טעם החיים והחופש לבחור

מה בין כלב לחתול?

משפחתנו בורכה למרבה המזל, בשמונה חיות מחמד משובבות לב. ארבעה כלבים וארבעה חתולים חמודים. היצורים הללו גרים איתנו, חיים איתנו ונחשבים כבני משפחה לכל דבר.

כאשר אני מחבר את הרצועה לקולר הכלב לקראת היציאה לטיול היומי, אין גבול לשמחה שהיצור הנבחן מביע. דווקא רגעי השמחה הללו מעוררים בי רגש של רחמים. הסיטואציה מחדדת את חוסר חרותו של הכלב לבחור מה לעשות עם החיים שלו. אפילו את מסלול הטיול שלו הוא איננו בוחר (למרות שאני משתדל לתת לו להוביל). הכלבים למעשה הינם יצורים נטולי חופש בחירה לחלוטין. אנחנו קובעים להם אם לצאת לטיול, מתי לצאת, מה לאכול, כמה לאכול ולפעמים אפילו מתי לנבוח.

לעומת זאת, החתולים שגרים איתנו ועם הכלבים באותם תנאים ממש, נהנים מחופש בחירה כמעט מוחלט. למרות שהם מקבלים מאיתנו מזון ומחסה, הם, בניגוד לכלבים, חופשיים לבחור האם הם מעוניינים בכך אם לאו. הם מחליטים מתי לאכול ומה לאכול (פחי האשפה לפעמים אטרקטיביים בעיניהם יותר), מתי לצאת לרחוב ומתי לחזור הביתה.

החופש לבחור כמפתח לאושר

בסיפור הבריאה, האלוהים  בחר להעניק לחווה אימנו את החופש לבחור באם לאכול מעץ הדעת (למרות האיסור), או להימנע מכך. חווה בחרה מה שבחרה, ומאז הפך האדם למותר מן הבהמה, לטוב ולרע. לעולם לא נדע האם גם בעלי החיים מרגישים כמונו, אולם ברור שחופש הבחירה הוא ערך בעל משמעות עבור כל אדם באשר הוא.

החופש לבחור, ובתוך זה גם החופש שלא לבחור, נראה כתנאי מקדים להזדמנות של כל יצור חי למצוא את האושר. החופש לבחור נחשב לעקרון יסוד בחברה הדמוקרטית ולערך המהותי ביותר לקיום אנושי שלם ומאושר. חופש הבחירה הוא זכות בסיסית ובלתי ניתנת לערעור של כל פרט בחברה. מדובר בזכות המאפשרת לכל אדם לשלוט בחייו, לבחור את דרכו בחיים, את מקצועו, את בן זוגו, את השקפותיו ואת אמונותיו ולהשפיע על עתידו.

חופש הבחירה כאבן יסוד של הדמוקרטיה

הדמוקרטיה מבוססת על שני עקרונות יסוד: שוויון זכויות וחובות לכל. (נושא למאמר נפרד), והזכות לבחור את השלטון ולהשפיע על מקבלי ההחלטות.

חופש הבחירה הוא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה, בנוסף ליכולתם לבטא בחופשיות את דעותיהם ולהתנגד למדיניותו של השלטון הנבחר. מובן שחופש הבחירה איננו ערך מוחלט. על הפרט מוטלות מוגבלות לטובת הכלל (אין חופש בחירה לרצוח). יחד עם זאת, הגבלות על חופש הבחירה צריכות להיות מידתיות ומוצדקות. לחופש הבחירה ערך רב מכדי לוותר עליו בקלות ראש. מגבלות אלה על הפרט, הלא הם החוקים, נועדו לווסת בין צרכי הפרט לצורכי הכלל. בדמוקרטיות, החוקים נחקקים על ידי נבחרי העם, כדי לשרת את העם. בדיקטטורות לעומת זאת, החוקים נחקקים על ידי המשטר ובאים לשרת בראש ובראשונה, את המנהיג ואת השלטון.

