חומרים מסוכנים בחיפה בחירום – ראשי הערים ותכניות המתאר

לפני חודש אושרה במועצה הארצית תמ"א 32 / 1, תוכנית שקובעת את אתר קרקעות הצפון להיות אתר הליבה העיקרי לאחסון אלפי טונות של גפ"ם במפרץ חיפה.
באתר יאוחסנו עד כ-20,000 טון של גפ"ם, חומר פציץ ונפיץ. כל זאת, בסמיכות אל חוות המיכלים הצפופה המתוכננת (חפאג 1139 א). חוות מיכלים זו היא חווה בה יוקמו 45 מיכלים על מחצית מהשטח המקורי של החוות שקיימות היום. אם לא די בכך, השכנים האחרים הם מתחמי תעשייה, מהם יכולה להתחיל שריפה (עוד מתקנים פציצים במתחם הסמוך). החשש הגדול הוא מהתלקחות של ארוע דומינו אשר לא ניתן יהיה לכבותו.
ביום 21.7.2014 הוגשה פנייה אל ממונה המחוז חיפה בבקשה לערור על תוכנית חפאג 1139א בשל הסיכונים הגלומים בה לתושבי חיפה ומפרצה.

כבר לפני עשרה ימים במקביל להערכות מודיעיניות שונות, החלטתי על דרישה לרידוד חומרים מסוכנים במפעלי המפרץ. לאחר הערכת מצב מיוחדת עם פיקוד העורף, מדא, הנהלות המפעלים, משטרה , הגנת הסביבה ועוד נתקבלה דרישתי וכבר מזה שבוע ויותר החומרים המסוכנים הם ברמת מינימום. ישנן עוד פעולות לעיכוב חומרים מסוכנים שנתקבלו ע״י המפעלים אך כיוון שאיני מעוניין לתת רעיונות יצירתיים לאוייב לא אפרט עליהם בכלי תקשורת.
לכן, אני ועיריית חיפה, בראשותי, לא נצטרף לכל פנייה ריקה מתוכן שאמורה לשמש בעיקר את התקשורת, בזמן שהיינו היחידים, לטפל בנושא (צמצום החומ"ס) וחבל שאין הצטרפות בעניינים אלה מעיריות מקבילות שבשטחן המפעלים שונים גם כן.
עיריית חיפה תצטרף לכל מהלך שיוסכם עליו ובמקביל תוביל קו פרקטי ובלתי מתפשר

בריאיון לחי פה, אומרת ליאורה אמיתי, מנכ"לית הקואליציה לבריאות הציבור: "תושבי מפרץ חיפה חייבים להתעורר ולסרב להתגורר בקרבה כל כך גדולה לחומרים מסוכנים. נכון להיום, תושבי מפרץ חיפה הם "בני ערובה" בידי החלטות ממשלת ישראל ואין אף גורם שדואג לשלומם. גם לא ראשי הרשויות של ערי המפרץ, עובדה חמורה לכשעצמה."

עתה, בעיצומה של המלחמה, כשאיום הטילים ממחיש את הסכנה, פנינו שוב לראשי הערים בדרישה שלא יפעלו רק באופן פסיבי ושבנוסף לכתיבת מכתבים, אף יביעו התנגדות נחרצת בפני מוסדות התכנון של המדינה כנגד תכניות הענק החדשות המקודמות בימים אלו והמוסיפות כמויות אדירות של חומרים מסוכנים לאזור…. מצ"ב המכתב.

כל תכניות הענק מקודמות בשיטת הסלמי, ללא ידיעת הציבור במטרה להקים תעשייה פטרוכימית שתתבסס על דלקים שמקורם בתוצרי הלוואי של הגז הטבעי שהתגלה במאגרים. כר קורה שבמקום לדלל חומרים מסוכנים – מוסיפים כמויות אדירות לטובת פיתוח התעשייה הפטרוכימית הצפויה לגלגל מיליארדים כש- 70% מהתוצרים מיועד ליצוא.

אחת מתכניות הענק החדשות היא תמ"א 32 / 1, תוכנית בה הוחלט לאחסן עוד 20,000 טון גפ"ם בנפת חיפה. לאור ההתעוררות של ראשי הרשויות, ולאור העובדה שהתכנית הוגשה לאחרונה להפקדה להתנגדויות וטרם אושרה, יש חשיבות מכרעת להירתמותם של ראשי הערים להתנגד לתכנית זו באופן ספציפי כמו גם לתכניות האחרות: במכתבנו אנו קוראים לראשי הרשויות לבטל באופן מיידי את הגזירות שיוסיפו למפרץ חיפה הנפיץ עוד ועוד חומרים מסוכנים.

