יצוריי הים הנסתרים מתגלים בחופי חיפה • אמת קטנה ומטרידה

בשבועיים האחרונים הגיעו אלי דיווחים, אודות תופעה מעט מטרידה, מהים החיפאי. שחיינים מקצועיים, משתי קבוצות שחייה הפוקדות בקביעות את חופי האזור – "שחיה בכיף" וקבוצת "הצבים", דיווחו כי דג קטן, גודלו כ-13 ס"מ, פשוט רדף אחרי אחת השחייניות, במטרה ברורה להיצמד אל שוק רגלה.

עבור מי שאינם מכירים את הים על בוריו, מדובר בהחלט בתופעה מטרידה ואפשר להגיד אפילו מבהילה, עד כי אולי יהיו כאלה שאף יעדיפו להימנע כליל (שלא בצדק, אם תשאלו אותי) מלהיכנס לים.

אז מיהו אותו דג רדפן?

מדובר בדג הדָּבַּק, או בשמו האחר הרמורה. הרמורה הוא דג טפיל שלרוב יעדיף להידבק לכרישים, לבני מינם הבטאים, לדגי לוקוס ואף לדגי בורי גדולים ואיטיים וגם לצבים – ירוקים וחומים. פעולה זו היא סימביוטית, כלומר, שני הצדדים נהנים מ"הטיפול הקוסמטי" של הדג הזה. כשמדובר בבני אדם, הסימביוזה לא באמת מתקיימת כמובן, אלא מדובר באינטרס חד צדדי של הדבק.

זוז, יא דבק!

בעזרת מבנה ביולוגי מיוחד המזכיר צורת סנדל, יוצר הרמורה ואקום חזק מאוד ומגרד אצות ואורגניזמים שונים מגופם של הפונדקאים אליהם הוא נצמד.

ברור שפעולה זו אינה נעימה לבני האדם ואף עלולה, תוך הסרת הדג מהעור (פעולה לא פשוטה כ"כ), לגרום לפציעה בלתי נעימה.

אאוץ'

מדיווחה של אותה שחיינית ותיקה מבת גלים, הדג פשוט דלק אחריה, תוך שהוא מנסה להיצמד לרגלה בעקשנות. שוב ושוב ניסתה להרחיקו ולחמוק ממנו, אך ללא הצלחה. בסופו של דבר, הצליח הדג במשימתו ונדבק לרגלה. בדיעבד התברר לי כי לא היה זה המפגש הראשון עם הדבק עבור אותה השחיינית, שכן מספר שנים קודם לכן, כבר נדבק אליה דג רמורה שכזה, אירוע שנגמר בכך שהסירה חלקים מעורה כשניתקה את הדג מגופה. אאוץ'.

הפונדקאי הקרוב

אין בהימצאות הדבק כדי למנוע ממתרחצים להיכנס לים, הדברים הללו קרו בעבר ועוד ימשיכו לקרות, בישראל ובכל העולם. צוללים מכירים זאת היטב, פעמים רבות מצלמים אנשי ים את הרמורה כשהוא "מתלבש" על הפונדקאי הקרוב… יש לומר כי גם לדגים הפונדקאים, עלול הדבק לגרום קילוף משמעותי בעור, המגיע לא פעם לכדי פציעה רצינית ומדממת.

נצמדים

דיווחים נוספים אודות מפגשי דגי רמורה עם בני אדם, הגיעו אלי גם מאזור שובר הגלים הדרומי בחוף בת גלים. לדגי הרמורה מספר מינים וגדלים, ופעמים רבות הם נצפים ע"י צוללים ושחיינים כשהם דבוקים על בעלי חיים שונים. בתמונות שכאן תוכלו לראות את הדבקים כשהם צמודים לגופו של דג קיפון ואל גופה של צבת ים.

פחות מתאים כארוחה

בקבוצות הצלילה והשחייה הופץ דבר המפגשים עם הרמורה, בתוספת המלצה ברורה, שלא לטעום את הדג, זאת בשל טעמו ה… איך לומר בעדינות? דוחה. ואני אוסיף על הטענה הנכונה הזו, שטוב שאינו טעים, שכן, הדגים הללו, כמו אוכלי אצות רבים אחרים, ניזונים, בין היתר, גם מאצות רעילות, ומכאן – המסקנה ברורה: מה שאכל הדג שאתם אוכלים, נכנס גם לגופכם. לא מומלץ.