ראוי להדגיש שבחופש הבחירה יש לא רק זכות אלא גם אחריות. כל אדם אחראי לבחירות שהוא עושה. והוא צריך להיות מודע להשלכות של הבחירות שלו ולקחת אחריות עליהן. ההיסטוריה מוכיחה שככל שהחברה הינה חופשית יותר, כך היא תהיה מאושרת יותר ומשגשגת יותר.

הבחירה הנכונה תלויה בהכרת העובדות

עובדות הן חומר הגלם לבחירה נכונה. זו צריכה להתבסס על עובדות ועל הבנת המציאות כפי שהיא, כולל היכולת לראות את הנולד ולצפות תהליכים. כאשר אדם מקבל החלטות על בסיס עובדות לא נכונות, הרי שבחירתו עלולה להביא לתוצאות שלא אליהן התכוון. לפיכך, מובן מאליו שהבחירה הנכונה חייבת להישען על ידע ועל מידע נכונים שיאפשרו להבין את המשמעויות האמיתיות של ההחלטות שהפרט לוקח.

מחקרים מראים שבני האדם נוטים לקבל החלטות על פי הרגש ולא על פי הרציונל. בעידן התקשורת הלא מבוקרת, רבים עושים בתהליך הזה שימוש לרעה. דוגמה ידועה למחקר שכזה הוא המחקר של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי על הטיית ההתנהגות האנושית: דניאל כהנמן, שזכה בפרס נובל לכלכלה, ועמוס טברסקי, חקרו כיצד אנשים מקבלים החלטות תחת חוסר ודאות. הם גילו כי פעמים רבות אנשים אינם מקבלים החלטות רציונליות ומבוססות על נתונים, אלא הם מושפעים ממגוון הטיות קוגניטיביות כמו הטיית זמינות (למשל, הם מעריכים סיכון לפי מקרים שהם זוכרים בצורה ברורה), והם גם נוטים להסתמך על רגשות אינסטינקטיביים (Kahneman & Tversky, 1979).

האתגר של זיהוי האמת בעידן הרשתות החברתיות

לאור ממצאים אלה, יש משקל רב ליכולתו של הפרט לזהות שקרים ולהיות מודע לעובדות. כאשר מדובר בקבלת החלטות פוליטיות, כגון בחירות לפרלמנט, רוב המידע, אם לא כולו, מגיע מהתקשורת ומהרשתות החברתיות. בשנים האחרונות, מקורות מידע אלה  מאופיינים בתכנים המקשים להבחין בין אמת לשקר. המידע המופץ ברחבי האינטרנט, והמהירות שבה הוא מתפשט, יוצרים סביבה שבה שקרים, קונספירציות ומניפולציות עלולות להתפשט במהירות ולהשפיע על קהל גדול ותמים. בעידן כזה, היכולת להבחין בין אמיתות לשקרים הופכת לקשה עד כמעט בלתי אפשרית.

הסתה, שנאה ומלחמת אחים

חופש העיתונות, שעד לא מזמן היה מותנה באמירת אמת, התערער לחלוטין מחוסר כלי בקרה וחוקים המענישים דוברי שקר. כל אחד יכול לכתוב בדותות ככל העולה על רוחו ולהפיץ אותם כאוות נפשו. השקר יכול להיות אבסורד מוחלט אבל תמיד יהיו כאלה שיאמינו בו. התופעה הזו היא בגדר סכנה מיידית ומוחשית בעיקר לדמוקרטיות.

הקלות הבלתי נסבלת של הפצת שקרים

הקלות הבלתי נסבלת של הפצת שקרים יוצרת קושי אמיתי להבחין בין אמת לשקר, ויוצרת בפני הפרטים המעוניינים לגבש דעה ולקבל החלטות, קושי של ממש.
בואו ניקח את "הידיעה" הבאה כדוגמה:

"מקור בכיר מסר כי תחקיר של האינטרפול העלה שהאמא של נשיא צרפת היא ערביה, הוא נולד באלג'יר, יש לו בני דודים בעזה ואחד מהם חבר בחמס והינו לוחם נוחבה".

