1955 שנים מאז חורבן בית המקדש השני. בית המקדש, שהיווה את מקור השכינה וההשראה לעם ישראל, מקום אליו היו עולים לרגל מכל העולם שלש פעמים בשנה, נחרב ונשרף. למה? בגלל שנאת חינם. התלמוד במסכת 'גיטין' מספר את הסיפור העצוב של קמצא ובר קמצא.
אחד מאנשי ירושלים עשה סעודה ושלח את משרתו להזמין את קמצא. אבל בטעות הוא הזמין את בר קמצא. המארח התעקש לגרש את בר קמצא שהוזמן בטעות, למרות שהבטיח לשלם על כל הסעודה ובלבד שלא יתבייש. משגורש – הלך והלשין למלך, מה שהוביל בסוף לחורבן הבית.
ועוד מסופר שם, על עשירי ירושלים שאגרו במחסנים תבואה, שמן ויין לכל ירושלים למשך תקופה ארוכה מאוד. אבל? היו כמה אנשים שהחליטו לריב איתם ושרפו להם את המחסנים. והתוצאה? עם ישראל נכנע והמקדש נחרב. והנה, תשעה באב מגיע שוב. עצוב יותר מתמיד.
עצוב על שמחת תורה השנה שהיה כבר תשעה באב וזו הפעם השניה. עצוב על אלפי הנרצחים בשנה האחרונה ואלו שלפניהם. עצוב על מאות אלפי עקורים, מאות אלפי חיילים שמחכים לחזור הביתה. ובעיקר עצוב על הבית שלנו, שנראה כאילו אנחנו מחריבים אותו בשתי ידיים.
חכמינו ז"ל החמירו מאוד בתשעה באב, והשוו אותו לצום כיפור שהוא מן התורה, בכך שהצום מתחיל מהערב (ולא כמו שאר הצומות שמתחיל מהבוקר), שאסור גם להתרחץ, לסוך (להתקשט) וללכת עם מנעלי עור, לשם אבלות. אפילו 'שלום' אסור לומר בתשעה באב, כמה שחמור ועצוב היום הזה. אבל, וזה האבל הגדול. הגמרא אומרת "כשם שבית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, כך ייבנה בגלל אהבת חינם".
בידיים שלנו לבטל את סיבת החורבן והגלות, ולהביא את הגאולה. אנחנו אחים, באותו הבית – שלא מסכימים על אותם דעות. נראה לגיטימי, לא? אז במקום לריב, בואו ננסה לחייך אחד לשני, לומר בוקר טוב לכל אחד גם מי שלא נראה כמונו, להבין שמותר שיהיו כמה דעות וגם אם לא מסכימים אנחנו עדיין אחים. אם כל אחד מאיתנו יעשה צעד קטן של אהבת חינם, אפילו במחשבה – לחשוב טוב על מישהו אחר, ועוד יותר בדיבור – לומר מילה טובה למישהו אחר שחושב אחרת, ועוד יותר – לעשות מעשה טוב, הבית שלנו לא רק יישמר ויישאר, ולא רק שאויבינו לא יוכלו לנו, אלא ייבנה בקרוב בית המקדש השלישי.
כמה כיף זה יהיה, בואו נעשה את זה מהר יותר, זה בידיים שלנו!