מחצבי הטבע בחיפה הולכים ונעלמים…
"ההר הירוק תמיד" הוא שיר שנכתב על ידי יורם טהרלב והולחן על ידי מוני אמריליו. אמנם השיר נכתב בהשראת רכסי הכרמל, מחוויות נעוריו בקיבוץ יגור השוכן למרגלות הכרמל, אך מתאים להר הירוק בעיני התושב החיפאי ופיסת החלקה הירוקה בעיניו.
מחלוני בסטודיו ברמת הדר, נשקף נוף פנורמי מרהיב של שכונת ורדיה, ואדי רושמיה ושכונת נווה שאנן, נוף שעורר בי לא מעט השראה, לתעד ולצייר בתקופות שונות, בעיקר את הטבע הירוק סביב. בעודי מקליד את המאמר, אני מלווה ברעשי פטישי האוויר של כלי ה"קונגו" החוצבים את מורדות ההר של שכונת ורדיה.
הכל החל לפני מעל חמש שנים, בבוקר אחד בו התערער כל היופי הירוק והטבע הפראי והחל פרויקט חדש במורדות שכונת ורדייה.
וכך נכתב, מתוך האתר של הפרויקט:
"ורדיה – אחת השכונות האיכותיות והיוקרתיות בחיפה, פותחת בפניכם את שעריה ומזמינה אתכם להצטרף לאחד הפרויקטים היפים שידעה העיר. הפרויקט, הממוקם בין ורדיה לגאולה, הינו פרויקט בניה איכותי בסביבה מושלמת – שכונה צעירה על הר הכרמל, מוקפת טבע ירוק, צופה לים התיכון ונגישה לצירי תחבורה ראשיים".
כל הכתוב, היה נכון… לפני שפצעו את מורדות ההר של שכונת ורדיה. חלקת הטבע הירוק הוא החלק אותו, כבר מעל חמש שנים פוצעים, קודחים את המחצבים ואת האוצרות הטבעיים של הסלע והגיר שעוד קיימים בעיר חיפה, לשם הפרויקט "החדשני", שהדבר שבאמת חדש בו הוא פציעה ופגיעה ברוטאלית בעומק צלע ההר של מורדות ורדיה ובנייה לגובה, תוך חוסר התחשבות בתושבי רמת הדר, שכונת ורדיה והסביבה, כאילו הם חיים בתוך מחצבה עירונית, ולאורך תקופה מאוד ארוכה.
מאחל שתושבי הפרויקט החדשים שטרם אוכלסו, ימצאו הר ירוק משלהם, ושהחלקים הירוקים שעוד נותרו, ישרדו וילוו אותנו בנוף החיפאי לעוד הרבה שנים.
ליוסי, תודה על השיתוף, בעיניי גם החתולים מסתכלים החוצה בצער, על נוף העבר שכנראה אהבו גם. ??
בכייה לדורות…לא ישאירו לנו ריאות ירוקות…הלב נחמץ
תודה לך זהבה גראומן על תגובתך, מוזמנת להיכנס לאתר שלי המצוין מטה בקישור דף האמן ולראות עוד מיצירותיי. שיהיה בוקר נפלא
תודה אילן+זיון, אכן השיר נוסטלגי ומחמם את הלב והירוק שעוד נשאר
תודה לך קלמן ולא זלמן, על המידע לעניין יתרת השטחים הירוקים הירוקים שעוד נשארו.
את ממש צודקת זהבה. תודה על תגובתך
ציורים מדהימים יוסי אתה מוכשר ברמות על, תענוג ?
עצוב לראות איך בני אדם הורסים את הטבע במקום לטפח אותו ?♀️?
לפחות נשארנו עם השיר המדהים של טהר לב שמחמם את הלב.
האזור הנבנה כיום בורדיה היה מיועד מקדמא דנא לבניית בניני רבי קומות לפי תכניות של שיכון עובדים. העיריה שיכנעה את היזמים להנמיך את הבניינים ולכן נדרשו עבודות החפירה אשר לא יראו בסיומן. לעומת זאת השטח הירוק שנותר שבין האזור הנבנה לבין כביש רופין, אסור כיום כמעט לבניה, מרביתו בידי סוחרת קרקעות מתל-אביב ועירית חיפה זוממת לאפשר לה בניה מסיבית. לחץ של ציבור רלוונטי רק מראש ולא בדיעבד ואנו רואים כי מראש השכנים לא עושים דבר ואינם מתנגדים.
ואני עדיין זוכרת את חורשת הפרסה ואת הנרקיסים ובעיקר הרקפות והכלניות שמלאו את ההר. היום אלו מעונות גאולה וכמעט אין זכר לירוק שהקיף אותנו. אותו הדבר בשכונת ורדיה. הורסים כל חלקה טובה לטובת בניין מגורים. כמה חבל.
תודה מירי, לגבי מה שציינת הכל עניין של השקפה תרבות ערכים ומסורת אשר גוברים על תרבות המערב
"בכיה לדורות" מה שמעוללת הבנייה האגרסיבית בנופי מורדות ההר בורדייה. טוב שאתה מתעד במכחולך את הנעשה שאין להשיב. מעניין שתושבי הכרמל הערביים והדרוזים ידעו להשתלב בנוף ולא לפצוע אותו בשרירות לב…כדאי ללמוד מהם !!
תודה לך רפי רפול על המעקב והתגובה בתכנים ובציורים שלי
תודה לך " הרס הירוק" על תגובתך
מסכים איתך יוסי לובלסקי.שבת שלום
חיפה הרסה וממשיכה לחצוב ולהרוס כל ואדי ירוק שעוד נשאר.
למרגלות ההר יש 5000 בתים ישנים מוזנחים וריקים במזרח חיפה אבל זה לא משתלם לעירעיה כי אין היטלי השבחה לכן צריך לחצוב את הואדיות בשביל עוד כבישים ותמא38 כמה עצוב ההרס הזה.