אמש (ג' 23/3/21) נדרשנו (שוב) ללכת לקלפי, להתלבט, לבחור ולקוות שבחרנו נכון…
אך האמת היא, שבכל יום אנו עומדים בפני בחירה, או אפילו בחירות, כמעט בכל צעד שאנחנו עושים בחיינו יש בחירה. בחירות קטנות, בחירות גדולות, מועילות או מזיקות, נכונות ומוטעות…כאלה עם השלכות קצרות טווח או ארוכות. אפילו אי הבחירה, היא בחירה בפני עצמה. דילמת הבחירה נמצאת בחיינו כל הזמן.
ברוח הזו, פנינו לחמישה חיפאים מוכרים, דמויות מפתח בעיר, והם שיתפו אותנו בבחירה שלהם, בחירה משמעותית שעשו, כזאת שמתבלטת מעל השאר, שלא נלקחה על אוטומט, אחת שהשאירה חותם על חייהם.
טל הרוש
איש חיי הלילה, טל הרוש, שכיום מזוהה עם בר ה'סליק' וברזומה שלו יש שנים של הפקה ויח"צ במיטב המועדונים שקיימים וכבר לא קיימים בעיר. במרץ האחרון, הוא מצא את עצמו מוריד מהילוך חמישי לניוטרל, מיומן מלא לאפס מוחלט, מהתעסקות – לבטלה. הרוש ניצל את הזמן ובחר להתמקד בדברים החשובים של החיים.
"כאחד שבנה את עצמו בשתי ידיים וללא תואר, אחד שעובד מגיל 14 (מבחירה), פתאום למצוא את עצמך ללא משכורת וללא עבודה, זה בגדר הרבה יותר מסטירת לחי, זה על גבול הלקבל מכות רצח בשכונה", הוא מספר. "דווקא מהמקום הזה ואחרי ימים לא פשוטים, בחרתי ללמוד שזה בסדר לעצור את החיים ואפילו רצוי!
בחרתי להקדיש יותר זמן לבת הזוג שלי ולמשפחה שלי. נרשמתי לקורס בטכניון שדחיתי במשך שנתיים, ובעיקר בחרתי לחשוב ולתכנן קדימה ולא להסתכל על היום ומחר בלבד". הוא מסכם: "היום, שנה אחרי, אני יכול להגיד שעשיתי עשרות דברים שמעולם לא עשיתי, יצאתי מאזור הנוחות שלי ואני הכי בטוח בעצמי משהייתי (וזה קשה), לקראת עשור חדש של חיי".
שלומי מנגר
ממשיכים עם חיי הבליינים, שלומי מנגר, אולי הפנים של תרבות המסיבות בעיר הזאת, כבר ראה הכול. משנות ה-80 הוא הספיק לפתוח את מועדון ה'דווקא', 'HIGHWAY', 'העיר השנייה', 'וונדרבר', 'CITY HALL'… אין בליין שלא הזיע על רחבת הריקודים אצלו. את כל זה, 40 שנה של יצירה, הוא בחר לאגד לתוך תערוכה שכוללת חוויות של אלפי בליינים, סיפורים של חברים, זיכרונות של עובדים ועולם שלם של תרבות חיפאית.
"התערוכה זו הבחירה הכי טובה שעשיתי בתקופה האחרונה", הוא אומר. התערוכה מציגה 'מסיבה קפואה', מוזיקה, תאורה, סאונד, אך הדמויות הרוקדות, הבליינים של פעם, עשויים קרטון. "זה העביר את הקורונה בצורה מדהימה, זה נתן לי המון תעסוקה ויצירה. מי שראה את זה, ראה פרויקט מרהיב, מרגש, עשיר, אנשים שבאו הביעו את הרגש בהמון סיפורים, זיכרונות ואפילו בדמעות". התערוכה מציגה המשכיות, דרך, מפעל חיים. "עבדתי לכל אורך חיי עם אנשים טובים, אמנים מעניינים, קהל נפלא שחוצה את גבולות חיפה – מישהו אמר לי, אם היו מגיעים כל התל אביבים שבאו למסיבות שלי, הייתי צריך אולם ענק". ועד היום, הוא בוחר להתעסק במסיבות אנדר – גראונד, בורח מהמיינסטרים. "הליין הכי מוביל שלי, זה ליין ותיקים – קהל מיתולוגי ונאמן שחלקו בא אלי כבר 40 שנה, הוא מבין את ההבדל, מעריך את האיכות".
