עולים חדשים הגיעו לחיפה בסגר הקורונה ונאלצו להסתגר בבית ריק • למזלם, מישהו היה שם בשבילם

״קמתי בבוקר ואמרתי – ננסה, זה עבד״ • מבחינת פ', לעזור זו זכות גדולה

חורף שנת 2021, מגפת הקורונה, סגר שלישי. אין צורך להכביר במילים, כולנו היינו שם. חלקנו קיבלנו בהבנה את הסדר העולמי החדש שנחת עלינו בעל כורחנו, חלקנו פחות. יש מי שהאמינו שהמגפה הגיעה משמיים, ללמדנו איזה לקח. יש מי שכלל לא האמינו שהיתה מגפה. ויש את אלה שהמגפה פשוט תפסה אותם בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון. כאלה הם העולים החדשים, שהגיעו לארץ חדשה שהם לא מכירים בה איש, ובמקום להתחיל לבנות לעצמם חיים, נאלצו להסתגר בבית, שלעיתים היה ריק.

הזדמנות לעזור

פ׳, תושבת חיפה, אחות במקצועה, השכירה בית למשפחת עולים כזו. הדירה אמנם היתה מאובזרת, אבל כשהבינה כמה זה לא פשוט עבורם למצוא דברים בסיסיים כשכל המרכזים המסחריים והחנויות סגורות, היא ראתה בזה הזדמנות לעזור, לתת יד.

"אנשים זקוקים לדברים בסיסיים"

״אנשים הגיעו לעיר, הם לא מכירים את השפה, הכל סגור, וְאו שהתמזל מזלם ונפלו על דירה טובה, או שלא. התחלתי להזיז עניינים ופניתי לכל מי שיכולתי, בפייסבוק, בעבודה. הם העבירו את זה הלאה והצלחנו ככה לעזור להרבה מאוד אנשים. בהתחלה לא הייתי בטוחה שאני אגייס מספיק תרומות, אבל אז הבנתי שאנשים בסך הכל צריכים דברים מאוד פשוטים, בסיסיים״.

אפילו כשקיבלו קנסות, המתנדבים המשיכו לעזור

פ׳ פנתה לדינה פלדמן, רכזת עלייה ברשות לקליטת עלייה, ודינה העבירה לה רשימות של משפחות עולים וכתובות. כל ערב הגיעה פ׳ עם מתנדבים נוספים, הם לקחו את התרומות ופיזרו אותם בין הבתים. בקול מרוגש ובנפש מרוממת, פ׳ מספרת שהמון אנשים נרתמו למטרה הברוכה. ״אנשים מכל הגילים, מכל המגזרים והעדות, תרמו והתנדבו לפזר את הדברים בין הבתים. לי היה אישור לצאת ולהסתובב בגלל העבודה שלי, אבל למתנדבים לא היה, וחלקם קיבלו קנסות של 500 שקל, ועדיין המשיכו לבוא ולעזור.״

זוכרת את הזמן כשהיא נזקקה לעזרה

פ׳ יודעת מה זה להיות בצד שמקבל עזרה, היא עצמה עלתה ארצה עם משפחתה בשנות ה-90, והיא זוכרת טוב מאוד שהיה מי שעזר גם להם. ״אני יודעת מה זה להגיע למקום חדש לגמרי, ותיארתי לעצמי רק מה זה להגיע בקורונה. יום אחד קמתי ואמרתי – ננסה לעזור. וזה עבד.״

רואים אור בתקופה חשוכה

בשיחתנו פ׳ חוזרת ומודה לכל המתנדבים והתורמים ומספרת כמה זו היתה זכות גדולה עבורה להיות חלק מהפעילות. ״קיבלנו סיוע מכל כך הרבה אנשים, שנרתמו לעשייה עם לב רחב. מרמב"ם, כללית, תושבי נופית, נשר, תושבי דניה, נווה שאנן, כרמל וכרמל צרפתי, מורים מליאו באק, נציגים מאלביט נתנו, נציגים מקהילה של דינה. זכיתי, זה הכניס לי קצת שפיות לחיים בתקופה הזו. פגשתי אנשים וראיתי את החיוכים שלהם, הבנתי שהם רואים אור בתקופה חשוכה.״

להגיע עם ארבע מזוודות לארץ חדשה

דינה, רכזת העולים ברשות לקליטת עלייה, מספרת: ״גם אני הייתי עולה חדשה, מי שעלה לארץ זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, ויודע מה זה להגיע עם ארבע מזוודות לבית ריק״.

בחיפה מקבלים עולים בלב פתוח

מבצע ההתרמות המוצלח הגיע ליותר ממאה משפחות, וכמו פ׳, גם דינה שמחה שיכלה לאפשר קבלת פנים נעימה לעולים החדשים בתקופה כל כך קשה. "חיפה נמצאת במקום הראשון בקליטת עולים", אומרת פלדמן, "בכל שנה מגיעים אלינו כ-3,000 עולים, בעיקר מרוסיה ואוקראינה. בשנה שעברה, למרות הקורונה, הגיעו כ-1,500 עולים חדשים לעיר".

פלדמן ממשיכה: "פ׳ שאלה אותי איך אפשר לעזור, היא אמרה שהיא מכירה נשים מדניה שמוכנות לתת תרומה, אמרתי לה שזה בדיוק המקום. שאלתי בקבוצות הווטסאפ של העולים מי צריך מה, קיבלתי בקשות, דברים בסיסיים, והכנתי רשימות. אני רוצה להודות לנשים שהעבירו את התרומות לעולים, זו הצלחה של כל העיר שתושבי חיפה מקבלים עולים חדשים בלב פתוח״.

התרומות המשיכו גם כשחזרה השגרה

המשק חזר לאט לאט לשגרה והסגרים נגמרו, ועדיין המשיכו להגיע תרומות. היה צורך במקום של קבע, ודינה הצליחה לארגן אחד כזה. ״קנינו מחסן בנווה שאנן, אספנו את התרומות והזמנו עולים שיגיעו וייקחו. בזמן האחרון פעילות המחסן הופסקה, אבל את כל מה שנשאר העברנו לעמותת לב ח"ש, שם יש מקום מסודר וממוזג ואפשר להגיע״.

כוח להמשיך

בסיכום השיחה עם פ׳, היא שוב מציינת כמה חווית ההתנדבות היתה חוויה מעצימה, וכמה זו היתה זכות גדולה שניתנה לה האפשרות לעזור. היא מספרת שהעולים, שלא ציפו לכך, היו אסירי תודה. ״יום אחד קמתי ואמרתי בוא ננסה – וזכיתי. עם כל כמה שהעבודה היתה קשה, כל חיבוק שקיבלתי עשה לי את היום ונתן לי כוח להמשיך למשפחה הבאה".