כל בר דעת מבין שאין לידיעה מסוג זה כל קשר למציאות, אבל העובדה שהיא הופיעה ברשתות החברתיות, כתובה באותיות קידוש לבנה ומצטטת כביכול תחקיר של האינטרפול, דיה כדי לגרום לחלק מהקוראים להאמין בכך. במידה שיש למאן דהו אינטרס לנצל "ידיעה" זו למטרותיו, ולו כדי ליצור ספין תקשורתי שיסיט את דעת הקהל מידיעת אמת שמזיקה לו, כל מה שעליו לעשות זה להדהד אותה במרחבי הרשת.

גם לידיעה מטופשת שכזו יקום מחנה מאמינים, וכל מי שיגיד את ההיפך, יחשב בעיניהם כשקרן, בוגד ומניפולטור. תופעה זו של אמת אלטרנטיבית "ודאית", מקצינה את השנאה בין המחנות השונים, את חוסר הסובלנות להקשיב לדעה אחרת ומאפשרת הסתה ותמרון מניפולטיבי של דעת הקהל, לטובת בעלי עניין. הדרכים להילחם במידע כוזב ובשקרים הינן מוגבלות למדי. האחת הינה להגיש תביעת דיבה נגד מפיץ השקרים, והדרך השנייה היא מניעתית: לחנך את הציבור להטיל ספק בידיעות, להשקיע מאמץ באימות ובדיקת מקורות המידע.

מנהיגים פופוליסטיים מנצלים את המצב כדי לצבור כוח, כסף וכבוד

מנהיגים פופוליסטיים מנצלים את הקשיים בהבחנה בין אמת לשקר, ובעזרת ידיעות כזב ומסרים פשוטים ורגשיים, הם מצליחים למשוך לצידם קהלים רחבים. בדמוקרטיה המשמעות של קהל גדול, היא כוח. הפרקטיקה של ניצול הפצת מידע כוזב ויצירת בלבול בקרב הציבור, תוך שימוש ברשתות החברתיות ובתקשורת מוטה, כדי להפיץ שקרים, הפכה לסכנה ממשית לדמוקרטיות. בדרך זו מצליחים מנהיגים פופוליסטיים, להגיע לשלטון. גם שליטים דיקטטוריים שיש להם עניין לפגוע בדמוקרטיות, עושים שימוש בכלים אלה כדי להפיל דמוקרטיות.

באמצעות הכוח השלטוני שנפל לידיהם ובחסות "הדמוקרטיה" מתפקדים המנהיגים הפופוליסטים כדקטטורים לכל דבר ומנצלים את הכלים השלטוניים שנתן בידם "הרוב הדמוקרטי", לטובת שמירת השלטון בידיהם ולטובת צבירת כוח, כסף וכבוד עבור עצמם ומקורביהם. הפצת שקרים משמעותה למעשה הוא שלילת חופש הבחירה. לפיכך, תופעה זו מהווה איום ממשי ומיידי על שיטת המשטר הדמוקרטי, שכן בחירה לא נכונה של ציבור רחב, המתבססת על מידע שקרי ומניפולציות, עלולה להוביל להפיכת דמוקרטיות לדיקטטורות בפועל.

רק מי שחי בדיקטטורה, או מי שחייו היו נתונים לחסדיו של האחר, יכול להבין את המשמעות האיומה שיש לאובדן החרות האישית הניתנת לפרט בדמוקרטיה אמיתית. לכן, ראוי שכל אזרח שחי בדמוקרטיה, יבין שהחתירה לאמת והוקעת השקר היא בנפשו, ושמלחמה על שמירת הדמוקרטיה איננה עניין של NICE TO HAVE.