כרישים בקרבת החוף | ‘מלתעות’ בישראל?

כריש מאקו (צילום: מוטי מנדלסון)

אז, מלתעות בישראל? ממש לא

בשנות ה-70 (של המאה הקודמת) יצא אל האקרנים ברחבי העולם הסרט “מלתעות”, על פי ספר שכתב פיטר בנצ’לי.

סרט זה “הצליח” לגרום לפגיעה חמורה בכרישים, שהתבטאה בדיג פראי וציד חסר מעצורים של היצורים ה”רוצחים” האלו – תדמית קשה שדבקה בהם ועושה עוול לבעל החיים מופלא, מהיפים שיש בים.

כריש מאקו - עמלץ כחול (צילום: מוטי מנדלסון)
כריש מאקו – עמלץ כחול (צילום: מוטי מנדלסון)

לא כל הכרישים תוקפי אדם. למעשה, רובם המוחלט ממש לא. ואם נדייק עוד יותר, אפשר לספור על יד אחת את מספר מיני הכרישים המסוכנים לאדם.

30,000 שיניים

הכריש הוא חיה יפה, אלגנטית ובעלת תנועה אצילית. שלד הכריש שונה מזה של דגים אחרים, בשל היותו עשוי סחוס, דבר המעניק לו גמישות תנועה מופלאה. מבנה גופו בעל צורה אווירודינמית מעוררת התפעלות ובנוסף לצורתו המושלמת, לכריש יכולת מופלאה להצמיח שיניים. על כל שן שנושרת לכריש, הוא מגדל אחת חדשה, כך שכרישים מחליפים כ- 30,000 שיניים במשך כל חייהם.

כפי שאפשר לראות בצילומים שכאן, השיניים של הכרישים הן חדות ביותר. חלק מהן שיניים אוחזות וחלקן שיניים חותכות.

קוצן (צילום: מוטי מנדלסון)

יש הסבורים שהכריש צריך להתהפך כדי לאכול, אך מדובר במיתוס. כדי לצוד, הכריש מרים את חרטומו והלסת העליונה שלו נשלפת קדימה קמעה. דבר זה בולט בעיקר במין העמלץ, אותו כוכב הסרט “מלתעות” הידוע לשמצה.

כריש מאקו (צילום: מוטי מנדלסון)

גוף הכרישים מכוסה בקשקשים קשים. בעבר, במקומות מסוימים בעולם, השתמשו בעורם של הכרישים לייצור נעליים, תיקים, חגורות ונייר לטש. במזרח הרחוק משמשים סנפירי הכריש להכנת מרק סנפירים, הנחשב למאכל התאווה. רק כדי לסבר את האוזן: כדי לקחת מהכרישים את סנפיריהם, היו לוכדים אותם, סנפיריהם הוסרו מהם והם הושלכו לים חסרי אונים, ללא כל יכולת להציל את עצמם וכך היו מתים מוות בייסורים. אכזריות ללא גבול.

כריש שש זים (צילום: מוטי מנדלסון)

למען הסר ספק: הכרישים הם מין מוגן ואסור בתכלית האיסור לפגוע בהם בכל דרך שהיא. עד כאן הקדמה כללית.

בישראל גם כן חיים מספר מיני כרישים וקרוביהם הבטאים, שחלקם מכונים בסלנג העממי “חתולי ים”, בשל זנבם הארוך.

בתחנת הכוח של חדרה, בשפכו של הנחל ובנקודת היציאה של מי הקירור של התחנה, מתרכזים לעיתים כרישים רבים ממין הסנפירתן והכריש האפרורי, שניהם אינם מינים המסוכנים לאדם. השנה הגיעו לאזור הזה כרישים רבים במיוחד.

פטישן • כריש פטיש (צילום: מוטי מנדלסון)
פטישן • כריש פטיש (צילום: מוטי מנדלסון)

כמויות הכרישים המגיעים לתחנת הכוח, מושכות למקום מאות סקרנים הרוצים לחזות בחיות היפות הללו, אך הדבר החשוב שנשכח כאן, הוא שאין מדובר בחיית מחמד, אלא בחיית בר שאין להפריע לה בשום אופן. אנשים נוגעים בהם, מאכילים אותם, מנסים לרכוב עליהם…

כריש מאקו ענק (צילום: מוטי מנדלסון)

אשאל זאת כך: האם הייתם מנסים לרכוב על כלב רוטווילר או על פיטבול? כמובן שהשאלה מיותרת, והתשובה היא אחת: לא! אם כן, גם על כריש – לא. הכרישים אמנם חמודים ועדינים למדי, אך כפי שאמרתי קודם, מדובר בחיית בר, שעלולה להגיב בנשיכה ולו רק כאקט של הגנה עצמית. מספיק מקרה אחד כדי לגרום לעליהום תקשורתי על היצורים הנהדרים הללו, וחבל.

