לנהוג כראוי בכל מצב שיבוא • זמני הדלקת נרות ופרשת השבוע 'חוקת'

הדלקת נרות בחיפה • 19:21
צאת השבת • 20:34

איך שומרים על התנהגות ראויה בכל מצב? מסר מפרשת השבוע 'חוקת'

ביום ראשון הקרוב (20/6/21) יסיימו עשרות אלפי תלמידי בתי הספר העל-יסודיים את לימודיהם לשנה זו.

קצת קשה להגיד שהיתה שנת לימודים, כשרוב השנה הילדים היו בבית וב'זום' (היתה פעם קורונה, זוכרים?), ובכל זאת, שנת הלימודים מסתיימת.

ומה יקרה אחרי הצלצול בסוף יום הלימודים? איך ימשיכו את חופשת הקיץ הנערים והנערות שלנו?
האם יתמידו בסדר היום ובלימודים, או שמא היום יהפוך ללילה והספרים יהיו עמוק בארון? האם ימשיכו להתלבש כרגיל, או חלילה יהיו ככל הגויים?

בתחילת פרשת השבוע 'חוקת' אנו קוראים על מצוות פרה אדומה, כאשר הכהן 'מזה' (זורק) מאפר פרה אדומה על הנטמא מהמת, והוא הופך לטהור.

"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" אמר שלמה המלך. אפילו החכם מכל האדם לא הצליח להבין את המצווה הזו.

לא סתם נקראת המצווה "זאת חוקת התורה", כי באמת, מכל המצוות, זו המצווה הקשה ביותר להבנה. כיצד יכול אפר פרה לטהר ממת?

למרות זאת, למשה אמר הקדוש-ברוך-הוא: "לך אני מגלה טעם פרה אדומה". משה כן הצליח להבין. כיצד?

חשוב לדעת, כי כל מצווה עלינו לעשותה – בלי קשר אם הצלחנו להבין את סיבתה או לא.
"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", ציווי הוא חוק – וחוק מקיימים גם בלי להבין.

רק שרצה הבורא בטובו וגילה לנו הרבה מטעמי המצוות, כדי שגם בשכל האנושי שלנו נוכל להבין ולקיים זאת ביתר חשק.

וביחד עם זה, השאיר מצווה אחת שהיא נעלית מהשכל. כדי שנזכור שגם מה שלא מבינים צריך לקיים.
אפילו שלמה, החכם מכל האדם, לא הצליח לדעת את טעם המצווה, כי כאמור, במצווה זו אין הגיון ואי אפשר להבין.

ומשה?

משה היה במדרגה אחרת. משה שנתן את התורה מייצג את כוח החכמה, הכוח הראשוני של השכל שעליו נאמר בתורת הקבלה "פנימיות אבא – פנימיות עתיק".

פירוש הדברים (בשפה קצרה), משה, שיכול היה להיות בענן ארבעים יום ולילה מבלי לאכול ולשתות, הצליח לחבר את העליונים (העולם העליון, הרוחני) והתחתונים (העולם התחתון, הגשמי) ולחיות כאן בעולם כפי שהוא מעל העולם (ללא הגבלות גשמיות).

ההתנהגות שלו גם כאן בעולם היתה רוחנית וטמירה, ולכן הצליח להבין בשכל שלו גם מה שלמעלה מהשכל – כי השכל שלו גם בהיותו למטה היה 'שכל של מעל השכל'.

תמונה ששלח הרב יהודה גינזבורג - חב"ד

ביום שלישי הקרוב נחגוג את י"ב בתמוז חג הגאולה של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסון, ממאסרו ברוסיה הסובייטית (בשנת תרפ"ז 1927),
ב'עוון' הפצת התורה והיהדות מתוך מסירות נפש.

הרבי שנלחם ללא חת על קיום התורה והמצוות, שלח שלוחים לכל רחבי היבשת כדי לפתוח תלמודי תורה, מקוואות ובתי כנסת, נאסר לא פעם ואף נגזר עליו גזר דין של היפך החיים ח"ו, אך בחסדי השם ניצל והשתחרר.

המפליא הוא, שהנס של השחרור היה נס לא טבעי, אך מלובש בטבע – שאותם אלו שאסרו אותו היו חלק מתהליך השחרור.

למה? בדיוק כמו משה.

כי כשהרבי החליט שהוא יחיה – גם כאן בתוך העולם – חיים של מסירות-נפש, לקיים תורה ומצוות בצורה מלאה מבלי להתחשב איפה הוא נמצא ומה המדינה אומרת, גם הטבע עצמו עוזר לשחרר אותו. החלק של מעל-הטבע והנס חודר לתוך גדרי הטבע – כי אז רואים שהטבע עצמו הוא נס.

ואסיים בנושא שאיתו התחלתי – הקשור לחינוך ילדי ישראל.

כאשר רוצים שהתלמידים גם בחופשת הקיץ ימשיכו להתנהג כפי שהדריכו וחינכו אותם, ולא יחכו 'לצלצול הגואל', החינוך צריך להיות חינוך לחיים של אמת, חיי התורה והמצוות שלא משתנים. חינוך שמחדיר ונותן משמעות לחיים, חיים נצחיים בכל מצב.

כפי שאמר הרבי הקודם לאחד מחוקריו שאיים עליו עם אקדח:
"הצעצוע הזה מפחיד אנשים שיש להם עולם אחד והרבה א-לוהים, אבל לי יש א-לוהים אחד ושני עולמות, העולם הזה והעולם הבא, ושום דבר לא יפחיד אותי".

כשהחינוך יהיה לחיים של אמת – הטבע עצמו יהפוך ללמעלה מהטבע, ונהיה גאים בילדינו שממשיכים את מורשת ישראל, לעד ולעולמי עולמים.

במכתבו לחגיגת חג הגאולה הראשונה כתב רבי יוסף יצחק "לא אותי בלבד גאל הקדוש-ברוך-הוא, כי אם גם את כל מחבבי תורה ומצווה וגם את כל אשר בשם ישראל יכונה". הדבר בידינו, המשימה שלנו, אנחנו יכולים!

מה דעתכם? אשמח לשמוע תגובות.

שבת שלום ומבורך
וחג גאולה שמח!


לא ניתן להגיב