גמביט המלכה • הגרסה החיפאית

כולם מדברים על שחמט • קבלו טעימה מהמציאות

הסדרה הפופולרית בנטפליקס גרמה לכולם לדבר על שחמט, להכיר את "הפתיחה הסיציליאנית" ולהבין מה זה שח בשלושה מהלכים. חברי מועדון "מכבי חיפה כרמל" היו שם קודם – מבוגרים, צעירים, רוב גברי אך גם שתי נשים, נפגשו ליום גיבוש שכלל אווירה משפחתית, כיבוד קל והרבה כבוד למשחק.

עד שאולגה וולקוב (מנהלת המועדון) הכריזה על סדר המשחקים, האווירה הייתה נעימה וידידותית. אך מרגע שהשעון התחיל לתקתק לאחור, השתלטה על החדר דממת אלחוט. שחקן שחקן הם ניגשו ללוח, כל אחד לצבע שלו, לעולם שלו. שקט מתוח באוויר.

אולגה, איך התגלגלת לשחמט?
"מגיל 5 אני משחקת שח, אבא לימד אותי. היו תקופות שעזבתי, פרשתי. לנשים מאד קשה להחזיק. יש תקופות של ילדים, לימודים, משפחה, אבל התשוקה היא לכל החיים". וולקוב נולדה וחונכה ברוסיה, לארץ עלתה בגיל 29, הישר לנהריה, שם נתקלה שוב בשחמט בחוף הים, כשראתה אנשים משחקים וביקשה להצטרף. "הם אמרו לי בזלזול כזה, 'קודם תנערי חול מהידיים'. שיחקנו, קרעתי אותם ומשם התחלתי לשחק בליגות במועדון העירוני, עד שהפכתי להיות מנהלת המקום". באיגוד השחמט שמו עליה עין, יצרו קשר עם רועי שווץ (מנכ"ל מכבי חיפה כרמל) ושידכו ביניהם, כדי שתבוא לנהל את המועדון החיפאי.

בארץ, כמו בארץ…

במועדון רשומים כ-30 שחקנים, ילדים עד בוגרים, המשחקים בליגה א', השלישית בטיבה בארץ. בשנה נטולת קורונה, משחקי ליגה מתקיימים מדי שבועיים וכל קבוצה זוכה בניקוד, לפי ניצחונות והפסדים. בארץ, כמו בארץ, אי אפשר להתפרנס מזה. "המעט שכן, עובדים מאד קשה – רצים מטורניר לטורניר, שיעורים פרטיים, מאמנים בקבוצות. זה לא מוכר, לא מספיק נפוץ כדי שאנשים יוכלו לחיות מזה", מסביר יאיר מעיין, שחקן במועדון.

"אין סוף אפשרויות"

איך זה עובד ברוסיה?
"שחמט היה אחד מענפי הספורט שהיו הכי מפורסמים כשהייתי ילדה. קרילנקו, שר הספורט של רוסייה הסובייטית דאז, תמך מאד בשחמט. הייתה הבנה ששח זה מאד זול. מה אתה בסך הכל צריך? לוח שמחט וכלים". מעבר לזה, צריך להבין, שחמט זו הייתה הדרך של ברית המועצות להראות עליונות אינטלקטואלית על פני יריבתה מהמערב. "היו המון חוגים, הכל היה ממומן, זה הגיע מלמעלה".

למה שחמט מזוהה כל כך כמשחק אינטלקטואלי?
מעיין יורה תשובה חדה: "במשפט אחד – יש אין סוף אפשרויות." הוא מחדד, "הגדולים ביותר, זוכרים
6-7 מהלכים קדימה, כך שצריך זיכרון פנומנלי, אבל לא רק. צריך גם כישרון, ניסיון, יוזמה, חזון, תכנית מסודרת". במועדון הוא נמצא 7 שנים ומספר שהמשחק זלג גם לחייו האישיים.

"דבר ראשון, לחשוב בצורה מסודרת ושיטתית, דבר שני, חשבתי על עצמי תמיד שאני נורא שקול, הסתבר שלא. על לוח השחמט גיליתי עד כמה אני אימפולסיבי, למדתי לראות את זה על עצמי. והכי חשוב – לא להתייאש, להביא תכונות כמו אומץ ועקשנות, בעיקר כשהמצב נראה נואש".

אחרי 3 משחקים רצופים, אולגה מכריזה על הפסקה. חלק הולכים לפינת קפה, חלק לסיגריה. בחוץ אלכס טטרוב, 40 שנה משחק, מועמד בכיר לקבל את התואר "אמן".

"השחמט של פעם נגמר"

"בוא אני אגיד לך משהו על הסדרה – היא דומה, מעניינת. אבל אז ועכשיו – המשחק השתנה. פעם כישרון היה מספיק, היום זה כישרון פלוס מחשב". המחשב בעיניו, הרס את המשחק. הפך אותו קל יותר. "היום, בלי להיעזר במחשב, אי אפשר להתכונן לאף תחרות, אין לך אפשרות לדחות את המשחק. פעם זה היה, אחרי 40 מסעים קיבלת מעטפה, היית רושם את המהלך שלך, הולך הביתה וחוזר לשחק. היום הכל נמחק. עכשיו, אתה מכניס למחשב כל עמדה והוא פותר הכל, השחמט של פעם נגמר".

חזרה פנימה, סיבוב שני מתחיל. אולגה בתור חופשי. היא מספרת על ההרגשה להיות אישה, כמעט יחידה, בעולם שכולו גברי
"נשים ספורות משחקות שחמט. גם בחוגים אפשר לראות את זה. כנראה מעצם המשחק, מה זה משחק שמחט? זה כמו מלחמה, תסתכל איך נראות הדמויות. יכול להיות שבנות פחות נמשכות לזה. אבל מי שכן כבר משחקת – היא לא פחות תחרותית מכל גבר אחר".

"לנצח את הזלזול שלך"

יש עוד שחקנית אחת במועדון, יוליה, בת 26, משחקת מגיל 6. יוליה מספרת על המשיכה שלה למשחק. "נורא אהבתי להילחם מול גברים, הם פחות אהבו את זה."

אני שואל את אלכס, מה ההבדל בין לשחק מול גבר לבין לשחק מול אישה
"מול אישה אתה צריך לנצח את הזלזול שלך, אחרת אתה יכול להפסיד".