לא יעלה על הדעת המשך המצב הקיים בו הממשלה מאפשרת, בעזרת רוח גבית מראשי הרשויות, להקים במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל, מתקנים פטרוכימיים מזהמים ונפיצים בתוך ריכוזי אוכלוסייה ברחבי הארץ, תוך קידום האינטרסים הכלכליים הצרים ומבלי התחשבות באינטרסים ביטחוניים ובריאותיים.

אין ספק שכל פעילות כלכלית של החברה האנושית יוצרת מפגעים סביבתיים וסיכונים בטיחותיים, כמו פעילות תעשייתית, תחבורתית וחקלאית. חברה מתוקנת נבחנת בצעדים הננקטים להקטנת מפגעים וסיכונים אלו.

על מנת לקבל החלטה מושכלת, יש לבחון את האלטרנטיבות. לצערי, כל הדוברים בעניין "מחדלים יחצנות בטלנות", נשאלו לא פעם בעבר על אלטרנטיבות, אך בחרו שלא להשיב. כך למשל הקריאה לסלק את כל החומרים המסוכנים עם תחילת הלחימה בעזה. סילוק החומרים, חלקם באמצעות שפיכה בים כפי שהציעו הדוברים, הינו בעל השלכות סביבתיות ופגיעה בבריאות הציבור. שינועם ביבשה למקום מרוחק מלווה אף הוא בסיכונים לא מועטים. במסגרת קבלת ההחלטות, נבדקים היום סיכונים וסיכויים למפגעים אלו, מול הסיכוי שמיכל חומר מסוכן ייפגע והסיכון הכרוך בכך, כולל אפקט הדומינו. ההחלטה שהתקבלה הייתה שאין לנקוט בצעדים אלו. עם זאת, החל באופן מיידי דילול כמויות החומרים עקב צריכתם בתהליך הציוד ואי חידוש המלאי.

חלק גדול ממוצרי התעשייה במפרץ חיפה אותם דרשו הכותבים לפנות, חיוניים לפעילות המשק (בתי קירור, חומרים להקטנת זיהום אוויר מתחנות כוח, מפעלים ותחבורה). משיחות בין מנכ"ל האיגוד והגורמים השונים, ברור שנושא מהותי זה לא היה ידוע להם ולא הובא בחשבון.

אני קורא לכל הגופים הרלוונטיים לבחון ברצינות אלטרנטיבות שיקטינו את הסיכון במפרץ חיפה, אך בדיקה רצינית חייבת להיעשות בשיקול דעת ולא ביחצנות בעת חירום. בדיקה כזו עורכת זמן וכך גם יישום ההחלטות. האיגוד מכיר את העבודה הרבה שנעשתה בתחום זה, את היושרה המקצועית שליוותה את העבודה, יודע שאמצעים רבים ננקטו והסיכונים אינם כפי שמוצגים באופן חובבני בתקשורת. יחד עם זאת, מכיוון שכאמור אין פעילות כלשהיא ללא סיכונים, יש לבחון בקצינות כל רעיון שעשוי לשפר את המצב, כולל שעתוק של מפעלים, אך פעילות אמיתית שכזו אינה יכולה להיעשות על דפי העיתונות וברשתות החברתיות.

מבקר המדינה החליט לבחון את סוגיית החומרים המסוכנים במפרץ חיפה. אנו מברכים על כך ובאותה שעה קוראים למבקר המדינה לבחון מה נעשה מאז דוחות הביקורת הקודמים הן של מבקר המדינה הקודם השופט מיכה לינדנשטראוס, לאחר מלחמת לבנון השנייה והן של מבקר העירייה מר עופר טל בקדנציה הקודמת של יהב.
לצערנו הוא ימצא פערים גדולים בין ההמלצות לביצוע בפועל. מה שהשתנה מאז הוא חומרת האיומים. כיום יודעים כל המומחים כי האיומים של ריכוזי החומ"ס במפרץ חיפה גדלו ללא הכר בשנים האחרונות, מהטעמים הבאים:

– התווספו מתקני ומאגרי חומ"ס חדשים ומסוכנים ביותר
– היכולת של החיזבאללה לפגוע בדיוק ובכושר הרס גבוה במפרץ חיפה גדלה לאין שיעור
– הידע הקיים כיום על ההרס הצפוי למתקנים התעשייתיים המסוכנים במפרץ חיפה במקרה של רעידת אדמה בינונית ומעלה בעוצמתה- מספק תמונה מדאיגה אף יותר ממה שחשבו תחילה
– כמות ותכיפות התקלות התפעוליות בעיקר במתחם בז"ן בתקופה האחרונה, מצביעה על בעייה רצינית ברמת הניהול והתחזוקה של המתקנים המסוכנים
לאור כל זאת, לא יעלה על הדעת להשלים עם המצב הקיים, שלא לדבר על אישור איזושהי תוכנית הרחבה של מתקני בז"ן ומפעלים מסוכנים אחרים.
כמו כן אנו מתנגדים להקמת שדה תעופה בינלאומי בשטח הצמוד לביה"ס הטכני של חה"א, כי לדעת כל המומחים מדובר בסכנה בטיחותית בלתי מתקבלת על הדעת במצב הנתון, וכן במפגע סביבתי משמעותי.
יש להזכיר כי תוכניות בניית נמל המפרץ מתעלמות כמעט לחלוטין מריכוזי החומרים המסוכנים שיגיעו לאיחסון במכולות הן בשטח הרציפים והן בשטחי האיחסון של עורף הנמל שרוצים להקים במפרץ.

