו חומר שממנו מיצרים נרות בעולם.
פרפין זה תוצאת לואי של יצירת הנפט, ניתן כמו כן ליצור נרות מדונג שהוא חומר שמיוצר ע"י הדבורים, אבל הוא הרבה יותר יקר.
פרפין מגיע בבלוקים ויש גם כאלה שמגיעים בשקיות ונראה כמו פתיתים, אני עובד לרוב עם שני סוגים.
אני מזמין מבתי זיקוק, המקום היחידי בארץ שניתן להשיג את הפרפין.
לא סתם שאלתי על חו"ל? בארץ לא ניתן ללמוד את המקצוע המרתק אומנות הנר זאת ויתכן שזו אחת הסיבות שאנשים כמו מולי אפשר לספור על אצבעות ידיים.
לבצד אומנותי, זה בא לבד, מתוכי, אני מאלתר, מפנטז, מקשיב לרעיונות שבאים ומגשים אותן.
פשוט מאוד ממיסים את הפרפין בסיר ויוצקים ממנו את הנרות, כמובן שצריך לראות את הטמפרטורה הנכונה שבה מתבצע התהליך, כשמוסיפים צבע או ארומה גם אמורה להיות טמפרטורה מדויקת של השעווה שהיא כבר נמצאת בתוך הסיר ואז אני שם פיגמנט (צבע) שאני בוחר והשעווה מקבלת צבע רצוי.
חלקם כן, חלקם אני נעזר בתבניות שאני עושה מסיליקון, אני עושה צורה שמצאה חן בעיניי ובא לי להכין נר כזה, כשצורה כבר קיימת אני מוזג לתוכה שעווה. אחרי שהיא מתקררת, אני שם צבע (מיוחד לנרות) ולפי רצוני מוסיף עוד אלמנטים.
זה יכול להיות עוד עלה לפרח, או גרעין לציפור, לפעמים הנר צריך להיות עדין חם וצריך להזדרד, במקרים אחרים כמו געש הזה למשל אני פשוט מגלף אותו עד שהוא מקבל צורה רלוונטית.
חלק משמעותי מהטבע, אני יוצא לטיול עם הכלב ורואה איזה עלה, ענף, פרח, אוסף את זה ומשתמש בהם או לוקח חלק מהם כדי לנצל ביצירת הנר.
לדוגמא: הזר של הפרחים הקטנטנים בתוך הדלי, הפרחים עצמם עשויים משעווה וגם העלים, הגבעולים נלקחו מהטבע. השתלבות מדהימה.
כשאני מסתובב בחנויות, רואה משהו שאהבתי, אני קונה אותו ואחר כך עושה נר לפי הצורה.
תלוי, בין פעם לשלוש פעמים, אני משתדל לעשות דברים לפי ההרגשה האישית שלי.
זאת גם הסיבה שאני בד'"כ לא עושה נרות בהזמנות.
ברגע שעסק הופך להיות תעשייתי, אובד חלק מהשראה.
קורה שאני מתעורר בבוקר ובא לי לעשות ציפור או קיפוד או כלב ובמקום זה מישהו הזמין לי מאה פרחים ואני חייב לעמוד בזמנים, אני לא אוכל לעשות את מה שאני באמת רוצה אלא מה שאני חייב, אני רוצה להישאר נאמן לעצמי.
מה מביא לך סיפוק הכי גדול בעבודה?
כשמשלמים לי.
ברגע שמישהו מוציא שטר ומשלם עבור היצירה שלי, עבור משהו שעשיתי בידיים שלי.
בראש וראשונה הסיפוק גדול לא בגלל הכסף אלא בגלל העובדה שעשיתי מוצר ויש לו ערך בעיני אחרים והם מוכנים לשלם עבורו.
הנאה שאני מקבל בתהליך יצירה, אומנם זוהי עבודה שלפעמים לוקחת שעות על גבי שעות ודורשת המון סובלנות על מנת לייצר את הנר בצורה מסויימת.
המוח שלי באופן קבוע עסוק בלחשוב על יצירות חדשות.
במילים אחרות, אני מכור לאומנות הזאת.
ממתי המשחק הזה של ילד בן 8 הפך להיות למשהו רציני?
האמת היא שזה נשאר עד היום משחק כי אני אוהב ונהנה ממה שאני עושה. באיזשהו מקום, זוהי דרך חיים.
אני כל הזמן משתעשע, מתכנן, בונה צורות שונות של נרות.
בכרטיס ביקור שלך רשום שאתה מבצע נרות משעווה מלאה, איזה יש עוד?
ישנה שעווה שהסינים המציאו, הם לוקחים את הפרפין ועושים ממנו אבקה, את האבקה הם ממיסים ויוצקים נר, כתוצאה מכך המוצר יוצא חלול, הפתיל נשרף במהירות והנר מאבד באיכותו.
אם אנחנו ניקח שתי נרות שנראות אותו דבר חיצונית ונדליק אותן, לשלי יש יכולת בעירה שעות מרובות, ונר שנעשה מאבקה נגמר מהר.
הפגישה שלי עם מולי הסתיימה, אבל עולם הנרות שהוא מייצר נשאר איתי.
זה עולם קסום ועשיר שאפשר להנות וגם ללמוד ממנו דברים חדשים.
למקרה והתחשק גם לכם לגלות עוד פן של חיינו כה מעניינים, תוכלו להצטרף לסדנאות של יצירת נרות, תוך שש שעות תילמדו לבצע כמה סוגים של נרות ולרכוש מיומנויות שלא הכרתם עד היום.
כי החיים הם נדיבים מאוד ותמיד מציעים לנו דבר מה ללמוד ולהנות.
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="אומנות בחיפה" tag="24" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]