כרישים בחדרה (צילום תת ימי: עמיאל איתי)

בעבודתי רבת השנים בחקר אגני המים בעולם, צללתי, שחיתי וצילמתי עשרות כרישים, אם לא מאות, פגשתי אותם בים התיכון, בים האדריאטי, באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט. מעולם לא חשתי מאוים עם אף אחד ממיני הכרישים הרבים שפגשתי. חקרתי אותם רבות מאוד, אך תמיד ידעתי לכבד אותם וכל את דריי הים באשר הם.

סנפירי כרישים בחדרה (צילום: מוטי מנדלסון)

בארץ, במקומות מוגדרים, חיים ומבקרים כרישים, בדר”כ כמה פעמים בשנה. אדגיש כי פרסום מדויק של הנקודות אליהן הם מגיעים, עלול לגרום להם להפסיק להגיע, עקב ריבוי מבקרים וסקרנים.

כמות עצומה של דגים מתים

הכרישים מגנים על עצמם בעזרת שיניהם החדות הבנויות בכמה שורות.
נשאלת השאלה, מדוע בכלל מגיעים הכרישים דווקא למקומות הללו, ממש בקרבת השפך? התשובה היא – כמויות עצומות של דגי קיפון (בורי) מתים, ארוחה דשנה ובחינם.

כרישים בחדרה (צילום תת ימי: עמיאל איתי)
כרישים בחדרה (צילום תת ימי: עמיאל איתי)

הכרישים מגיעים לשם, כיוון שקרקעית הנחל מכוסה בכמויות אדירות של דגים מתים. ערימות דגים שמגיעות עד לגובה של כארבעים ס”מ מהקרקע. ממש בשפך הנחל, נצפו, לאחרונה, כאמור, מספר רב של כרישים שסעדו את ליבם בדגי קיפון.

כריש מאקו (צילום: מוטי מנדלסון)

למה מתו שם הדגים? ובכן, הסיבה היא לא תופעה של חוסר חמצן, כמו שרבים טוענים, אלא סיבה אחרת, מהי בדיוק? את זה צריך לשאול גופים העוסקים בטיפול במקרים כאלו… המשרד להגנת הסביבה, החברה להגנת הטבע. ואיך לא? הרט”ג. אני מציע שבהחלט יבדקו. במקרה הספציפי הזה התשובה היא חד משמעית – דגים מתים בכמויות – והם אלה שמביאים את הכרישים למקום.

כריש ארוך זנב בחדרה (צילום תת ימי: עמיאל איתי)

אומר רק, שאם כבר טרחו לסגור את השטח למבקרים ויש נציגים של המשטרה ושל העיריה כדי לאכוף את איסור הכניסה למים, יש מקום לאכיפה כוללת, כולל כולם.

פטישן (צילום: מוטי מנדלסון)

נקודה קטנה שכדאי מאוד לציין: בעת בולמוס אכילה של כרישים, מאוד מומלץ לא להימצא בסביבתם.
ישנם מקומות נוספים בישראל אליהם מגיעים כרישים כמו שהם מגיעים לחדרה, אך אלה דורשים שחייה או צלילה אל האתר, וטוב שכך.

סופ”ש נעים לכולם

כריש מאקו (צילום: מוטי מנדלסון)

מעיריית חדרה נמסר בתגובה – סיבת המוות של הדגים באזור:
מדובר בתהליך טבעי שמתרחש מידי שנה. בתקופה הזאת האצות בנחל גדלות והן אלו שגורמות לדגים לאבד חמצן. הזרמים בנחל מובילים את הדגים לים, שם חלקם שורדים וחלקם מתים. לא ניתן להתערב בהליך טבעי שכזה. ייתכן שהשנה הגיעה יותר פסולת דרך הנחלים ובהתאם, הגיעו כרישים רבים יותר מאשר בכל שנה.