הם היו כאן תמיד

הופעת דגי הרמורה בים שלנו היא תופעה חיובית, גם אם לא תמיד נעימה עבור הדגים האחרים ועבור בני האדם שנתקלים בהם, אך יש בה כדי לאותת על בריאות המים. על אף החששות המובנים, הימצאותו פה היא סימן משמח עבורנו, לבריאות ולניקיון מי הים. בנוסף, יש לדעת כי הדג תמיד היה כאן, גם אם בכמות פחותה.

מטריד או מצחיק?

תופעה נוספת מהימים האחרונים, מטרידה אף יותר, אך הרבה פחות שכיחה, היא מפגש קצת משונה עם סרטנים קטנטנים שמינם טרם הוברר, גודלם כ-4 מ"מ, הנכנסים מתחת לבגדי הים של השחיינים. הסרטן הזעיר שוחה בחלל המים ונתון להשפעת הזרמים. דיווחים אודותיו כשהוא נכנס מתחת לבגד הים, הגיעו אלי מחוף מרידיאן ומחוף קריית חיים. הסרטנונים הללו אינם גורמים כל נזק, אין ביכולתם לפגוע כלל, אך היה דיווח אחד, אף הוא מהימים האחרונים, ספק מטריד ספק מצחיק, שעלול היה להסתיים גם בחדר המיון או אצל רופא א.א.ג.

מעשה שהיה כך היה:

צולל חופשי ותיק צלל מול המצוף בחוף דדו, כשלפתע, כך סיפר, חש כי אחת מאוזניו נסתמה. הוא ניסה "לשחרר" את הסתימה המציקה בדרכים שונות, ניער את ראשו, היטה אותו הצדה שוב ושוב, הוציא את ראשו מן המים… אך ללא הועיל, האוזן נותרה סתומה. זאת ועוד, אל האוזן הסתומה התלווה גם מעין רעש, כמו פעפוע המזכיר רחש בועות סבון זעירות שנכנסו לאוזן בעת חפיפת השיער. יצא הצוללן מן המים, והרחש המתפצפץ באוזנו נמשך…

היות שאוזניים סתומות הן דבר שקורה אצל צוללנים מידי פעם, לא התרגש במיוחד והמשיך בשגרת יומו, בהנחה כי הדבר יחלוף מאליו. אך לצוללן שלנו ציפתה הפתעה: לאחר מספר שעות, כשהתיישב לעבוד מול המחשב, הרגיש לפתע כי דבר מה כמו "נוזל" מתוך אוזנו. כשנגע במקום, נדהם לגלות כי מתוך האוזן "מתגלש" לו אותו סרטנון זעיר… לרגעים, כך סיפר, היה שרוי בהלם קל. כשהשתחרר ממנו, מיהר להתקשר אליי כשהוא מפציר בי כי אמהר ואבוא לראות את הפלא ש"הוליד" מתוך אוזנו. כמובן שהגעתי לביתו ואספתי ממנו את הסרטן הקטנטן, שזוהה על ידי לאחר מכן, כנקבה נושאת ביצים.

"עלמא דאתכסיא"

אשוב ואומר: אל לכם לחשוש או להימנע חלילה מכניסה למים, בשל הדברים הכתובים פה. מדובר באירוע נדיר. מה גם, שמקרים דומים לזה עלולים להתרחש גם מחוץ למים. כבר קרה שחיפושית קטנטנה או חרק אחר כלשהו, נכנסו לאוזנו של אדם, ולא פעם נדרשה התערבות רופא כדי להוציאם. סביר להניח כי אירועים כאלה המתרחשים בים, פחות נוטים להגיע לידיעת הציבור הרחב, שכן אנשים שהים אינו חלק משגרת עיסוקם, פחות נתקלים בהם. אולי כי הים מטבעו, מגלם בתוכו עולמות נסתרים. ביהדות אומרים על הים – "עלמא דאתכסיא" העולם המכוסה, זה הנסתר מן העין, ואכן כך הוא.

בים טמונים סיפורים אין ספור, לאורך השנים נצברו אצלי סיפורים מדהימים, אירועים שחוויתי בעצמי וכאלה שחוו חבריי. והרי הבאתי בפניכם שניים מהזמן האחרון, שקרו ממש כאן, אצלנו בחיפה.

זמן טוב להתרחץ בים

אגב, לידיעתכם, אומנם הים השקט הגיע באיחור של חודש, אך כעת המים מתקררים במהירות, הופכים להיות צלולים בעקבות רוחות צפוניות, ופשוט מהנה מאוד לשהות בו.

המשך שחייה נעימה לכל החיפאים.