יש לציין כי כבר קרוב ל- 15 שנה לא בוצע סקר סיכונים מקיף על מפרץ חיפה, למרות שועדת הרצל שפיר המליצה על כך לפני קרוב לעשור ודבר לא נעשה.
ראשי הרשויות המקומיות באזור עוטף המפרץ ובראשם ראש העיר הגדולה- יונה יהב, אחראים גם הם על חלק גדול מהמחדל שמתרחש במפרץ בהקשר זה והם גם יהיו חתומים אישית על מה שיקרה, אם חס ושלום יתרחש פה אסון כבד, עקב מחדלים אלה.

יונה יהב חייב להוביל מהלך של מאבק ציבורי ביחד עם כל ראשי הרשויות האחרים למען קידום תוכנית אב לסילוק הדרגתי של המתקנים המסוכנים ממפרץ חיפה (ולא רק מיכל האמונייה ומיכלי תש"ן) ביחד עם טיפול מקיף בהפחתה דרמטית בזיהום האוויר הקטלני והחריג במפרץ. עד כה נעתרו שלושה ראשי ערים לצאת בקול קורא ברור במענה לפנייתנו אליהם, כנגד ריכוזי החומ"ס במפרץ.

לצערנו יונה יהב מסתתר מאחורי גורמים רשמיים אחרים ומגלגל אליהם את החלק שלו באחריות לגורלנו, למרות מחדליהם בעבר ולמרות דוחות הביקורת על כך בעבר!

אם מקבלי ההחלטות לא עושים מאומה, חובה על התושבים להצטרף אלינו ואל ארגוני הסביבה במאבק הנחוש להציל את תושבי האזור מסכנת החיים הרובצת לפתחנו כל כך הרבה שנים!

לא מבין אני מה קרה שראשי הרשויות התעוררו לפתע… מהלך יח"צני שנועד לכיסוי תחת ! אמרתי לכם כי מפרץ חיפה, הקריות והעיר חיפה הם בין המקומות המסוכנים ביותר במדינת ישראל … ומדינת ישראל רוצה שהמצב ימשיך כך… ומי שעוזר להם בכך הם ראשי הרשויות. זהו הקשר ההדוק בין הון המיוצג על ידי בעלי המפעלים, ממשלת ישראל, שריה והשלטון המקומי המיוצג על ידי ראשי הערים שבמקום לתמוך בבריאות התושבים ובביטחונם, חושבים רק על איך להגן על בעלי המפעלים. אנחנו רואים את ההתנהלות הזאת, לצערי, לאורך כל ההיסטוריה ובכל האזור. אני מבין שצריך לקרות ארוע בו ימותו בין מאות לאלפי אנשים ואז ראש העיר יישאר עם עיר, אך ללא אנשים… אז יהיה אולי שינוי, כי כך מתנהלים העניינים במדינה: במקום לנקות בשיטה של הקדם תרופה למכה, מחכים לראות מה יקרה ובינתיים מספר ההרוגים מתאונות במפרץ חיפה קטן יחסית… מחכים למפץ הגדול !

זאת התנהלות חובבנית, חסרת אחריות, המונעת מחיפה לגדול, להתפתח ולהביא אוכלוסיה צעירה. בת"א מוציאים את שדה דב ובחיפה מגדילים את בז"ן – זהו ההבדל, ואם הוא יימשך אז חיפה ובנותיה יישארו כמו שהן