לירן אלזסר (לירן חולצה אפורה)
אחרי שנת קורונה, בלי אירועי ספורט, בלי אירועים המוניים, בלי מצלמה שאפשר להיכנס לפריים שלה, לירן חולצה אפורה, בחר להתרחב לרשתות החברתיות, לעולם הטיק טוק, אינסטגרם, פייסבוק.
הוא לא מרבה במילים, אך בכל זאת מספר: "המצלמה הייתה חסרה לי, לא ראו אותי הרבה זמן אבל המותג 'לירן חולצה אפורה' עדיין חי, עדיין עוצרים אותי אנשים, צועקים לי, מבקשים להצטלם, לא שכחו". הוא מוסיף, "היום הרשתות החברתיות זה יותר מטלוויזיה, אבל אני לא מוותר גם על זה, אני עוד רוצה להיכנס לתוכנית ריאליטי, האח הגדול, הישרדות, משהו". אפשר להיות ציני, לצחוק, אבל 'לירן חולצה אפורה' ממשיך לתחזק את המותג המקומי.
אנדרי סוידאן
כל מי שאוהב יין בעיר, מכיר את אנדרי סוידאן, בבעלותו בר יין במרכז הכרמל ושני סניפים לממכר אלכוהול. הוא טועם יין מקצועי, שופט יין בינלאומי ובעל תואר אבירות ממסדר טוקאי, מוסד בו חברים גדולי המומחים ליין בעולם. הבחירה שלו היא תמידית, יומיומית. "הבחירה הכי משמעותית בחיים שלי היא ההתמדה. מאז שפתחתי ב-1984 את חנות היין, שהייתה בפאתי מלון דן כרמל, מקום קטן עם 180 סוגי יינות, מקום שהקדים את זמנו. בפתיחה כל המי ומי היו, כל החבר'ה המפורסמים של חיפה ופתאום, המקום התרוקן. התחילו להגיד לי 'מקום נהדר, רק תפתח אותו בתל אביב', הבחירה שלי הייתה להישאר בחיפה".
הוא מסביר, "אני מברך על זה, זה פריבילגיה לגור בעיר הזו – ליהנות מהים במרחק קצר, ליהנות מהטבע, היכולת לצאת מבלי להיתקע בשום פקק, חיפה בחרה במתינות, לא ללכת לקיצון. אולי יש לזה חסרונות, אבל המתינות הזו הופכת את חיי היום יום ליותר טובים". העקביות וההתמדה הפכה אותו לשם דבר, למוכר בתחום. "פתחת עסק ולא הולך, מה תעשה? תלך הביתה? זה לא רק לוחמה פיזית וכלכלית, זה לוחמה פסיכולוגית. האם אתה מצליח לנצח את עצמך בהתלבטויות, יום יום, שעה שעה, ולהמשיך במה שאתה מאמין בו? אלה בחירות שאנחנו עושים בכל רגע".
ברכה
מראדונה, ריטה, מדונה, לגדולים באמת יש רק שם אחד. ככה גם ברכה, העומדת מאחורי הפלאנצ'ה כבר 50 שנה ומכינה סנדוויצ'ים ללקוחות, מבלי לשאול את דעתם. אי אפשר באמת לתפוס שיחה איתה מרוב אנשים הפוקדים את המקום הקטן, וכך, כשהיא נשאלת על בחירה משמעותית בחייה, היא משיבה, "אתה חושב אני זוכרת בכלל? אני לא זוכרת כלום, תאמין לי אני לא יודעת אפילו מה להגיד לך, שלא יזיינו את השכל". ברכה קלאסי.
אנדרי איש מקסים שירות מעולה
יש יותר אנשים חשובים שתרמו. קהילה לעזרה. נתנו את הנשמה לעבודה הרווחה בביטוח לאומי בבנק נותנים שירות מכל עובדים. סביב השעוו ממהנדסים. מהנדסות שחקי כדורגל לא פעם בועטים בהם מפלים אותם כדור שחקנים טובים זה כמו הורתדם נשים סתם האישה קבלו מחמאות על אן עשיה אתם צריכים לבחון טוב טוב את מי אתם בוחרים מחלקות אוכל לנזקיים בטח לא מכספים יש תורמים כספים בעלי העסקים למה מגיע צל"ש ימי קןרונה לא להם טוב אותם צריכים לחבק. ולפרסם ולא סתם אם הסנבצ'ם זה חינם די תחשבו לפני. אתם מפרסמים סתם אנשים
איש השעונים?