הקדמה

הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.

רומולאה צידונית

רומולאה צידונית היא גיאופיט (*) בעל איבר אגירה בצורת פקעת עטופה בקליפות קרומיות. הצמח נסתר כל השנה, עליו שצורתם סרגל צר-מרזבי דומים לעלי דגניים וקשה להבחין בהם. רוחב העלה כ- 2 מ"מ. רק בעונת הפריחה הרומולאה בולטת בנוף ביפי פרחיה הסגולים.

רומוליאה צידונית פורחת בעיצומו של חורף, אבל רק בימים של שמש, בעיקר בינואר. הרומוליאה גדלה בארץ בעיקר בכרמל ובסביבותיו. זה מין אנדמי(**), תפוצתו העולמית מצומצמת לישראל ולדרום לבנון. שם המין נגזר מאזור צידון בלבנון שם זוהה הצמח לראשונה.

(*) איבר אגירה תת קרקעי שצובר חומרים ומים שמאפשרים את התחדשותו.

(**) בעל תפוצה מצומצמת ומוגדרת.

תעודת זהות

מקום לפגוש בפרח השבוע

כניסה משנית לחורשת הארבעים  כ- 600 מטר דרום מערבית  על כביש 672  מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.

• סע על כביש 672 מהאוניברסיטה לכיוון עוספיה.
• צא שמאלה (לכיוון צפון מזרח) לדרך כורכר מכביש 672  כ- 600 מטר דרום מערבית מהכניסה הראשית לפארק הכרמל.
• המשך על שביל הכורכר כ-50 מטר עד חסימת השביל בשקי ענק .
• רד מהרכב והמשך רגלית כ- 400 מטר עד חסימת השביל .המשך בשביל רגלי היורד ימינה לחורשת הארבעים.
• את הרומולאה תוכל לראות במשטח בצד  ימין של החורשה כשהיא מוקפת בטבעת אבנים וכן בהמשך השביל היורד מהחורשה לבאר, כ 60 מטר אחרי עץ אלון ענק הצומח במרכז השביל. בימין השביל מקבץ פריחה של 3 פריטים של רומולאה המוקפים גם כן בטבעת אבנים לסימון.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על רומולאה צידונית.

האגדה על רומולאה צידונית

לפני שנים רבות, בהר הכרמל הירוק והפורח, חיה לה ילדה קטנה בשם מרים. מרים אהבה את הטבע בכל ליבה. בכל יום הייתה יוצאת מביתה הקטן שעל ראש ההר, מטיילת בין השדות, רצה בין העצים ומקשיבה ללחישות הרוח.

אחד הימים, לאחר סערה חזקה ששטפה את ההר, מרים הבחינה בפרח קטן שלא ראתה מימיה. הוא היה עדין מאוד, צבעו סגול כהה, ובליבו נצצו כתמים קטנים בצבע זהב. מרים התקרבה בזהירות והושיטה את ידה ללטף את עלי הכותרת שלו. לפתע שמעה קול רך וענוג, כמעט כמו לחישה:
"אל תפחדי, מרים. אני פרח רומולאה הצידונית, ואיני פורח בכל יום. רק אחרי הגשם הראשון, כשהאדמה רטובה והאוויר צלול, אני מעז להופיע".

מרים הופתעה, אך סקרנותה גברה. "למה אתה פורח כל כך מעט?" שאלה.

הפרח השיב, "לפני הרבה זמן, הכרמל היה ביתם של פרחים רבים, אך פרח אחד היה מיוחד יותר מכולם – פרח רומולאה. הוא היה סמל לאומץ ועדינות, אבל בגלל יופיו אנשים קטפו אותו שוב ושוב, עד שכמעט נעלם. אז ביקשתי מהשמש ומהגשם שיעזרו לי להסתתר. רק כאשר הכול מושלם – האדמה, השמש והאוויר – אני יוצא להאיר את העולם מחדש"..

מרים הביטה בפרח הקטן בעיניים נוצצות. "אל דאגה, פרח רומולאה," אמרה. "אני אשמור עליך. אני לא אתן לאף אחד לקטוף אותך".

מאותו יום, מרים חזרה בכל פעם אחרי הגשם הראשון לראות אם הפרח פורח. היא סיפרה לכל הילדים על פרח רומולאה הצידונית ועל החשיבות לשמור עליו ולא לקטוף אותו.

כך, בזכות מרים, למדו אנשי הכרמל לכבד את הטבע ואת יופיו העדין. הפרח ממשיך לפרוח מדי שנה, מזכיר לכולם שגם הדברים הקטנים ביותר יכולים להאיר את העולם אם שומרים עליהם באהבה.

.