במפרץ חיפה המכונה כיום "עוטף בז"ן" שמהווה 4% משטח המדינה, מרוכזים 25% מהמפעלים המסוכנים והנפיצים. ב"עוטף בז"ן" הורגים אותנו פעמיים.
פעם ראשונה בדמות זיהום האוויר המגיע מהתעשייה ("תרומת" הזיהום התעשייתי לתחלואה החריגה הוכחה גם עפ"י נתוני המשרד להגנת הסביבה והלמ"ס בעצמם. נתונים שקיבלנו רק בינואר 2014 המתייחסים לשנת 2005-2009 מראים למשל שבנשר 40% יותר חולות בסרטן)
ופעם שניה – וזאת בהתייחס למצב החירום בו שרויה מדינתנו – הזכירו לנו פה ב-"עוטף בז"ן" שאנו מהווים מטרה לעשרות אלפי טילים. מפרץ חיפה (גם עפ"י הצהרות חמאס בשבוע שעבר) הוא הראשון בבנק המטרות של כל אויב מדרום ומצפון כאחד!
נכון להיום, רק 3 ראשי עיר הגיבו לקריאתנו ושלחו מכתב דרישה לפינוי החומרים המסוכנים מהאזור. אני פונה לשאר ראשי הישובים קרית טבעון (דודי אריאלי), קרית אתא (יעקב פרץ), קרית ים (דוד אבן צור), מ.א. זבולון (דב ישורון) וכמובן חיפה ( יונה יהב) – קחו אחריות על חייהם של התושבים שלכם!

הבעיה מספר 1 בנדון, ובה אתמקד, הינה התנהלותו של ראש עירייתנו. מכתבו ותרוציו הינם מלאכת מחשבת של הולכת שולל והונאת הציבור. מצג שוא של אחריות לכאורה, ממלכתיות כביכול, שיקול דעת ב"כאילו". ברצותו ולנוחיותו הוא מקטין ראש: "מה לעשות, הסמכויות אינן בידי"…

אולם יש לו סמכות לפנות לבעלי הסמכויות, שרי ממשלה, ולדרוש מהם
לשחרר את האזור ותושביו מאימת החומרים המסוכנים. כך נהגו ראשי
עיריות אחרים. מר יהב, העומד בראש העיר הגדולה, "מטרופולין הצפון",
אפילו לא רצה לשמוע על כך.
בהקשר זה, וביחס להתנהלותו בנושאי מפרץ חיפה בכלל, ובז"ן בפרט,
להלן כמה עובדות לידיעת הציבור, שיהב היה מעדיף להשכיח. ואל לכם
לחשוש מתביעת לשון הרע – הכל אמת והאחריות עלי:
# סמכויות: יהב הוא שויתר על הסמכות להחמיר תיקני סביבה במסגרת בקשות של המפעלים לרשיון עסק, כחלק מהסכם עם בז"ן.
# מיתחם בז"ן: עבר בהסכמת יהב מסמכות ועדה מקומית חיפה, לוועדה נפרדת, שרק הוא מייצג בה את חיפה.
# הפצחן המימני והגדלת בז"ן: אושרו בוועדה הנ"ל, בהסכמת יהב, בלי אופוזיציה ובלי ירוקים, תחת מעטה "סודיות בטחונית" כביכול.
# חומ"ס בנמל: בדיון בוועדת הפנים בכנסת, מנכ"ל העירייה תמך בהמשך שינוע החומרים המסוכנים דרך הנמל.
# אמוניה א': יהב דחה פנייתי שיוביל מאבק לסילוק המיכל, בטענה שזה המיכל המוגן בעולם, למרות תשובתי שזה המיכל המאויים בעולם…
# אמוניה ב': כאשר מאבקנו צלח, ו-12 שנים אחרי הערר שלי הוחלט על העתקת המיכל, יהב הודיע מיד… על "נצחונו"!
# אמוניה ג': מנכ"ל העיריה לא חסך במאמצים לסכל את המאבק לסילוק מיכל האמוניה, בלי לגלות קשריו העסקיים עם בעלי השליטה במפעל.
# איגוד ערים לסביבה: כאשר יזמתי רפורמה באיגוד, יהב הרחיק אותי בתירוץ… שהירוקים לא תמכו בהעלאת הארנונה! אמיתי לגמרי!!!

וזהו רק תקציר תמציתי של דוגמיות המאפיינות את מדיניותו של יהב בנושא החומ"ס, ועוד לא אמרנו, והגיע הזמן שנאמר יותר, גם על זיהום האויר והתחלואה החריגה בסרטן חודרני, בנפת חיפה ועוטף בז"ן, לאור הדו"ח החמור של משרד הבריאות, מאי 2014.

בנסיבות אלו, תחת הנהגה שכזו, בהחלט יש מקום… לפסימיות. בינתיים, "בקטנה" ובשולי הדברים: מאחר והאצטדיון החדש שלנו כבר נקרא על שמו של סמי עופר, ראוי לכבד גם את ראש עירייתנו מר יהב, ולקרוא על שמו את הפצחן המיימני, גדול הפרויקטים שהוקמו בחיפה בתקופתו, בהשקעה פי 4 מהאצטדיון. במיכליו ובדוודיו מימן בחום של 1400 מעלות, פי 160 מהלחץ האטמוספרי. מי יתן ומפעיליו לעולם לא יטעו בעבודתם, וצוותי "כיפת ברזל" לא יחטיאו מטרתם.