שמואליק גולדפינגר ז”ל • “בן יפה נולד…” | חנה מורג

שמואליק היה החבר שלי. הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים. משהו ממני, חברה שכולה

אוקטובר 73. חיכינו במרפסות.
כל יום בצהריים. מצפים לדוור. אולי יביא בשורה. מכתב מרמת הגולן.
רחוב שאול הקטן והאהוב בנוה שאנן.
הרחוב בו גדלנו, נפגשנו בפינה כולנו: בנים, בנות, גיל העשרה העשיר כל כך. 
צברנו חוויות, תכניות.
לו יכלה, חומת האבן עליה ישבנו, הייתה מספרת את סיפורה.

אני במרפסת הקומה השלישית, 
שרה ז”ל, אמא של שמואליק במרפסת הקומה השנייה,
אנחנו בקשר עין.

עין אדומה
עין טרוטה
עין בוכיה.

מסמנות זו לזו: אין חדש.

אולי נפצע?
אולי נשבה?
אולי עסוק?
אולי הדואר מאחר?
אולי????

שמואליק | חנה מורג

חיפושים ברמת הגולן
חיפושים בבתי חולים.
ובתוך כל אלה קיבלנו מושג חדש: ״נעדר״

הימים חלפו, הדממה חסמה נשימה,
השמועות החלו לסחרר.
ואנחנו, חסרי אונים, חסרי מידע, חסרי הכל, חסרי שמואליק.

יצאתי בבוקר ללימודים.
לכאורה שמרתי על שגרה.
יום נוסף של דאגה, 
בוודאי לא של למידה.

הסתיים גם זה, ירדתי בתחנה
פסעתי הביתה במורדות רחוב הבריכה.
שרה, לא במרפסת. התריסים מוגפים.
עיניים מתבוננות בי דרך חרכי תריסי השכנים.

“סתם, סקרנים משועממים”
חלפה בי מחשבה.
המשכתי הביתה, מאד רעבה.
נכנסתי, חיכתה לי ארוחה, ממש דשנה.
לא כזו שאני רגילה שאמא מכינה ליום של שגרה.

אמא מישירה מבט: “תאכלי, תאכלי, הארוחה חמה”, אמרה.
ורדי חברתי הטובה, כמו בשגרה, גם היא לידי התיישבה.

אכלתי. כל כך מהר אכלתי. ומיד הגיעה השאלה: “יש מכתב משמואליק? יש ידיעה?”

אמא החווירה, ואמרה: “שמואליק איננו, הגיעו מקצין העיר לפני שעתיים עם הבשורה המרה”
“הייתי אצל שרה”, המשיכה.” הייתה טעינה כפולה בסוללה, שמואליק וחבריו לא שרדו”

שמואליק | חנה מורג

אני בת 18, שמואליק בן 18 ועשרה חודשים.
כל כך מוכשר, כל כך הרבה תחומים אהב. צלם נהדר, חובב ובקי במוסיקה. 
תכניות לעתיד נרקמו ונרקמו. נרקמו והשתנו. החיים חיכו לו בשערים פתוחים.
ומשפט אחד שאמר מלווה אותי יום יום מאז אוקטובר הארור הזה:
“טוב לחיות למען ארצנו”

שמואליק גולדפינגר ז”ל | צפו

מצאתי מילים אליו, שכתבתי לפני 11 שנים.

שישי, 9 אפריל 2010 בשעה 17:39
ישבנו על חומת האבן בקרן הרחובות 
סיפרת, חשבת, רצית, שיתפת… 

הברק בעיניים 
חיוך על השפתיים 
והתכניות… לבלוע עולם
חלפו השנים, מצאתי מכתבים, מצאתי הקדשות ושחזרתי את השיחות 
חשבתי במה היית עוסק? מה היית לומד? 
בעידן האינטרנט בוודאי היית מנהל פורטל ספרים וסופרים, שהרי קראת קראת וקראת ספרים בנושאים שונים, מסוגים שונים גם בעברית וגם באנגלית
ואולי היית עוסק בתרגום? שהרי עוד בטרם מלאו לך שבע עשרה, כבר תרגמת ירחונים מאנגלית לעברית 
או אולי היית פונה למוסיקה ולטכנולוגיה? שהרי היה לך טייפ סלילים מתקדם ביותר ותמיד חשבת איך אפשר לשכלל יותר מכשיר שכזה. 
לא.
בוודאי היית פונה לתחום הכלכלה. היית בקי בהשקעות, במושגים שאנחנו כלל לא הבנו מאין ולאן 
אך בוודאי לא היית מוותר על עיסוק בצילום. הרי החדר שלך פעם בשבוע הפך ל”חדר חושך” ובו פיתחת תמונות בגדלים שונים, בגוונים שונים

לעולם לא נדע 
כל כך צעיר
כל כך מוכשר

חנה

במסגרת המיזם “בן יפה נולד”, הנצחת חללי צה”ל בוגרי בתי הספר בנוה שאנן, נבנה אתר לזכרו  

מוזמנים להכיר את האיש שבטוח היה דמות משפיעה ומוכרת היום.


דברי אחותו של שמואליק, רחל ששון, בטקס “בן יפה נולד” | צפו

הגיבו כאן לכתבה

5 תגובות
  1. ריקי רבי אמר/ה

    שמואליק ז”ל חבר ילדות אהוב
    נער מאיר פנים חכם ורגיש
    היה שלום חבר יקר
    חנה חברה יקרה כתבת כמו תמיד ברגישות ואהבה אין קץ שרק אביט אחורה ואראה
    את חיוכו המאיר ומבט עיניו החם

  2. זהבה אמר/ה

    גם אני איבדתי חבר ובתחילה התרסקתי. בהמשך למדתי, עבדתי, נישאתי לגבר מקסים והקמנו משפחה. במילה אחת השתקמתי. אבל…. חלק מליבי נשאר תמיד איתו, חלק שיהיה תמיד רק שלו, שלנו…. ביום הזכרון החלק הזה משתלט, הזכרונות בני כ60 מציפים ואני בוכה. יהא זכר הנופלים ברוך וחג עצמאות שמח לכולנו.

  3. רפי רפול - חסון.חיפה אמר/ה

    יהי זכרו ברוך של שמואליק.

  4. בת שבע תדהר אמר/ה

    חנה, כל פעם את מרגשת ומפתיעה בסיפורייך… לא ידעתי שאת נמנית עם קבוצת ה”חברות השכולות”, אלה הבנות של האהבה הראשונה, טהורה, בוסרית ומיוחדת… זה סיפור מדינתינו אף אחד בעולם לא יבין מה זה חברה שכולה, זאת שאהבה והמשיכה את חייה בלי החצי השני… אהבה שנשארה בסתר בלב ומחזקת אותך לאורך הדרך המיוחדת שלך.
    תמשיכי לכתוב תמיד סיפורים מרגשים ומיוחדים…

  5. הודיה אמר/ה

    נשאר רק זיכרון עצוב ❤

הגיבו כאן לכתבה

תודה על המשוב. לאן תרצו להמשיך מכאן?

  1. להגיב לכתבה
  2. לדף הבית של חי פה
  3. למדור אישים בחיפה
  4. סגור והמשך בכתבה זו