הגיבו כאן לכתבה

16 תגובות
  1. ליטל אמר/ה

    היה מעניין נורא.
    התמונות מדהימות
    תודה לך מוטי

  2. שי אמר/ה

    שבת שלום
    כתבה מעניינת כתמיד. לגבי הכרישים בחדרה אכן סכנה להיכנס למים. באמת מזל שעד כה אף אחד לא ננשך כי כמו שכתבת….אם מישהו חלילה היה נפגע, היה עליהם עליהום תקשורתי וטוב שאוכפים את איסור הכניסה למים.
    משיחות עם צוללנים שמעתי כי בשנים האחרונות ישנם יותר מפגשים עם כרישים במים פתוחים מאשר בעבר. יש לך השערה מדוע?
    תודה

  3. לילך אמר/ה

    מעניין מאוד
    תודה

  4. עפרה אמר/ה

    כתבה מעניינת מאוד. עולם הכרישים נושא מרתק מאוד. השכלתי. תודה מוטי🙂

  5. חסדאי אמר/ה

    מעניין מאוד מוטי איש יקר

  6. יוסף אמר/ה

    כתבה סבירה.
    אבל תפסיק לעשות שיימינג לרוטווילרים ופיטבולים, שניהם גזעים מדהימים ונפלאים.
    בני האדם הם רעים לא כלבים.

  7. יאנה אמר/ה

    ממש מעניין.עכשיו יודעת שהכרישים מגיעים לא רק מהרבה דגים באיזור ולא רק מהתחממות של המים על ידי תחנת הכוח אלא מסתבר מכך שדגים מתים…
    אבל מעניין,ריבוי האצות בנחל מסמל בדכ על ריבוי הזיהום וזה לא טוב….תבדקו בבקשה!
    חבל הטבע!
    הכתבה מאוד מעניינת!

  8. motiuggi@gmail.com אמר/ה

    היי יאנה.
    תודה רבה על תגובתך.
    ישנן אומנם תופעות בהן ריבוי אצות יחד עם טמפ’ מים גבוהות גורמות לחוסר חמצן ולתמותה של דגים.אך במקרה זה מדדתי טמפ’ וסיירתי לאורכו של הנחל,וישנה סיבה אחרת,ויש את הגופים שציינתי.שהם אמורים לתת תשובות.
    ובעולם יש מקרים של כרישים המגיעים לא רחוק מתפעלים,כמו משחטות,ושם יש מינים מסוכנים לאדם.
    במקרה זה המצב שונה.

  9. motiuggi@gmail.com אמר/ה

    שלום שי.
    יש יותר כרישים במזרח הים התיכון ממה שהיו לפני עשור.והמוני בטאים.הים הרבה יותר נקי מה מתאים לכולם וגם לכרישאים שעל אף המראה המאיים שלהם הם לא יגיעו למקומות בהם יש זיהום כימי או אורגני.על אף עמידותם לזיהומים.
    כפי שאמרתי בכתבה ישנם עוד מקומות שבהם אני מצלם כמה פעמים בשנה כרישים בישראל.ואינני חושף מקומות אלו בגלל הנטיה לסגור ישר את המקומות הללו.

  10. נ אמר/ה

    איזה יופי של כתבה. בגישה בוגרת. הלוואי והכתבה תגיע לכלל הציבור הישראלי והמודעות שלו.

  11. עירית+לנדסברגר אמר/ה

    תודה רבה למוטי, כתמיד סיפורים מרתקים, וידע רב. שבת נעימה לכולם.

  12. motiuggi@gmail.com אמר/ה

    שבת שלום עירית ותודה רבה.

  13. motiuggi@gmail.com אמר/ה

    שבת שלום עירית ותודה רבה.

  14. רפי23 אמר/ה

    מעניין מאוד מדוע רט”ג ומשרד הגנת הסביבה לא בודקים לעומק ולא מפרסמים דו”ח רציני עם תוצאות בדיקת המים במקום. מעניין אם הם מגינים על מישהו, ולאור הכתבה על “רשות הטבע והתורמים”, לא אתפלא אם יוברר שיש כאן גורם מזהם שתורם לרט”ג במישרין או בעקיפין. תוהה….

  15. חנית ג'אגר אמר/ה

    אם כך הכרישים לעולם לא יצטרכו רופא שיניים 😂כתבה נהדרת מוטי היקר תודה רבה על המידע הניפלא

  16. motiuggi@gmail.com אמר/ה

    שלום חגית,ותודה על המילים החמות.
    אכן אין מרפאות שיניים לכרישים,יש להם עוד המון תכונות נפלאות.
    והימצאותם באזורנו מצביעה על נקיון מים יחסי לא רע.

הגיבו כאן לכתבה