לונג קוביד אינו רק מונח רפואי! • עצרו את המרוץ והביטו בנפשות התלמידים • דני פסלר

תלמידים בבית הספר (צילום: משרד החינוך)

בית ספר תיכון בפנסילבניה, ארצות הברית, חזר לשיעורים וירטואליים בשבוע שעבר, ולא בגלל חשש לקורונה. בית הספר חזר לזום על מנת לשמור על בטחון הצוות והתלמידים, לאחר קרבות תלמידים.

בבית ספר תיכון אחר במדינה, הותקף מורה כששלושה קרבות נפרדים התחוללו במסדרונות ואחד גלש לחנייה. בקרב גדול בבית ספר תיכון מחוץ לקולומבוס, אוהיו, נפצעו תשעה מורים ושבעה תלמידים הואשמו בהתפרעות בנסיבות מחמירות.

כאן בישראל, למרות שאין נתונים ארציים אודות מקרים חמורים של אלימות בבתי ספר, מורים ומנהלי בתי ספר ברחבי הארץ חשים גם הם הדרדרות קשה בתחושת הבטחון בבתי הספר, כפי שבאה לידי ביטוי בהתנהגויות קשות, באלימות מילולית, בוונדליזם ובמריבות במסדרונות.

סיר הלחץ משתחרר

סביב החזרה לבית הספר לאחר חודשים רבים של למידה מרחוק, התמקדה עיקר תשומת הלב בהשלמת פערים לימודיים, אך מהר מאד התאמת החשש של נזקים ניכרים לא פחות בתחום הרגשי וההתנהגותי. מגפת הקורונה השביתה את העולם, ערערה את הבטחון האישי ובכל התחומים קשה לחזור לשגרה הרגילה. תסמיני הלחץ הבתר מגפתיים (שלאחר המגפה) ניכרים בכל מרחב ציבורי, בארץ ובעולם: בכביש, בדיון הציבורי בעד ונגד חיסונים, בשיח על המסכות ובשיח הכלכלי. תלמידים ומבוגרים שנזקקו לטיפול בתחום בריאות הנפש, לא טופלו כראוי, אם בכלל, בזמן המגפה, וסיר הלחץ שנוצר משתחרר במקומות שונים.

פוסט טראומה של הקורונה

הלחץ הרעיל והשפעות הסגרים והבידודים, שהינם גורם סיכון משמעותי, ניכרים מאד בבתי הספר, שם התלמידים מתקשים לחזור מהבידוד החברתי שכפתה המגפה, לשגרת החיים בבית ספר. התלמידים, הוריהם ומוריהם מתמודדים עם דרישות המסגרת, עם הסתגלות מחודשת לכללי בית הספר שלא חלו עליהם כבר שנתיים, עם השלמת פערים, עם עומס לימודי ולחץ בחינות לו לא היו חשופים במשך למעלה משנה וזאת כמובן בנוסף ללחצים השגרתיים שמזמן גיל ההתבגרות כשלבלבול הביולוגי-פסיכולוגי הטבעי נוספו איום קיומי וערעור של כל המוכר והבטוח.

סגרים ובידודים (צילום: משרד החינוך)

אלימות שמשחררת את האלם

המקרים שתוארו בארה"ב, כמו גם תחושת סגלי חינוך בארץ, מבטאים אלימות פוסט הטראומה של הקורונה. זהו ממד אחר ולא נידון של ה"לונג-קוביד". אלימות שמשחררת את האלם שנכפה על כולנו בזמן המגפה, התרסה שמבטאת את התסכול והתנגשות שמשקפת חוסר אמון של הפרט במערכות השונות ובעתיד, באות לידי ביטוי במיקרו-קוסמוס הבית ספרי באופן בוטה וחריף.

להגביר את התמיכה

הנגישות המופחתת לשירותי תמיכה רגשיים יחד עם החשיפה לגורמי סיכון שנוספו בעקבות המגפה, מחייבת את בתי ספר והקהילות שבהן הם ממוקמים, להגביר את שירותי התמיכה הייעוציים והפסיכולוגיים, כדי לעזור לתלמידים להסתגל ללמידה אישית כשהם מתמודדים עם הטראומה הפוטנציאלית הקשורה לתגובת המגפה. בתקופות הסגר עסקנו רבות בטכנולוגיה של למידה מרחוק ובדאגה לפערים לימודיים שנצברו. עם החזרה לשגרה תחת מגבלות בריאות, היה עלינו לשנות ולרכך את החזרה למבנה לימודים ולזכור שמה שהיה, ככל הנראה לא יכול להמשך. החזרה ללוח בחינות צפוף, לחץ משמעתי ואכיפתו על ידי צוות ביה"ס באופן נוקשה רק מגבירים לחץ ויוצרים תסכול שביטויו האלימים נראים במחוזותינו היום.

להתאים את השגרה למציאות בעידן מגפה

עם כל החשיבות שיש לצמצום פערים לימודיים ולבחינות, חייבים בימים אלו לעצור את המרוץ הזה. מנהלי בתי ספר וצוות מורים ומחנכים חייבים להביט אל נפשם של הצעירים המתבגרים ולשוחח עמם על הרגשתם, להתאים מענים אישיים לפי צרכים ומעל לכל לשדר מסרים מרגיעים ורכים שמכילים את הלחץ, ולאט לאט ויחד עם התלמידים לבנות שגרה חדשה ומותאמת למציאות חיינו בעידן מגפה שחיה ונושמת בקרבנו.

מערכת יחסים שרואה כל תלמיד

יש לשים דגש על בניית מערכות יחסים ויצירת מרחבים בטוחים, כך שתיבנה מערכת יחסים על ידי ראיית כל ילד, באמת. מורים מרגישים את הלחץ של הפער שהם צריכים להשלים מבחינה אקדמית, אבל אנחנו לא יכולים להשלים שום פער עד שילד מוכן רגשית ללמוד.

הכותב, דני פסלר, הוא מנכ"ל רשת חינוך ובתי"ס 'עתיד'

הגיבו כאן לכתבה